מסך פראי

"שישי בגאון" מעניינת ומביכה כאחד; ויצפאן הוא האלטרנטיבה למי שאוהב את ערוץ 2 אבל לא מוצא מה לראות בו

השלישייה הפותחת

 

ציון לשבח: "אהבה מעבר לפינה" סוף סוף תפסה ועושה את זה עם ממוצע של 15 אחוז מדי ערב בערוץ 2. זו לא הטלנובלה הישראלית הכי טובה שהיתה כאן, אבל עכשיו היא היחידה, וברור שאתם אוהבים אותה.

ציון לגנאי: 24 שעות ביממה מצלמים בווילה של "פרויקט Y". מדוע עלינו להסתפק בשידור של 35 דקות בלבד, רק בימי חול (מה קרה, בסופשבוע אין חיים בווילה?), שמתוכן לפחות 10 דקות מוקדשות ל"מה היה לנו בפרק הקודם"?

בייב השבוע: יונית לוי אומרת לרזי ברקאי ב"תיק תקשורת": "אני כבר 8 שנים אחרי גיל 18". ובמילים אחרות, רמז שתפסיקו להתייחס אליה כמו אל אפרוח. גדולה (תרתי משמע).

 

שישי בגאון: נוסטלגיה מסוכרת

 

צפיתי בדריכות בתוכנית הראשונה לעונה של "שישי בגאון", השואו הנוסטלגי של יהורם גאון בערוץ הראשון, ומצאתי אותה מעניינת אך גם מביכה לצפייה. גאון נוהג בצופיו ובאורחיו כמעשה אמנון לוי: הוא נוהג בהם כילדים הזקוקים להורה שיסביר את הנעשה בשפתם. שפתו רכה, איטית, לא מעניקה קרדיט של אינטליגנציה לשומע, והיא מתיילדת ומעצבנת. את הכל עוטף גאון בשכבה עבה מאוד של סוכר סמיך ושל חנופה המשפיעה באופן מיידי על המשתתפים באולפן (ראיתם איזה חיבוק ונשיקה הדביק זאב רווח לדוד לוי?). על כל משפט סתמי של מישהו בפאנל, הקהל באולפן פורץ בשטף מחיאות כפיים בלתי רלבנטי (גאון לדנה דבורין: יש לך טיפ למי שרץ לבחירות המוניציפליות? דבורין: באמת, שיצליחו. מחיאות כפיים סוערות). ויחד עם זאת, קשה לקחת מגאון ושותפיו להפקה את ההצלחה הגדולה ש"שישי בגאון" מספקת, וזה בגלל שהיא השכילה לזהות נכון את בלוטת הנוסטלגיה הישראלית, שכרגע היא שותתת דמעות במיוחד, על רקע מה שמתחולל במדינה. הגעגועים לעבר גדולים, וגאון יביא לכם אותם, ילדים טובים, עד שתפרצו בבכי תמרורים בעצמכם.

 

אלי יצפאן: בידור אפקטיבי

 

המופע היומי של אלי יצפאן בערוץ 3 חזר לעוד עונה, ונדמה שמדובר באחת השלוחות המוצלחות של ערוץ 2, שאינן חלק בלתי נפרד מהערוץ עצמו, אך נוהגות כתוכנית ערוץ שתיימית לכל דבר. במילים אחרות, "יצפאן" היא תוכנית מקצוענית ומושקעת, שיודעת היטב את מלאכת המפגש עם הקהלים הגדולים. הקלילות של הבדרן הגאון מוכיחה את עצמה שוב ושוב מחדש באופן הקולח, ביכולת הספונטנית, במימיקה האדירה וכמובן בחיקויים שמביאים את המיטב של הפוליטיקה הישראלית במלוא גיחוכה. יצפאן הוא האלטרנטיבה היומית הכי טובה למי שאוהב (אבל ממש אוהב) את ערוץ 2, אבל לא מוצא משהו טוב לצפות בו באותו ערב. יצפאן לא מכוון גבוה, אבל גם לא מנמיך יותר מדי מתחת לחגורה. יש אפשרות להיכנס לתוכנית שלו באמצע ולצאת אחרי כמה דקות. נדמה שבזה כוחה: היא איננה כופה את עצמה, כתוכנית שאיננה זקוקה לרייטינג ופרסומות, ולכן נעלם ממנה כל האלמנט החנפני (תחזרו אלינו) שמאפיין את תוכניות ערוץ 2. בקיצור, טוב שיש יצפאן, טוב שהוא לא בערוץ 2, וטוב שיש כזה בידור קל שמפיג מועקות.