ברונפלד: "אין לנו בעיה של אמון הציבור"

הבורסה הישראלית, שתחגוג בשבוע הבא 50 שנה לפעילותה, עברה כבר הרבה תהפוכות, עליות ומורדות. אבל דבר אחד, לדברי המנכ"ל סם ברונפלד, לא השתנה לאורך כל היובל הראשון לקיומה: הלהיטות של הישראלים לזנק על הבורסה דווקא כשהמחירים בשמים. גלית חמי שמעה ממנו על ההישגים הגדולים, המכשולים שבדרך והדברים שעושים אותו מאושר

מחלונות חדרו של מנכ"ל הבורסה ברחוב אחד העם בתל-אביב משתקפת כמעט כל האימפריה כולה - משרדי חברות ברוקרים, הנהלות הבנקים, משרדי רשות ניירות ערך ומשרדי עורכי-דין גדולים. מעוז הקפיטליזם הישראלי, הסיטי של תל-אביב. בשעות הצהריים תוכלו לראות אותם חולפים על פני הרחובות בדרכם לצהריים או בחזרה למשרדים.

 

בתוך בניין הבורסה האווירה הרבה יותר נינוחה, אם לא לומר עייפה-דהויה משהו, הרחק ממה שאפשר היה לדמיין. אולמות המסחר, המסכים המרצדים וצעקות הסוחרים כבר מזמן פינו את מקומם לאולם מבקרים. חדרים רבים נותרו יתומים, ואפילו חלק מהמסעדות כבר נסגרו. הטכנולוגיה המתקדמת הצעידה גם את הבורסה של תל-אביב, שנחשבת לאחת הבורסות המשוכללות ביותר בעולם, כמה צעדים קדימה (מה שגם איפשר, אגב, לחברות הברוקרים ולסוחרים להרחיק את משרדיהם מהמתחם ולצאת לאזורים צפופים פחות וחדישים יותר).

 

הסיטי של תל-אביב מעולם לא היתה מקום זוהר, אבל יש לה ניחוח משלה גם אחרי עשרות שנות פעילות. בשבוע הבא ייערכו בתל-אביב טקס וכנס לציון 50 שנות פעילותה של הבורסה, שבמהלכן עברה לא מעט טראומות, רפורמות וימים עליזים. כששואלים אם סם ברונפלד, מנכ"ל הבורסה ב-12 השנים האחרונות, מה בכל זאת לא השתנה לכל אורך השנים, הוא מצביע ללא היסוס על המשקיעים: יש תכונה אחת שלא חל בה שינוי ב-50 השנים האלה, אבל גיליתי שהיא מאפיינת גם את המשקיעים האמריקנים. אני מתכוון ללהיטות לקנות מניות במחירים גבוהים ולמכור במחירים נמוכים. כשהשוק בשפל והמחירים נמוכים, קשה למצוא משקיעים פרטיים. לעומת זאת, כשהבורסה בשיאה והמחירים בשמים - כולם בבורסה. מבחינה זו לא השתנה הרבה.

 

האם המשקיעים הישראלים כבר התאוששו מהמפולת האחרונה של תחילת 94'?

 

"אני לא מאלה שחושבים שמפולת גורמת לאובדן אמון הציבור. מפולת גורמת להפסדים. אנשים לא אוהבים להפסיד. אנשים, במקום לקנות מניות במפולת - מוכרים מניות. את הדפוס הזה קשה לשנות. אבל ברגע שהציבור מתחיל לחשוב שיש סיכוי שהבורסה תעלה, הוא חוזר, ואז כרגיל נכנסים ראשונים בעלי החושים היותר מחודדים, ובהדרגה יותר ויותר מהציבור, ולצערנו יש תמיד כאלה שנכנסים אחרונים. אין לנו בעיה של אמון".

 

פרשת ויסות מניות הבנקים ב-83' היתה יכולה לחזור על עצמה היום, או שהפקנו לקחים?

 

"זה קרה בבית-ספרנו, אבל אנחנו לא היינו אשמים. אין ספק שזו היתה החוויה הכי טראומטית שעברה הבורסה ב-50 השנים שבהן היא קיימת, אבל היא גם היתה מנוף לשינויים החשובים ביותר שנעשו לקידום הבורסה בדור האחרון. החקיקה של סוף שנות ה-80, כשאריה מינטקביץ' התמנה ליו"ר רשות ניירות ערך, קבעה שרק שבעה מתוך 15 חברי הדירקטוריון יהיו חברי בורסה, ושהיו"ר והמנכ"ל לא יכולים להיות נציגי בנקים או ברוקרים. נקודה שנייה: זה נתן את הדחיפה למיחשוב המסחר. היום גם אם מישהו היה קושר קשר לוויסות, בשיטת המסחר הממוחשבת לא ניתן לעשות את זה".

