כתום חורפי

מה יותר חורפי, ישראלי ועסיסי מתפוז כתום? לרגל ה-עונה, מסע בעולם ובזמן הסוקר את תולדות התפוז, על סוגיו, טעמיו וסגולותיו. ולא לשכוח: תפוזים זה לא רק תפוזים. זה גם מיץ תפוזים!

חורף ישראלי מתחיל עם ריח תפוזים טריים העולה מהתחככות בקליפה המחוספסת ועם לגימה ממושכת מהעסיס הכתום שזה עתה נסחט. לצד כובע הטמבל והצבר העוקצני, התפוז הוא סמלו של הישראלי. מי שנולד בארץ הזאת, גדל על תפוזים, שתה מיץ תפוזים עם חלב אמו, והוא יודע לזמזם את הג'ינגל הראשון שנכתב כאן לכבוד התפוזים ומדקלם מתוך שינה את העובדה שתפוזים הם מקור נפלא לוויטמין C. לפי סקר שערכה חברת פריגת, מיץ תפוזים מועדף על 65 אחוז מהנשאלים (יותר ממיצי מנגו, תפוחים, תות ובננה). על-פי דוח נילסן, הישראלים צורכים כ-5 מיליון ליטר מיץ תפוזים בשנה.

 

הרפרטואר המשפחתי שלנו כולל סיפור בניחוח תפוז, שמסמל את השוני בין אלה שהגיעו לכאן והפכו ישראלים, לבין אלה שנשארו שם, בגולה. סבי וסבתי עלו לארץ עם שני פעוטות בתחילת שנות השלושים. הם באו ממשפחות אירופיות מבוססות, ובארץ סבלו מצוקה אמיתית. גאוותה של סבתי מנעה ממנה לבקש עזרה מהוריה בחו"ל, וסבי, שהיה בעל השכלה פקידותית, לא מצא משרה בתחומו ועבד בקטיף בפרדסים. וכך, היו תקופות, שבהן המזווה בבית הכיל בעיקר תפוזים. 

 

כמה שנים לאחר עלייתם, נענתה סבתי להזמנת המשפחה ונסעה עם שני ילדיה לחתונת אחותה במולדת הישנה. הוריה זכו לפגוש את נכדיהם, שגדלו והפכו ישראלים שובבים וחצופים. הקטנים היו רגילים לחום ולחופש, וסבלו מהקור האירופי ומכך שנאלצו להישאר רוב הזמן בבית. כדי לשמח אותם, נהג סבם להפתיע במשחקים ובממתקים. יום אחד הגיע הביתה, כינס את נכדיו והושיט להם בגאווה וברוב טקס חבילה ארוזה בנייר מרשרש. הקטנים התנפלו בהתרגשות על החבילה, הסירו נייר אחר נייר, ולמרבה אכזבתם חשפו בתוכה... תפוז.

 

יכולתי להזדהות עם תחושתם כשהזמנתי בפעם הראשונה בבית-קפה פריזאי מה שנראה בעיני כמיץ תפוזים סחוט טרי. "ORANGE PRESSEE" התגלה כמיץ סחוט מתפוז אחד (!), שלצידו הוגשו קנקן מים קרים ושקית סוכר - מעין אורנג'דה בשיטת עשה במו ידיך. צרפת, עד עצם היום הזה, רואה בתפוז מצרך יקר.

 

תולדות התפוז

 

בעוד שבאירופה התפוזים נחשבו במשך מאות שנים למותרות, ועלו על שולחנות העשירים בלבד, בארץ ישראל ניטעו פרדסים שהניבו שפע פרי וביססו את מעמד הארץ כיצואנית חשובה. אבל גם אם פרי ההדר (אתרוג) מוזכר בכתובים מתקופת החשמונאים, מקורו הרחק מכאן.

 

התפוז נולד אי-שם במזרח אסיה, התחבב די מהר על הסינים וככל הנראה גם על המאלזים ועל תושבי עמק האינדוס, אלפי שנים לפני הספירה. היוונים והרומאים הכירו את הזן המריר שלו, שאותו ייבאו כאלף שנה מאוחר יותר הצלבנים מארץ ישראל לאיטליה. סוחרים ערבים הפיצו את התפוז המר בספרד עוד במאה התשיעית ולאחר מכן גם בדרום צרפת ובצפון אפריקה. מרקו פולו פגש בתפוזים ובמנדרינות שנמכרו בשווקים מיוחדים להם ברחובות האנגצ'או, בירתו האגדית של קובלאי חאן במאה ה-13. אומרים שהיה זה כריסטופר קולומבוס עצמו שנטע את עץ התפוז הראשון בעולם החדש, בנובמבר 1493, בהאיטי.

