7 כללי זהב: כך תגיעו מוכנים לניתוח

ניתוחים יכולים להיות פחות מפחידים כשיודעים לקראת מה הולכים. מטופל שלא מתבייש לשאול שאלות, מכיר את מחלתו ומבין מראש כיצד יתנהל הניתוח ואיך ייראו חייו לאחר מכן - יסייע לרופאים לטפל בו טוב יותר. שבעה כללי זהב שחשוב לדעת לפני שנכנסים לחדר הניתוח

ניתוח אינו חוויה נעימה, בשום מקרה. אבל ניתוחים יכולים להיות פחות מפחידים אם יודעים לקראת מה הולכים ומהן זכויותיכם. חשוב ללמוד מראש איך להתמצא במערכת בריאות שהשתנתה ללא הכר, שבה ניתוחים משווקים ישירות לציבור הרחב הן על ידי עשרות מרפאות ומומחים לניתוחים שונים, הן על ידי בתי החולים הציבוריים והן על ידי בתי החולים הפרטיים.

 

חלק גדול מהשינויים שחלו במערכת נוצר על ידי הצרכנים. אם אנשים יידעו מה לדרוש - בתי החולים ייתנו את זה, משוכנעת דר ציפורה תדמור, פסיכולוגית רפואית בבית החולים רמב"ם בחיפה.

 

זה רצוי - אך לא פשוט. בניגוד למה שקורה בארהב או בבריטניה, בישראל גם החולה הידען והחקרן ביותר יתקשה למצוא תשובות למספר שאלות מפתח הנוגעות לטיפול בו. למשל, כמה ניתוחים דומים כבר ביצע המנתח שלו בעבר? בכמה ניתוחים כאלה השתתף המרדים? מה אחוז התמותה והסיבוכים מניתוחים אלה בבית החולים שבו הוא עומד לעבור את התהליך?

 

אך למרות היעדר שקיפות מספקת, יש עדיין פרטים שמטופל העומד להיכנס לניתוח חייב לברר. קודם כל חשוב לקבל מידע. פרט למקרה של ניתוח חירום, אי אפשר לנתח אדם אלא אם הוא נותן הסכמה לכך מדעת. במילים אחרות: אתם צריכים לדעת למה אתם מסכימים, אומרת עדינה מרקס מנכ"ל מהאגודה לזכויות החולה.

 

כלל מספר 1: הכירו את הניתוח

 

לפני הניתוח יגישו לכם טופס מפורט שיעסוק בניתוח ובסיבוכיו, שעליו תצטרכו לחתום - למרבה הצער בעברית בלבד. חשוב מאוד שתדעו שהחוק קובע שחתימה על המסמך הזה אינה מספקת. החוק קובע (ועל הטופס זה נכתב במפורש) שעל הרופא להסביר לכם גם בעל פה את התהליך שאתם עומדים לעבור.

 

לפני הניתוח ודאי תהיו מתוחים וטרודים. לכן מומלץ להכין את השאלות בכתב - והכי חשוב: אל תתביישו לשאול. שהרופא יגיד אלף פעמים שאתה נודניק, אבל שבסוף ינתח כמו שצריך, ממליצה מרקס.

 

שתי הסוגיות העיקריות שחשוב לברר לפני שהולכים לניתוח הן: מה הולכים לנתח, ומהן האלטרנטיבות. תשאלו מה בדיוק הולכים לנתח, באיזו צורה, מהן תופעות הלוואי ומהם הסיבוכים האפשריים. בררו האם חייבים לנתח אתכם והאם אין אלטרנטיבות לניתוח. אם יש אלטרנטיבה, מהם היתרונות והחסרונות שלה לעומת ניתוח.

 

כלל מספר 2: הכירו את הרופא

 

פרופ' עומרי לרנאו, לשעבר מנהל מחלקה כירורגית בבית החולים שערי צדק בירושלים והיום מנהל תחום כירורגיה בקופת החולים מכבי, טוען שמילת המפתח ערב הניתוח היא אמון: "אם אין לפציינט אמון ברופא ובמערכת הרפואית, הוא מתחיל לעשות שטויות. מתחיל לרוץ מאחד לשני. מקבל החלטות לא נכונות.

 

יש אנשים שמגיעים עם 'שטיחים', תדפיסים שהוציאו מאתרי אינטרנט שונים, ובנושאים מסוימים אף יודעים יותר מהרופאים. מצד שני, יש פציינטים לא מעטים שלא מעוניינים לדעת. הם נכנסים לרופא עם המשפט הקלאסי: שמעתי עליך ואני נותן בך אמון".