 

אתה משקיע במניות?

 

"אני לא משקיע ואף פעם לא השקעתי. התחלתי את הקריירה שלי בבנק ישראל, שם אסור להשקיע במניות, כך שכשהגעתי לבורסה לא היתה לי בעיה של גמילה. החוק אוסר על עובדי הבורסה לרכוש ניירות ערך ספציפיים, אבל לא אוסר עלינו להשקיע באמצעות קרנות נאמנות. אני, בגלל סיבות שונות, מגביל את מדיניות ההשקעות שלי. אני לא משקיע גם בקרנות נאמנות, בגלל הרגישות של תפקידי. מדי פעם יוצא לי לשוחח שיחות לא רשמיות עם קובעי מדיניות, ואני לא רוצה לעמוד בפיתוי בעקבות השיחות האלה. אני לא מנהל השקעות גם בנאמנות עיוורת".

 

במשך שעות היום אתה מסתכל על מסך הבורסה?

 

"אני משתדל לא להסתכל במסך, כי יש לו תכונה ממכרת. לשמחתי הרבה ולגאוותי העוד יותר רבה, בשנים האחרונות הבורסה השלימה מהלך מאוד גדול ומוצלח של מיחשוב המסחר, ומעבר לכל ההשפעות הברוכות שלו מנקודת ראות המשקיעים, יש לו השפעה ברוכה על העבודה והעצבים של מנכ"ל הבורסה. אני לא צריך לחשוש איזו תקלה תפרוץ לי בכל רגע, כפי שהיה במסחר הזירתי. אז, חצי מהיום הייתי עסוק בלכבות שריפות במהלך המסחר - נפילת קו תקשורת, שני כרוזים הולכים מכות, כרוז שקילל את המפקח. כל הזמן היו בעיות או ציפיה לבעיות. היום אני לא מסתכל על מסך המסחר אלא רק על הגרף היומי של התנהגות המדדים. אני לא מסתכל על מניות בודדות".

 

בורסה עולה עושה את מנכ"ל הבורסה מאושר יותר?

 

"מאוד. בגלל שתי סיבות: יהודים מרוויחים כסף, ישלמו מס הכנסה - זאת סיבה למסיבה. דבר שני, יש לי חברי בורסה, ומצב הרוח שלהם הרבה יותר טוב כשהבורסה עולה, ואז הרבה יותר קל לשכנע אותם להשקיע בשידרוג. אז אני גם לא ממש צריך להתסכל על המסך, כי כשהמחזורים גבוהים תמיד יהיה מישהו פה במסדרון שיסב את תשומת לבי לכך, מהסיבה הפשוטה שכשהמחזור עולה ההכנסות של הבורסה גדולות ואנחנו יכולים לפנק את העובדים בבונוסים".

 

אתה בוודאי עוקב אחרי משחק המשקיעים של ידיעות אחרונות. מנהלי תיקים עשו שם תשואות של יותר מ-200% בחצי שנה. האם הבורסה יכולה באמת להיות גן עדן כזה?

 

"אני רוצה לצטט את חברת הברוקרים אנליסט, שאני מעריך. באחד הקמפיינים שהם יצאו בעבר למשוך לקוחות הם הבטיחו להם שלאורך זמן, והדגש הוא לאורך זמן, הם יפיקו להם תשואה עודפת באחוזים בודדים מעבר לתשואה של אג"ח ממשלתיות. מי שנכנס לבורסה מתוך תקווה לעשות מכה של 200%-100% תוך מספר חודשים, סופו להתאכזב. אסור לבנות ציפיות מסוג זה, כי הן נגמרות תמיד בבכי. מה ששוק המניות מסוגל לתת - זה מה שצריך לצפות ממנו".

 

בראייה של 50 שנה לאחור, מה היו ההישגים הבולטים של הבורסה בתל-אביב?

 

"ב-50 השנה האחרונות קרה לנו מה שקרה לכל המשק: צמחנו, התמקצענו, המתחשבנו, נחשפנו לתחרות ופיתחנו אוריינטציה בינלאומית. אם את שואלת אותי מה היו החוויות המעציבות, אז אחד הצערים הגדולים שלי הוא ש-50 שנה אחרי, עדיין המחזורים במסחר באגרות החוב הממשלתיות גבוהים יותר מאשר במניות ובאגרות החוב של הסקטור העסקי".

