אחד יותר מדי

"מטריקס רבולושנס" עולה לאקרנים בכל העולם היום (ד') באותה השעה, אולי כדי שלא יהיה לנו זמן לספר אחד לשני שהטרילוגיה מיצתה את עצמה מזמן ושהיומרות הפילוסופית שלה הפכו לחרב פיפיות. אהרון קשלס מסכם את הסאגה

הנה אירוניה לפתיחה: מפיציו של סרט אשר מקדש את זכות הבחירה (לא המוניציפלית) והרצון החופשי ואף מגדירם ככלי הנשק האולטימטיביים להישרדותו של המין האנושי במאבקו נגד המכונות, נוקטים בצעד שהיה מתאים דווקא למתכנתי "המטריקס": הקרנת הבכורה של "מטריקס רבולושנס" מועלה בו זמנית בכל רחבי העולם (ד', 16:00 שעון ישראל).

 

נראה שהסיבה לכך היא שעל-אף הצלחתו הבלתי מבוטלת של החלק השני של הטרילוגיה, הוא זכה לקיתונות של בוז מצד מבקרים ומעריצים שרופים של החלק הראשון בארה"ב, אשר גרמו לו להרוויח פחות מאשר קיוו המפיצים בחלקים אחרים של הגלובוס. בכדי למנוע את הישנותו של מקרה "מטריקס רילודד" מוקרן הסרט הנוכחי בבכורה עולמית אחידה.

 

מכאן אנו רשאים להסיק כי חלקו השלישי של "המטריקס" הוא למעשה קרב נוסף בין המין האנושי ובין המכונות האימתניות כש"סרן שמועתי", הקצין היעיל ביותר בצבא האנושי, מתמודד מול מכונות ההפצה המשומנות, שיעשו הכל בכדי להביא לניצחון קופתי בסוף השבוע הראשון להקרנתו של הסרט ובכך יבטיחו אפקט דומינו שיצעיד גם את הפרק הנוכחי לסך הכנסות דימיוני.

 

זהו, נגמר

 

"לכל התחלה יש סוף", מכריזה האוראקל באחד מנאומיה הרבים בסרט. ואכן, השאלה שמרתקת את מי שעדיין לא התייאש מן הסדרה הזו היא האם חלקה השלישי והאחרון של הטרילוגיה יוכל לקשור את כל אותם קצוות שנשארו פתוחים בחלקיו הראשונים של "המטריקס", או לחילופין, האם כל אותם פרדוקסים הגותיים שהדירו שינה מעיניהם של כמה מטובי המוחות העולמיים (דוגמת הוגה הדעות סלבוי ז'יז'ק, שהקדיש לא מעט מקום בכתביו לניתוחה של היצירה הראשונה), מגיעים לידי התרה.

 

ואולי ברמה פשטנית יותר נשאלת השאלה האם "מטריקס רבולושן" יצליח במקום שבו כשלה היצירה השנייה וישכיל לשלב, כפי שעשה החלק הראשון, בין קטעי אקשן מסוגננים ומלהיבים ובין דיון סמי-אינטלקטואלי, שהוא לא בבחינת “Cut and Paste” של ציטוטים מבית היוצר של ההוגה הצרפתי בודריאר, או חמור מכך, מונולוגים שנתפרו מפתקים שונים המוטמנים בעוגיות מזל סיניות.

 

