בית השיטה: דילמה כזית

חברי בית השיטה יכריעו בקרוב: האם להמשיך להחזיק בבעלות חלקית (49 אחוז) על "הזיתיה"; או לוותר כליל על האחזקות (ל"אוסם") בתמורה לתשלום נאה והבטחה להמשך העסקת 60 החברים שעובדים במפעל; נפרדנו כך?

בית השיטה מסרב לרדת מהכותרות. מצבו הכלכלי הקשה של הקיבוץ כבר מזמן אינו סודי. השינוי העמוק שעבר בשנים האחרונות לא פתר כנראה את הבעיות הבסיסיות, ואחרי עוד תוכנית חירום שנכפתה על החברים בחודשים האחרונים, הועמדה בפניהם בשבוע שעבר דילמה קשה:

 

להמשיך להחזיק בבעלות חלקית (49 אחוז) על ה"זיתיה" שלהם, מפעל מזון ותיק ששינה את שמו (ל"בית השיטה עסיס"), ולא מעט גם את דמותו, לאחר הצטרפות השותף הבכיר "אסם" (51 אחוז); או לוותר כליל על האחזקות בתמורה לתשלום נאה ו"בונוס" לצדו - יד פחות קפוצה ואף מחילה על חובות - מצד בעלי הבית האמיתיים, בנק הפועלים. השבוע, לכל המאוחר בשבוע הבא, אמור הציבור בבית השיטה ללכת אל הקלפי כדי להביע את דעתו על העסקה שנרקמה בחודשיים האחרונים.

 

עסקה מסתורית

 

מה בדיוק יש באותה עסקה - טרם נחשף. גורמים המקורבים לשותף, "אסם", מאשרים כי אכן התנהל מו"מ ונחתם הסכם בראשי תיבות. לא הרבה מעבר לכך. הם מביעים תמיהה על הפרסומים כאילו בעבר כבר ניסה "אסם" לרכוש את חלקו של הקיבוץ במפעל, אך האחרון סירב בשל המחיר הנמוך שהוצע לו.

 

לטענתם, פעילות "בית השיטה עסיס" אינה שייכת לליבת העסקים האסטרטגיים של הקונצרן ולכן לא רק שלא רצו לקנותו אלא אף שקלו לוותר על האחזקות בו, שרכשו בעבר. מעורבותה של "תנובה" - שהציעה עבור המפעל מחיר משופר - היתה כנראה הגורם שהביא, בסופו של דבר, לביצוע העסקה. "אסם", למרות הכל, לא יכול היה להרשות לעצמו להישאר מאחור. בינתיים מסרבים הצדדים לומר באיזה סכום העברה מדובר, אך הם מוכנים לחשוף שהסכום הזה יאפשר לקיבוץ לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות מול נושיו, בעיקר הבנקים.

 

משתדלים לא לפרט

 

גזי קפלן (לוחמי הגיטאות), המשנה למנכ"ל אסם והאחראי על החברות בנות בקונצרן, מקמץ באינפורמציה: "כל עוד ההצעה לא אושרה בקלפי, לא אתייחס כלל לענין ולא אחשוף מספרים. אנחנו, כחברה ציבורית, מחויבים למסור אינפורמציה בראש ובראשונה למשקיעים".

גם בקיבוץ משתדלים - בשלב רגיש זה, טרם הקלפי - לא לפרט מדי.

 

על ההתלבטויות בהחלט מוכנים לדבר כאן. ניצן סלע, מנהל הקהילה, מי שהיה עד לפני כשנתיים מנכ"ל המפעל ומילא בו תפקידים שונים במשך כ-18 שנה, מתייחס בחיוב אל העיסקה ומנסה לאפיין את מצב הרוח בקיבוץ לקראת קבלת ההחלטה: "הרגש אומר ככה וההיגיון ככה".

 

שלבי הפנמה

 

אצל אמיתי גת, פנסיונר שעבד שנים רבות במפעל, תהליך ההפנמה היה קשה לא פחות. "עשינו את זה בכמה שלבים: בשלב הראשון, לפני כארבע שנים, ויתרנו על מחצית האחזקות וקיווינו שנוכל לשמור על השאר. לפני כשנתיים ויתרנו על מנכ"ל משלנו, ונקבע מנכ"ל שכיר שהביא לכל מיני שינויים שתרמו להרגשה שבעלותנו על המפעל הולכת ונחלשת. השלב הנוכחי משלים את התהליך, כי אין מנוס. כנראה אתמוך בצעד הזה, אם כי בצער רב".