 

התפנית הראשונה בדרך להפיכת הבורסה בתל-אביב לשוק מניות היתה בסוף שנות ה-70, כאשר הממשלה החליטה להפסיק להצמיד את האג"ח הממשלתיות. זה היה אחד הגורמים המכריעים שהביאו לתנועת כספים משמעותית ראשונה לשוק המניות. אבל מאחר שהתשתית הרגולטיבית היתה מפגרת באותם זמנים, זה נגמר בהתפוצצות הבועה של ויסות מניות הבנקים ב-83'.

 

התחנה החשובה הבאה היתה בשנת 85' עם הרפורמה של הממשלה בשוק קופות הגמל. המדינה הפסיקה להנפיק אג"ח מיועדות לקופות הגמל, ואלה נכנסו בהדרגה לשוק המניות. בשיא שהיה בשנות ה-90 החזיקו קופות הגמל בשליש מאחזקות הציבור בשוק המניות.

 

אבל כמו שכל כלכלן טוב יודע, ביקוש בלי היצע זה דבר לא טוב. לקראת סוף שנות ה-80 ובשנות ה-90 ראינו מהלך אדיר של הפרטה - חברות ממשלתיות, הבנקים בהסדר וחברות הסתדרותיות - ששינו לחלוטין את התמונה בישראל. אם נתסכל היום על מדד ת"א-25, נראה שרוב החברות בו קשורות לאותו תהליך הפרטה - בנק הפועלים, לאומי, כימיקלים לישראל, מגדל, כור, מכתשים-אגן. היום אפשר להניח שהתרומה הגדולה של תהליך ההפרטה לשוק המניות כבר מוצתה.

 

אז מאיפה תבוא התנופה הבאה?

 

"יש עדיין חברות פרטיות גדולות במגזר העסקי. למשל תנובה, שכבר הודיעה על כוונתה להגיע לבורסה. ביקרו אותנו מהנהלת 'דן'. שטראוס הודיעה על כוונתה להיכנס לבורסה. לעומת זאת, אני יכול להצביע על חברות גדולות ומוצלחות שבעתיד הקרוב אין סיכוי שהן תבואנה לבורסה, כמו ישקר שבבעלות משפחת ורטהיימר, או אפילו 'ידיעות אחרונות'.

 

"זה יהיה די מציאותי לאפיין את המשק הישראלי כקפיטליזם-ינוקא. אנו נמצאים באותה רמה של התפתחות קפיטליסטית שארה"ב היתה בה לפני 100 שנה ואירופה לפני 200 שנה, במובן הזה שהדור הראשון של המייסדים, או הצאצאים, עדיין שולטים. אבל לבסוף יקרה כמו שקרה בארה"ב, שמשפחת פורד הבינה יום אחד שלא תוכל להמשיך את המסורת של חברה משפחתית, וכמו שקורה היום למשפחת שטראוס, שהבינה שהמתכונת של חברה משפחתית כבר לא עובדת בדור השלישי.

 

"אני יכול להוציא לך המון קטעי עיתונות על משפחות שאמרו שהכניסה לבורסה הצילה אותן. אני מאמין שמשפחה כמו זוגלובק, למשל, אם הם היו היום בבורסה, אולי הצרות שלהם היו נפתרות. אז נכון שיש משפחות שגם הבורסה לא תעזור להן, אבל הבורסה עוזרת במובן אחד - קל יותר להיפרד.

 

"אסור גם לשכוח שהתפקיד הראשון במעלה של הבורסה הוא גיוס הון, ואם לחברה כמו ישקר יש תזרים פנימי כל-כך טוב, אז זה דוחה את הגעתה לבורסה. כל עוד המצב הפיננסי והמצב המשפחתי לא לוחצים - זה ייקח יותר זמן".

 

ולשאלה שמרחפת כבר זמן רב באוויר: יש בכלל לשוק המניות בתל-אביב זכות קיום?