התשובה לשאלות הללו אינה פשוטה. מחד, "מטריקס רבולושנס" סובל בחלקו הראשון מכל אותם תסמינים מדאיגים שאפיינו את ה"רילודד": דמויות ששכחו שהן בסרט פעולה/מד"ב ולכן עסוקות להרשים אחת את האחרת בפיתולים לוגיים ובהסברים למושגי יסוד שנלמדים בקורסי מבואות לפילוסופיה מזרחית ("אתה יודע מה זה קארמה?"); דיאלוגים רגשניים ומביכים שיעוררו בכם געגועים לנשיקות הפיוס על חרטומה של "ספינת האהבה"; רגעים מתים ופיתולים עלילתיים מיותרים שהחלו ב"רילודד" וממשיכים גם בסרט הנוכחי ללא צידוק (אלא אם כן הצידוק הוא למתוח את הסרטים אל גבול 130 הדקות שבדרך-כלל מעניק ליצירה קולנועית ארשת רצינית יותר), ובהם משולש האהבה בין מורפיאוס, ניובי ולוק, סיפור חזרתו של לינק לחיקה האוהב של זי, והופעתה המיותרת בעליל של מוניקה בלוצ'י, שמתכבדת הפעם בשורת דיאלוג שלמה ומזכה אותנו בהצצה נוספת אל מחשופה הנדיב, שהוא למעשה הסיבה האמיתית לתחריטי הדאגה והבעת הכאב הקבועים על פניה של טריניטי.

 

מאידך, כפי שיודעות לספר לנו הדמויות בסרט כי "לעולם יש צורך באיזונה של המשוואה", כך גם ב"מטריקס רבולושן" נמצא איזון דומה, בין הרע ובין הטוב, והטוב מתחיל ברגע שבו הסרט עובר למצב "הפעל" (ובמילים אחרות, אקשן), ואני לא מתכוון לסצינה המוקדמת במועדון הלילה שמרגישה לפרקים כמו פרודיה על סצינת השחרור של מורפיאוס בחלק הראשון של הטרילוגיה, אלא למתקפה של המכונות על ציון, שהיא גם הרגע הסוחף ביותר בסרט, שבמהלכה נשאב הצופה לסדרה של דימויים חזותיים מרהיבים, שמצליחים לעורר תחושות זהות לאלו שעורר בנו החלק הראשון.

 

אין הפתעות

 

השורה התחתונה היא שב"מטריקס רבולושן" אין הפתעות. ישנם לא מעט פיזיקאים ומהנדסי תוכנה שהצליחו לנחש כיצד תסתיים הטרילוגיה מבעוד מועד, באמצעות יישומן של תיאוריות מתמטיות. אחרים ידעו לנחש את סיומה של הסאגה באמצעות מעקב אחר סיפורי הדת השונים, מהן נוטל "מטריקס" את אותותיו. בסופו של יום, התערובת הפילוסופית שרקחו האחים וואשובסקי לא מובילה אותנו להתעלות רוחנית, היא לא מזכה אותנו בהיקשים מטאפיזיים שיסבירו לנו אחת ולתמיד את מהות קיומנו, והיא גם לא תשחרר אותנו משעבודנו האנושי.

 

ניתן לומר כי הציפיות והשיח התיאורטי הנלהב שליוו את טרילוגיית ה"מטריקס", למן ראשיתה, שימשו לבסוף גם כחרב פיפיות, שכן לרגע הם גרמו לנו לשכוח, כמו המכונות ביצירה עצמה, שבסך הכל מדובר בסרט קולנוע שהוא לפרקים מתוחכם ולפרקים מטופש, לפרקים מלהיב וסוחף ולפרקים בנאלי ומשעמם. לעיתים טוב ולעיתים רע. ממש כמו החיים עצמם.

 

ושני דברים לפני סיום (כולל ספויילרונצ'יקים):

 

1. למרבה האירוניה, דווקא הרגע החזק ביותר בסרט, המלחמה על ציון, מתרחש ללא התערבותן של הדמויות הראשיות, ניאו וטריניטי, שנעלמות מן המסך לפרק זמן לא מבוטל, אולי בכדי לפצות את עצמן על האקט המיני (אם אפשר לקרוא לו כך) הבלתי מספק שהיינו עדים לו ב"מטריקס רילודד".

 

2. כמה פרשנויות נאלצנו לשמוע בשנים האחרונות לגבי דמותו של ניאו. ישו? בודהה? כולם טעו. בחלק השלישי נחשפת זהותו האמיתית: ניאו הוא שמעון פרס וגם הוא נולד לשלום שרק יבוא.