במהלך ביקורו בארצות הברית החליט ש' לקנות מצלמה דיגיטלית עם כרטיס זיכרון, אבל חברת כרטיסי האשראי cal מנעה ממנו, לדבריו, לממש את משאלת ליבו. כשביקש לשלם עבור המצלמה בכרטיס האשראי שהנפיקה לו החברה, הוא הופתע לגלות שהוא בלתי שמיש. כל הנסיונות שעשה למשוך באמצעותו מזומנים עלו בתוהו.
ש' לא העלה בדעתו סיבה כלשהי לחסימת כרטיס האשראי שלו, אבל נאלץ לוותר על רכישת המצלמה ולספוג את אי הנעימות שנגרמה לו. כששב לארץ בדק ומצא כי הכרטיס נחסם. בחברת האשראי לא יכלו, לדבריו, להצביע על סיבה מסויימת. אמרו לו כי התעורר חשד שהכרטיס שלו מזויף. מדוע התעורר חשד כזה? את זה איש בחברה לא יכל להסביר לו.
cal לא התכחשה לטענה שהעלה ש', לפיה לא היתה הצדקה לחסימת הכרטיס, והציעה לפצות אותו בארוחה. אלא שש' דחה את הצעת הפיצוי ו והגיש נגד החברה תביעה על סך 10,000 שקל לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב.
בתביעתו טען ש' כי נגרם לו נזק כספי: מאחר שלא יכל לממן את רכישה המצלמה בארצות הברית הוא רכש כזו בארץ במחיר הגבוה ב-1,200 שקל. הוא ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו את סכום ההפרש ולפצות אותו על עוגמת הנפש שנגרמה לו , לטענתו.
נציג cal הודה שהנהלים לגבי כרטיס האשראי של התובע בוצעו באופן לא תקין, אבל לא היה מסוגל להצביע על הסיבה שבגינה התעורר חשד כי כרטיס האשראי של התובע זוייף.
השופטת' נורית רביב' התקשתה להבין מדוע בחרה חברת האשראי לפצות את התובע בארוחה במסעדה. "נדמה לי", אמרה, "שהצעה כזו צריכה להרים גבה - אחרי הכל מדובר בחברת כרטיסי אשראי ולא במסעדה. חברה זו, ציינה, עוסקת בכסף ובשירותים פיננסיים ואינני יודעת מדוע עלה בדעתה לפצות תובע שנפגע מביצוע לא תקין של נוהלים בחברה באמצעות ארוחות".
בפסק הדין חייבה השופטת את cal לשלם לתובע 1,500 שקל כפיצויים בגין הנזק הכספי ועוגמת הנפש והבושה שנגרמה לו.
( ת"ק ת"א 5794/03 )