 

"בחודש הבא אנחנו עומדים להגיש את העדכון התלת-שנתי של התוכנית האסטרטגית של הבורסה, בה אנחנו מציגים לדירקטורים ולרגולטורים תוכנית פעולה על מנת שלא יקרה מה שאת חוששת שיקרה. אנחנו רוצים שהבורסה תמשיך לצמוח ולשרת את מדינת ישראל. אנו מאמינים שהחברות הקטנות והמשקיעים הקטנים לא יוכלו לקבל שירותים זולים יותר בשום מקום אחר. אני לא דואג לחברות כמו טבע, היא תוכל להסתדר גם אם לא תהיה בורסה בתל-אביב. אבל עשרות רבות של חברות גדולות ומאות רבות של חברות בינוניות וקטנות לא יוכלו לקבל בשום מקום את השירותים שהם מקבלים מהבורסה, מהבנקים ומהברוקרים הישראלים. וזה כולל גם את ממשלת ישראל, שלא תוכל לבצע את תהליך ההפרטה בחו"ל. אבל אנחנו לא רק מביעים משאלות, אלא גם עושים דברים על מנת להצדיק את קיומה של הבורסה בתל-אביב".

 

איך מתייחסת ההנהגה הכלכלית במדינה לשוק ההון?

 

"אם אמרתי קודם שהמשק הישראלי הוא בעידן של קפיטליזם-ינוקא, הרי שזה בולט מאוד ביחס של הציבוריות הישראלית לבורסה ולשוק ההון. אני משער שהקושי שלנו נעוץ במסורת הסוציאליסטית של מייסדי המדינה. אינדיקציה בולטת לכך היא השיח הציבורי שהתנהל על מיסוי הבורסה. אף אחד באמת לא התנגד למהלך, אבל ההתלהמות הזאת נגד 'ההון' ותיאור הבורסה כקזינו הם כל-כך רחוקים מהמציאות.

 

"הם רק מהווים אינדיקציה לא נעימה לדעות הקדומות שיש כלפי הכלכלה החופשית בכלל והסקטור הפיננסי בפרט. מהדורה חוזרת של זה ראינו בדיון על קרנות הפנסיה".

 

ובכל זאת, פתחנו את השיחה בתיאור העשייה הממשלתית שבזכותה הבורסה הגיעה לאן שהגיעה. איך הדברים מתיישבים יחד?

 

"זה מתבטא בקצב האיטי מאוד שבו מתבצעות הרפורמות בשוק ההון. קצב איטי באופן מוחלט וגם ביחס לבורסות בעולם. אני חייב לציין בהקשר הזה שהדיבורים של שר האוצר הנוכחי ביחס להפרטה ולמהלכים הנדרשים בקרנות הפנסיה מצביעים על כך שיש תקווה שהיחס לבורסה ישתנה. כל מה שאנו צריכים הוא שגם במישור המעשי, הוראות מס הכנסה בנוגע למיסוי רווחי הון לא ישפכו את התינוק עם האמבט".  אמר ולא יסף.

 

אתה צופה שהרפורמה בפנסיה תביא איתה גל התעוררות חדש? מתי אנו צפויים לראות את ההשפעות שלה על המסחר בבורסה?

 

"בואי נהיה מעשיים. אני לא נביא, אני היסטוריון. ההערכות שלי מתבססות על הסתכלות על העבר, מה שקרה כאשר עשו מהלך דומה עם קופות הגמל. ראינו אז כמה דברים: ראשית, ביום ששונו הכללים לא ראינו התנפלות של הקופות על שוק המניות. מנהלי ההשקעות של הקרנות צריכים יהיו לעבור תהליך של למידה וגם תהליך של הסתגלות נפשית.

 

"אני לא מצפה שתוך שנתיים קרנות הפנסיה יגיעו לאחזקה של 50% במניות, אבל אני כן מצפה שתוך כמה שנים הן יגיעו לנתח של 20%, בדומה לנתח שאליו הגיעו קופות הגמל לאחר ששלחו אותן לשוק".

 

לציבור הרחב אין מה לחשוש שזורקים את כספי הפנסיה שלו לשוק?

 

"כל הדימוי הזה של הבורסה כקזינו הוא לא אחראי, שלא לדבר על זה שהוא אינו נכון כעובדה. אם יש דבר שההיסטוריה הכלכלית מלמדת אותנו, זה שהיכולת להפיק משוק המניות רווח עודף מעל הרווח שמפיקים מאגרות חוב - זה פונקציה של אורך נשימה של משקיע כמו קרנות פנסיה. לכן אני חושב שההתנגדות לרפורמה לא היתה מוצדקת, ומעבר לזה אני מאמין שנעשה עוול גדול לשוק ההון ולכל אלפי האנשים במדינת ישראל שעובדים בשוק הזה - עובדי הבנקים, אנליסטים, עיתונאים, אנשי מחשבים. שוק ההון לא רק משרת את החברות ואת המשקיעים, אלא גם מספק תעסוקה מכובדת לכוח אדם איכותי. וגם על זה צריך לחשוב. אני לא רוצה שיסגרו את הבורסה ושהילדים שלנו ייסעו לעבוד במריל לינץ' בהונג-קונג או בגולדמן זקס בניו-יורק".