 

אירופה אהבה מאוד את התפוזים המרים, אך למרבה הצער, פרי הזהב חובב השמש לא הצליח להתאקלם במזג-האוויר הסגריר והקודר. האנגלים והצרפתים בנו לכבודו חממות זכוכית (שזכו לכינוי אוראנג'רי והיו חלק בלתי נפרד מכל אחוזה או ארמון שכיבדו את עצמם), טיפחו אותו ופיזזו סביבו - לשווא. גם אם העץ האריך ימים, הוא לא נתן פרי. מפורסם במיוחד היה עץ התפוז של אלאונור מקסטיליה, אשת המלך שארל השלישי. היא נטעה אותו ב-1422 בארמונה במכל מעץ, שם יוכל להיות מוגן בלילות החורף הקרים.

ב-1552 הועברו העציץ ותכולתו לארמון פונטבלו, וסביבם נבנה האוראנג'רי. משם, עבר העץ לארמון ורסאי וסיים את חייו ב-1858 בלי שהניב ולו תפוז אחד.

 

סיפורו של התפוז המתוק במערב מתחיל בשלהי המאה ה-15, אחרי שוואסקו דה-גמה הביא שתיל של פרי בר מסין לפורטוגל. אותו נטע בודד נחשב לאבי כל התפוזים המתוקים בחצי האי האיברי ובאגן הים-התיכון. מכאן, הם התפשטו לאיי הודו המערבית, לאפריקה ולחלקים החמים של יבשת אמריקה. בארצות אחדות באירופה נקרא עד היום הזן המתוק של התפוזים פורטוגלי. פלורידה היתה לבירת התפוז האמריקני מאז ניטע תחת שמיה הבהירים ב-1579. זנים מסויימים של תפוזים בעלי קליפה דקה, שהיו מקובלים במשך דורות בסין וביפן, הגיעו לאירופה רק במאה ה-19, ולמקומות אחרים בעולם אפילו מאוחר יותר.

 

מותג ישראלי

 

הרומן של ארץ ישראל עם התפוזים מתחיל ככל הנראה במאה התשיעית, כשהכובשים הערבים נטעו באדמותיה את הזן המריר. במאות ה-11 וה-12, כבר מוזכרים פרדסים רחבי ידיים בסביבות קיסריה ויפו, ובימי נפוליאון, בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, פיארו תפוזי יפו את שולחנות מלכי אירופה ושועיה. באמצע המאה ה-19 הופיע על ענפי הפרדסים בארץ זן חדש של תפוזים: השמוטי. עד היום לא ברור, האם היתה זו מוטציה של הזן המוכר עד אז, הבלאדי, או שמא יובא הזן החדש במיוחד מהמזרח. תפוזי השמוטי העסיסיים, הטעימים והנוחים לקילוף, הפכו עד מהרה לענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל. סייעו לכך השיפורים שחלו בתעבורה עם פתיחתה של תעלת סואץ והפעלת קו אוניות הקיטור בין פורט סעיד לאירופה.

 

הפרדס העברי הראשון נקנה על-ידי סר משה מונטיפיורי ב-1855, סמוך למקווה ישראל. עד סוף המאה, ניטעו פרדסים רבים במושבות הברון, ובידי הישוב היהודי היו 2,000 מתוך 10,000 דונם הפרדסים בארץ. התפוזים נעטפו ונארזו בארגזים שנשאו את שם נמל הבית, "JAFFA", והוא הפך למותג של התפוז הישראלי. הענף הלך והתפתח, הוקם קואופרטיב הפרדס, ולאחר משבר קשה בתקופת מלחמת-העולם הראשונה, החל שיגשוג גדול, שהסתכם בנטיעה של למעלה מ-140,000 דונם פרדסים.

 

בין שתי מלחמות-העולם, היה ענף ההדרים הציר שסביבו התפתחו מושבות וערים, ענפי מסחר ותעשייה. הענף סיפק מקומות עבודה ליותר מחמישית מהאוכלוסיה היהודית בארץ. עד מלחמת-העולם השנייה, היו בארץ ישראל 300,000 דונם פרדסים, שהיוו מקור הכנסה עיקרי למשק הישראלי. מלחה"ע השנייה ומלחמת השחרור אחריה פגעו קשות בענף, אבל בעשורים הראשונים למדינה הושקעו מאמצים גדולים בשיקומו.

 

בתחילת שנות השבעים כבר היו בארץ 420,000 דונם פרדסים והיקף היצוא הגיע למיליון טון בשנה. המותג  "JAFFA" הפך לשם נרדף לתפוזים איכותיים, וגם היום, למרות שהייצוא הצטמצם בשל כניסת מתחרים רבים לשוק האירופי, שומר המותג על מעמדו הבכיר בתודעת הצרכנים.