 

מצד שני, עדינה מרקס סבורה שיש טעם לנימה של 'כבדהו וחשדהו' ביחסי הרופא והחולה. "הרופא מביא בחשבון רק את השיקולים הרפואיים. הוא לא בהכרח מכיר אתכם ויודע מה חשוב לכם. לכן לא כדאי שתתנו אמון עיוור ברופא. תחקרו, תבדקו, תשאלו, ספרו לו על חששותיכם והעדפותיכם ואל תפחדו לנדנד".

 

בארה"ב יכול החולה לבחור את המנתח ועומדת לרשותו גם 'אחות הרדמה'. ברוב הניתוחים שמתבצעים בישראל, לעומת זאת, המנותח לא יכול לבחור את המנתח שלו ובוודאי שלא את המרדים - למרות שחשיבותו של המרדים קריטית לא פחות מהמנתח.

 

אך לא תמיד זה כך: בתי החולים הפרטיים הגדולים – "אסותא", "רמת מרפא", "אלישע" ו"הרצליה מדיקל סנטר" - מאפשרים למטופל לבחור את המנתח. כך קורה גם בבתי החולים הירושלמיים "הדסה", "שערי צדק" ו"ביקור חולים" שמאפשרים ניתוחים פרטיים, ובמרפאות שמתמחות בניתוחים 'קטנים', כמו ניתוחי עיניים, שכרוכים באשפוז יום.

 

במסגרת הביטוחים המשלימים מאפשרות קופות החולים למבוטחיהן לבחור רופא מנתח, אך מתוך רשימות רופאים שחתומים על הסכמים עם הקופות. עם זאת, סקר של 'מרקט ווטש' העלה שרק 11% מהחולים עושים שימוש בביטוח המשלים שברשותם.

 

מי שאינו מקבל את האפשרות לבחור את המנתח שלו, מצליח לעיתים באמצעות 'הרפואה השחורה': הסדרים 'מתחת לשולחן' של חולים מול מנתחים ידועי שם.

 

לדברי ד”ר מיכאלקה אדריאן, מנהלת מחלקת הרדמה וטיפול נמרץ ב"אסותא", "מומלץ מאוד שהמרדים יפגוש אישית את המנותח. היכרות אישית עם החולה ומצבו הכללי יכולה לאפשר טיפול טוב יותר ולמנוע סיבוכים".

 

כלל מספר 3: תתכוננו לחיים שאחרי

 

ככל שתהיו ריאליים יותר, כך יקל עליכם להשלים עם מגבלות עתידיות. הרי לא כל ניתוח יהפוך אתכם לחדשים. לכן עליכם לברר מראש מה יקרה לא רק במהלך הניתוח - אלא גם אחריו. תשאלו את הרופא:

• האם אהיה מרותק למיטה לזמן ממושך? כמה זמן ייקח לי להתאושש? כיצד הניתוח ישפיע על חיי מעתה והלאה? האם אצטרך לעבור ניתוחים חוזרים, ואם כן, באיזו תכיפות?
• שינויים באורח החיים עשויים בהחלט להשפיע על קלות ההחלמה. מעשנים? מומלץ מאוד שתפסיקו לעשן מוקדם ככל האפשר לפני הניתוח, כי העישון משפיע על ההרדמה וההתאוששות ממנה.
• תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית יסייעו אף הן להחלמה. לחולה שנוטל תרופות באופן קבוע מומלץ לוודא מול הרופא המטפל איזה תרופות עליו להפסיק לקחת. יש רופאים שממליצים להפסיק את השימוש באספירין אפילו שבועיים לפני ניתוח. גם תרופות מדללות דם, כגון קומדין, ייתכן שיש צורך להפסיק ליטול.

 

כלל מספר 4: הכינו 'שיעורי בית'

 

עוד לפני שאתם פונים לרופא בשאלות, מומלץ שתנסו להשיג בעצמכם מידע על המחלה שממנה אתם סובלים ועל הניתוח שאתם עומדים לעבור. "אין ספק שידע הוא כלי חשוב המסייע לשיתוף פעולה בין הפציינט לרופא. כשאדם יודע לקראת מה הוא הולך, קטנות החרדות - אם כי הכישורים להשיג מידע משתנים לא רק בין הרופאים אלא גם בין החולים עצמם", מדגיש פרופ' לרנאו.

