"שתיתי מי שלגים, דיברתי עם חיות"

שחף רונן (24) השתחרר מצה"ל והתייצב על קו הזינוק של שביל קו פרשת המים האמריקני, שמתפתל בין מקסיקו לקנדה. הוא צעד 4,995 ק"מ בחמישה חודשים ואסף חוויות לכל החיים, עד הרגע הכי עצוב - הצעד האחרון

איך אפשר לצמצם חמישה חודשים של הליכה ברגל לכמה עמודים? מה לא מובן? קניתי כרטיס טיסה לארצות הברית, נחתי שם ב-1 באפריל, הגעתי לעיירה קולומבוס על גבול מקסיקו, והתחלתי ללכת צפונה.

 

היעד הנכסף: הגבול הצפוני של ארצות הברית, זה שמאחוריו משתרעת קנדה. חמישה חודשים זה לקח, הרגליים ספרו 4,995 קילומטר, ובמקביל אלי אבל לא תמיד איתי צעדו על השביל עוד כמה אנשים. מתוך העשרה שהתכוונו לצעוד לכל אורכו השלימו את המסע תשעה, ביניהם אני.

 

מה זה בכלל

 

אז אני בוגר ה-CDT ) Continental Divide Trail)- שביל קו פרשת המים של ארצות הברית, העובר דרך ניו-מקסיקו, קולורדו, וויומינג, איידהו ומונטנה. אם שביל ישראל בן ה-850 ק"מ חוצה את הארץ לאורכה, אז בארצות הברית יש שלושה שבילים שנמתחים בה מצפון לדרום. המוכר בהם הוא שביל האפלצ'ים בחוף המזרחי (3,500 ק"מ, עובר ב-14 מדינות), השני, PCT ) Pacific Crest Trail) חוצה את מערב המדינה (4,200 ק"מ, ארבע מדינות), והשלישי, שלעתים זוכה לכינוי 'האח החורג', בגלל אורכו החריג ואי-השלמת סימונו, הוא

השביל שלי.

 

צעדים ראשונים

 

שבוע אחרי השחרור מצה"ל התחלתי ללכת. צעד ראשון בתל דן, סיום כעבור חודש וחצי בטאבה, ושביל ישראל נכבש. לא ממש קל, חשבתי אז, אבל שנה אחר כך אמרתי לעצמי שגם לא ממש קשה, מה עוד שאת המסע הזה עשיתי עם שותף.

 

תחושת השובע לא האריכה ימים. מהר מאוד תקף אותי שוב הרצון לנדוד, לגלות, להיות עם עצמי, עם הטבע. חיפשתי אתגר רציני, חלוצי כמה שאפשר. שביל האפלצ'ים מסומן לכל אורכו, כמוהו גם ה-PCT, וכך נפל הפור על שביל קו פרשת המים, שהחומר שקראתי עליו סיפק לי את המיסתורין והייחוד שחיפשתי