 

מתקבל הרושם שבסופו של דבר לא משנה מה ייעשה - הפעילות בבורסה בתל-אביב היא פועל יוצא של מצב השווקים בעולם. לא הרישום הכפול וגם לא המיסוי העלו או הורידו אותה. אז בשביל מה בכלל להתאמץ?

 

"אם היו עושים את הרישום הכפול (האפשרות להיסחר בארץ ובחו"ל במקביל - ג.ח) בשנת 95' ולא היו ממזמזים את זה, הכול היה נראה אחרת. כשגיל שוויד היה שווה 20 מיליון דולר ולא 20 מיליארד דולר, זה היה נראה אחרת. טבע נרשמה לבורסה בשנת 51', נייס נרשמה כשהיתה חברת היי-טק קטנה.

 

"אותו הדבר נכון לגבי ריטליקס. אנחנו מודעים לכך שיש קושי לא קטן לבוא לחברות שכבר עשו את זה בגדול ולקרוא להן להיסחר בבורסה בתל-אביב. אבל אני מזכיר שהסלוגן שלנו היה 'אנחנו גדנע נאסדא"ק', וזה היה עוד לפני שהנאסדא"ק הפכה למלה גסה.

 

"גם בתפיסה שלנו אנחנו לא מסתכלים על הבורסות בחו"ל כאויבות שלנו. אם יש חברות שטוב להן להיסחר בחו"ל, אין לנו בעיה עם זה. אנחנו חושבים שרישום כפול הוא דבר טוב מאוד. המסחר בארה"ב מתחיל כשאנחנו נועלים כאן את המסחר, וזה דבר טוב לסוחרים. זה לא מצב שחברה נסחרת במקביל בכמה בורסות באירופה, אז אין למשקיעים ערך מוסף גבוה".

 

אתם רוצים מצד אחד למשוך לכאן חברות ומצד שני לשמור על המשקיעים מפני כניסתן של חברות קיקיוניות. איך משלבים בין הדברים, שעשויים להיות מנוגדים?

 

"הבעיה של הבורסה בתל-אביב מעולם לא היתה פיקוח חסר. השוק הישראלי נחשב לאורך כל השנים כאחד השווקים המפוקחים ביותר. לגבי רף הכניסה האידיאלי של חברות לבורסה, הרי שכמו אורך החצאית - יש לו נטייה מחזורית, והשאלה הזאת רודפת את הבורסה כבר 50 שנה. התשובה נובעת מהנסיבות הכלכליות והטכנולוגיות. באוצר וברשות ניירות ערך יש היום הלך רוח שיש להעלות את רף הכניסה לבורסה, ולא ירחק היום שגם אנחנו נצטרך לתת דעתנו בנושא. אני מודה שהנימוקים בעד ונגד כבר ידועים לכולם כל-כך הרבה שנים, אבל חובתנו לבדוק את עצמנו מדי תקופה".

 

ומה אתה היית מעדיף, שיהיו בבורסה פחות חברות ויותר חברות איכותיות?

 

"כשאנו נשאלים על-ידי בורסות אחרות בעולם או על-ידי משקיעים בינלאומיים כמה חברות יש בבורסה בתל-אביב, ואני צריך להגיד 650, אני לא אומר את זה בגאווה אלא עם הרבה מבוכה. אם למדינות בגודלנו, כמו אוסטריה ונורווגיה, יש פחות מ-200 חברות, אז צריך לחשוב היטב אם ה-650 שהגענו אליהן זו ברכה או קללה".

 

בשלוש השנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך של מחיקה מרצון של חברות מהמסחר בבורסה. זו התפתחות מעניינית.

 

"היום יש בבורסה 580 חברות, מתוכן 20 דואליות (נסחרות במקביל בארה"ב - ג.ח). זה נכון שחלק לא נמחקו מרצונן אלא בעקבות הוראות שלנו, אבל יש גם עשרות חברות שנמחקו באופן וולונטרי, ובעיקר חשוב לציין את אותן חברות שהן חלק מקבוצה שמניותיה כבר נסחרות בבורסה".