 

מהיכן משיגים את המידע? האינטרנט מהווה כלי מידע חשוב. באתר של האגודה לזכויות החולה (www.patientsrights.org) אפשר לעיין ב'חוק זכויות החולה'. אם אין לכם אינטרנט תוכלו לפנות בכתב לאגודה (ת.ד 47002 בתל אביב) ולקבל חוברת ובה מפורט החוק בעברית או באנגלית.

 

גם ארגון 'אחת מתשע', שמסייע לנשים שחולות בסרטן שד, הוציא חוברת משובחת עם השאלות שחשוב לשאול בתחנות השונות לאבחון סרטן השד - שאלות שמהוות כלי חשוב שבאמצעותו אפשר להתחיל לאסוף מידע חיוני.

 

רשת האינטרנט מלאה באתרים ישראליים וזרים עם מידע חשוב ומועיל על ניתוחים שונים. באתר של בית החולים "רמב"ם", לדוגמה, יש אפילו סרטון וידיאו שנועד להכין ילדים לניתוח.

 

קחו בחשבון שרפואה אינה מתמטיקה, ולגבי מקרה מסוים יכולות בהחלט להיות גישות רפואיות שונות. לכן, אחרי שקיבלתם את כל המידע שרציתם, ובמיוחד כשמדובר בניתוח גדול, לכו לייעוץ רפואי נוסף.

 

כלל מספר 5: אל תלכו לבד

 

ד”ר ציפורה תדמור, פסיכולוגית רפואית מבית החולים "רמב"ם", פיתחה מודל פסיכולוגי שנועד לסייע למטופלים להימנע ממשברים כתוצאה מטיפול וזכה להכרה בינלאומית. על אף שהמודל מיועד לשמש ככלי עזר לצוות הרפואי, יש בו מרכיבים שגם החולה בעצמו יכול ליישם.

 

מרכיב משמעותי במודל הוא הצורך בבן משפחה שילווה את המטופל. אל תלכו לבד לניתוח, דאגו לשתף מישהו בפחדים, בשאלות, בלבטים ובקשיים שאיתם תיאלצו להתמודד.

 

חשוב לא פחות לשוחח עם מישהו שכבר עבר את הניתוח שאתם עומדים לעבור. לשמוע ממנו על מהלך הניתוח ועל מהלך ההחלמה. יש ניתוחי לב מסוימים שמביאים אחריהם כמה ימים של דיכאון. אם המנותח ובני משפחתו ישמעו על כך מראש מאדם שכבר החלים מניתוח כזה - הם יידעו מה מצפה להם.

 

נסו לקבל מידע על עזרים שיכולים להקל על ההחלמה או למנוע סיבוכים, כמו כריות ישיבה מיוחדות. בררו מראש אם המחלקה מצוידת בהם. אם לא, תוכלו להשיג אותם בהשאלה בארגונים כגון 'יד שרה' או 'עזר מציון'.

 

כלל מספר 6: זכרו את הפרטים הקטנים

 

ביום הניתוח עצמו שימו לב שהתיק הרפואי שייצא איתכם ממחלקת האשפוז לחדר הניתוח הוא אכן שלכם - ואם אינכם בכושר, דאגו לכך שבן המשפחה או החבר שמתלווה אליכם יבדוק את זה עבורכם. במהלך ההכנה לניתוח, יש עוד כמה פרטים שחשוב לברר. אם הניתוח שלכם אמור להתבצע על אחד משני האיברים הזוגיים, למשל ברגל ימין, תשאלו את הרופא האם הוא בטוח שהוא מנתח את הרגל הנכונה. מומלץ לבקש מהרופא לסמן את הרגל הרלוונטית. נשמע אולי מביך לבקש דבר כזה, אבל כבר היו טעויות כאלה בעבר. עדיף להיות נודניק מאשר לעבור ניתוח ברגל הלא נכונה.

 

זיהומים מהווים את אחת הסכנות הגדולות של כל ניתוח. לכן הקפידו לבצע את מה שדורשים מכם אם הדבר עשוי למנוע זיהום. התבקשתם לגלח או לחטא את אזור הניתוח? עשו את זה בקפידה.

 

תשאלו מראש באיזו שיטה ירדימו אתכם - בהרדמה אזורית, מקומית או כללית - ומה הסכנות שכרוכות בהרדמה. חשוב לתת למרדים מסמכים שמתעדים את ההיסטוריה הרפואית שלכם, חוות דעת קודמות של מומחים ורשימה של התרופות שנלקחות באופן שוטף.