 

לא רק טעמו החמוץ-מתוק של הפרי חיבב אותו כל כך בעולם. למעשה, בזן המר הירבו לנצל בעיקר את הקליפה, האוצרת בתוכה ניחוחות נפלאים. הקליפה שימשה לתיבול מאכלים ומאפים ולהכנת ממתקים. פרחי התפוז משמשים להפקת בושם וגם לתיבול מיני מתיקה ומשקאות. הפרי המתוק שימש לאכילה כמות שהוא, אבל בעיקר נסחט למיץ טעים, שהיה עד מהרה לחלק בלתי נפרד מארוחת בוקר בכל סגנון שהוא.

 

בנק של בריאות

 

לצד תכונות הטעם שלו, התפוז הוא בעל סגולות בריאותיות, שהוכחו שוב ושוב במהלך השנים. תפוז הוא הספק החשוב ביותר של ויטמין C, וכוס אחת של מיץ תפוזים מספקת את הצריכה היומית המומלצת למבוגר, ויותר מכך, לילד. לצד ויטמין C, יש בתפוז רשימה מכובדת של מרכיבים תזונתיים חשובים, בהם אשלגן, חומצה פולית, סידן, תיאמין, ניאצטן, ויטמין B-6, זרחן, מגנזיום, נחושת, ברזל וקרוטן.

 

רופאים בכל העולם ממליצים על שתיית מיץ תפוזים טבעי, או על אכילת פרי הדר טרי, למניעת הצטננויות ובזמן המחלה. מיץ הדרים (במיוחד אשכוליות) מגביר את ספיגת התרופות בגוף ומסייע להורדת חום. מחקרים נוספים הראו קשר בין שמירת בריאות השיניים לצריכת פרי הדר ומיץ תפוזים. גילו שהמיץ עשוי להפחית את החומציות בשתן ולסייע לסובלים מאבנים בכליות. מעכבי חימצון המצויים במיץ מסייעים למניעת סרטן ומחלות לב וכלי הדם. מיץ הדרים מומלץ לילדים ולנשים בהריון כספק חומצה פולית המעורבת בתהליך הגדילה וביצירת כדוריות הדם האדומות (בכוס מיץ תפוזים יש 60 מ"ג, המנה היומית המומלצת).

 

מילון המשקאות

 

לכוס מיץ מתפוזים שנסחטו זה עתה אין תחליף, אבל תעשיית המשקאות לא מפסיקה לעמול כדי להגיש לצרכניה את הדבר הקרוב ביותר למיץ המקורי. להלן מקרא מסודר של סוגי המשקאות:

 

• סחוט טרי: משקה שהוא 100 אחוז פרי טרי, ללא כל תוספות. עובר פיסטור מהיר, שמטרתו השמדת החיידקים והארכת חיי המשקה. מירב הערכים התזונתיים של הפרי ו-90 אחוז מהוויטמינים נשמרים. יש לשמור על המיץ הסחוט בקירור.

 

• נקטר: מיץ העשוי מרכז של 100 אחוז פרי, ששוחזר על-ידי תוספת מים. משווק באריזות קרטון ואינו זקוק לשמירה בקירור.

 

• משקה קל תפוזים: מכיל כ-15 אחוז פרי טבעי ותוספות כמו מים, סוכר, ממתיק מלאכותי, חומצות מאכל, צבע מאכל טבעי וחומרי טעם וריח.

 

• רכז תפוזים קפוא: רכז של פרי מוקפא, שנועד לעירבוב במים סמוך למועד ההגשה. לאחרונה הוכח, שהמיצים המוקפאים שומרים על כמות גדולה יותר של ויטמין C מאשר המיצים הטריים.

 

זנים של תפוזים

 

• שמוטי: הזן הנפוץ ביותר בישראל. נמצא בשוק מדצמבר עד אפריל. בעל קליפה כתומה ונוחה לקילוף.  

 

• טבורי: קיבל את שמו מטבור המזון בתחתיתו. בשוק מאוקטובר עד ינואר. עשיר במיוחד במיץ.

 

• ולנסיה: מקורו בספרד והוא בעל קליפה כהה. בשוק ממארס עד דצמבר. עשיר במיץ וטעמו חמצמץ

 

• תפוז דם: עגול, קטן, בעל קליפה וציפה בגוון אדמדם. בשוק מינואר עד סוף מארס. מתאים ביותר לסחיטה והמיץ שלו הכי מתוק. אינו אהוד ביותר על הצרכן הישראלי ולכן הוא בגדר זן נכחד.

 

עוד מידע על תפוזים אפשר להשיג באתרים של המועצה לשיווק פרי הדר ושל מפעל פריגת:  www.prigat.co.il  ,www.jaffa.co.il