 

עזבו את הבורסה גם הרבה חברות טובות. זה תהליך כואב?

 

"כל חברה שעוזבת את הבורסה מכריחה אותנו לשאול את עצמנו שאלות, והצער והכאב הם פונקציה של גודל החברות. במשך השנים הוקענו את תופעת השרשור - של חברות וחברות-בנות וחברות-נכדות הנסחרות בבורסה. זה יוצר גודל ונפח מלאכותיים. לא יכולתי להסביר למה מעל חברה כמו פולגת צריכות להיות כל-כך הרבה שכבות של חברות בורסאיות. זה דבר לא נכון. משפחת רקנאטי שמרה לאורך שנים על השליטה בחברות הבורסאיות שלה על-ידי הפירמידה הזאת. אחד הדברים המאפיינים את הבורסה בשנות ה-2000 הוא שאנחנו רואים עצמנו כנותני שירות לחברות, והגישה היא שמה שטוב לחברות טוב גם לבורסה. אנחנו לא רוצים, והחוק לא נותן לנו סמכות, לנהל את החברות. אם בעלי שליטה רוצים לצאת מהבורסה, זו זכותם. בורסה זו לא חתונה קתולית. התעקשנו לאפשר לחברות הנרשמות למסחר במקביל בארה"ב להימחק מהמסחר בתל-אביב בהתראה קצרה, והם אפילו לא צריכים לנמק".

 

כשאתה מסתכל על תרבות הניהול של חברות בורסאיות, יש עדיין דברים שכואבים לך?

 

"בלא מעט חברות בעלי השליטה עדיין לא הגיעו לבגרות מהסוג שיגרום להם להסתכל על ציבור בעלי המניות כשותף שווה בזכויות ולא רק בחובות. לא פעם אנחנו מדווחים על עיסקאות בין החברה ובעלי השליטה שלה, שהן אולי כשרות אבל ריח טוב וטעם טוב לא נודפים מהן. בעניין הזה אני חושב שרשות ניירות ערך ראויה לכל שבח על כך שהיו"ר החדש (משה טרי - ג.ח) חרט על דגלו לעשות קצת סדר בנושא. ויש הרבה מה לעשות בעניין הזה".

 

אתה רואה שיפור לאורך השנים בנורמות ההתנהגות של בעלי השליטה?

 

"יש שיפור גדול משתי סיבות. ראשית, משמעת השוק התגברה. דעתם של אנליסטים, שמוציאים הערכות שווי לחברות, בהחלט הפכה חשובה לבעלי שליטה, ואני בטוח שהם חושבים עליהם. דבר חשוב נוסף הוא החובה שרשות ניירות ערך הטילה על גופים מוסדיים להשתתף באסיפות כלליות. רק אתמול קראנו בעיתון שחברה מסוימת הקטינה את דמי הניהול בלחץ המוסדיים".

 

מה דעתך על התוכנית הכלכלית הנוכחית? האם היא תוציא אותנו מהמיתון?

 

"אני מסתכל מהצד ומקבל את הרושם שאת עיקר האנרגיות אנחנו משקיעים במלחמות איך לחלק את העוגה. אם היינו משקיעים פחות אנרגיות על חלוקת העוגה וקצת יותר באיך להגדיל אותה, המצב של כולנו היה יותר טוב, כולל זה של השכבות החלשות בחברה. מה שקורה בשנים האחרונות הוא שהכלכלה נמצאת במצוקה, ובמצב כזה אי-אפשר למנוע פגיעה גם בחלשים, גם אם לא רוצים בכך. לכן חידוש הצמיחה הוא התרופה הטובה ביותר למצוקות החברתיות, וזה הכיוון שאנחנו צריכים ללכת לקראתו בשנים הקרובות.

 

"התוכנית הנוכחית היא תערובת של שני מאמצים - האחד לצאת מהמיתון, והשני לשנות את מבנה המשק. אני מאמין ומקווה שהעידן הזה של ירידה בגודל המוחלט של התוצר במשק נגמר. אני לא מאמין שתוכנית כלכלית - מוצלחת ככל שתהיה ושאינה נתונה במחלוקות - תחזיר את המשק לצמיחה כל עוד המצב המדיני-צבאי לא ישתנה. אם התוכנית תצליח היא יכולה לרכך את הפגיעה, אבל לא תהיה מסוגלת למנוע אותה".