 

מי שכבר הביעו את תמיכתם בהסכם לפרטיו ואישרוהו פה אחד, הם חברי גוף משותף בבית השיטה ומועצת הקהילה (כ-30 משתתפים) שהתכנסו לישיבה בשבוע שעבר. את הפרטים הציג בפניהם יעקב הדר, יו"ר הוועדה הכלכלית של הקיבוץ - שכבר ביקש, כזכור, לפני מספר חודשים, לסיים את תפקידו וטרם נמצא לו מחליף.

 

העסקה הטובה בשוק

 

להדר, המבטיח שימסור לעיתון את פרטי העסקה המלאים לאחר האישור בקלפי, אין כלל ספק שלאור המצב שנוצר, זו העיסקה הטובה בשוק. "לא רק שאיננו סוגרים את המפעל, שאנחנו מבטיחים את המשך קיומו לעוד 50 שנה בבית השיטה", הוא אומר. "לאסם יש כוונה להשקיע הון בשיקום המותג, ייקלטו עובדים חדשים, והשגנו הסכמות לגבי המשך עבודה מובטח של חברינו (כ-60 איש) שמועסקים בו היום. קיבוצים אחרים שוויתרו על הנכס ב'שיטת הסלאמי', נשארו בלי אמצעי ייצור ובסופו של דבר לא ממש שיפרו את מצבם הכלכלי".

 

לדברי הדר, במהלך הזה הקיבוץ ממקסם את הנכס מבחינה כלכלית. "כיום אנחנו מקבלים מהשותף את חלקו בשכר עבודה, בשכר דירה לפני חלוקת רווחים. אם הרכישה תאושר נמשיך לקבל אותן משכורות, שכר הדירה יגדל ונקבל הרבה יותר ממה שניתן היה להפיק מחלוקת הרווחים כשחלק מהנכס היה בידנו. זהו מהלך אסטרטגי שבא ליצור מצב הרבה יותר טוב באמצעות רה-אירגון של מצבת הנכסים והחוב, מתוך גישה שבאה להבטיח את קיומו של החברה עם כל המשתמע מכך, חברים בעבודה וחברים בגיל פרישה".

 

האם נכון שהפינג-פונג בין תנובה ואסם שיפר את התנאים למכירה?

 

הדר: "אין תגובה. בהקשר זה אוכל לומר רק שאין עוד הרבה אנשים הגונים, מוצלחים, בעלי אינטגריטי עסקי וציבורי, כמו דן פרופר (מנכ"ל אסם) ואריק רייכמן (מנכ"ל תנובה). בית השיטה בחן את מכלול האפשרויות שעמדו בפניו".

 

קשה להבין את הניתוח הכלכלי "הקר" שעושה הדר. אחרי הכל, נסגר כאן מעגל לא רק קיבוצי, אלא גם, במידה רבה, משפחתי. אביו, יהודה הדר ז"ל, הקים את הזיתיה בשנות ה-50, ואחיו, אמציה, משמש היום כסמנכ"ל וטכנולוג הראשי שלה. "יש בי המון רגל לנעשה במפעל", מסביר יעקב, "אבל בסופו של יום אנחנו לא משנים הרבה: העבודה מובטחת, שכר הדירה מובטח והגענו למסקנה שכדאי למכור ולא להחזיק".

 

נזכרים בחרושת המתכת

 

למי שבמקרה שכח, נזכיר כי הדר מופקד על נכס נוסף הנמצא בבעלות בית השיטה, "חרושת מתכת" - ממנה, כך הובטח בשעתו, תבוא ברכה רבה כתוצאה מ"עסקת קייס". העיסקה, שהיתה אמורה להזרים עשרות מיליוני דולר בשנים הקרובות, כמעט קרסה בשנתיים האחרונות.

 

בבית השיטה יש לא מעט חברים שכבר שבעו הבטחות ותקוות, אבל הדר, כדרכו, משדר אופטימיות בתחום זה: "יצאנו ממיתון שנכפה בגלל שינויים ב'קייס' וחידשנו את ייצור התופים (לקטפות כותנה). אנחנו מתבוננים בתקווה לקראת 2004, גם משום הכפלת מחיר הכותנה בעולם, גם משום שעשינו ואנו עושים מהלכים נוספים כדי לעמוד ביעדים שהצבנו בפנינו".