 

כלל מספר 7: קחו בחשבון את העלויות

 

ניתוח זה גם עניין של כסף. קחו בחשבון שבשל שיקולים כספיים בתי החולים הציבוריים לא מאשרים טכניקות מסוימות - כמו צנתור באמצעות סייפר (התקן מצופה בתרופה), שהוא הליך אפשרי בהחלט בבית חולים פרטי. עשו את השיקול שלכם: האם אתם יכולים לשלם על טכנולוגיה מתקדמת אך יקרה בבית חולים פרטי?

 

משרד הבריאות הוא המחליט איזה ניתוחים או ציודים כלולים בסל הבריאות. אם הניתוח שלכם אינו מסובסד, בדקו בפוליסת הביטוח המשלים שלכם האם היא כן מכסה את ההוצאה הזו - ומהי ההשתתפות העצמית.

 

בניתוחים במסלולים ה'פרטיים' יש להבחין בין שלושה מסלולי תשלום:

 

ניתוח פרטי מושלם: המנותח משלם גם את עלות בית החולים וגם את עלות המנתח. במקרה כזה, יש לבית החולים לוח תעריפים קבוע ובו מופיעה עלות המנתח לפי המוניטין שלו וסוג הניתוח. כשמדובר בניתוחי לב או ראש על ידי מנתחים מפורסמים, עלולות העלויות להגיע גם למאות אלפי שקלים.

 

ניתוח פרטי לבעלי ביטוח משלים: הקופה מממנת את עלות הניתוח והמנתח, בתנאי ששמו מופיע ברשימת הרופאים המוכרים על ידי הקופה. רוב המנותחים בבתי החולים הפרטיים בוחרים במסלול הזה.

לעיתים יש להביא בחשבון השתתפות עצמית שמגיעה לאלפי שקלים.

 

חלוקת התשלומים: קופת החולים מממנת את האשפוז, החולה מממן את המנתח.

 

ארגנו מראש את העזרה לשלב ההחלמה. אם את הלילה הראשון שאחרי הניתוח לא תבלו במחלקת טיפול נמרץ, מומלץ מאוד - למרות העלויות - לדאוג לאחות פרטית. זה תענוג לא זול (50-40 שקל לשעה), אבל חשוב במיוחד אם הניתוח מורכב או אם אינכם צעירים. בנוסף, עזרה מקצועית עדיפה על בן משפחה שלא יידע בהכרח איך לסייע לכם. החלטתם לשכור אחות פרטית? בדקו בבית החולים האם עליכם לתאם את זה מראש עם המחלקה והאחות האחראית. לא כל בית חולים מתיר שימוש באחיות דרך סוכנויות סיעוד פרטיות.

 

בררו בקופת החולים או בפוליסה הרפואית את מידת הזכאות לסיעוד אחרי ניתוח. כך, למשל, אדם שעבר ניתוח לב זכאי לשישה ימי סיעוד על חשבון משרד הבריאות. הביטוחים המשלימים מציעים עזרה סיעודית בחלק מהניתוחים. לא יתנדבו לספק לכם את המידע הזה. אם לא תשאלו - אתם עלולים להפסיד את מה שמגיע לכם.

איך מכינים ילדים לניתוח?

 

תחום הכנת הילדים לניתוח מפותח אפילו יותר מאשר הכנת המבוגרים. להתקדמות שחלה בנושא אחראים במידה רבה בתי החולים לילדים שנפתחו בשנים האחרונות: "דנה" בתל אביב, "שניידר" בפתח תקווה, "מאייר" בחיפה ו"ספרא" בתל השומר.

 

בתקופות שבהן לא היתה מקובלת הכנת ילדים לפני ניתוח הם פיתחו תופעות שאותן ניתן היה לדמות ל'הלם קרב'. אי אפשר להתייחס אל ילדים כאל מבוגרים קטנים, אומרת הפסיכולוגית הרפואית ד”ר ציפורה תדמור מ"רמב"ם". בכל הנוגע להכנת ילדים לניתוח יש להבחין בין ילדים עד גיל בית הספר וילדים גדולים יותר. הילדים הקטנים יותר חוששים בעיקר מהפרידה מהוריהם. הם יפיקו תועלת אם כשירדימו אותם וכשהם יתעוררו מההרדמה - ההורים יהיו לצידם. כדי להכין את הילדים האלה לניתוח, יש להסביר להם באופן כללי את הסיבה לניתוח, לדבר על הכאב - אבל להרגיע אותם שיקבלו תרופות, ולהבטיח להם שוב ושוב שאבא ואמא נמצאים לידם לאורך כל הדרך.

 

אצל הילדים הגדולים מקור הטראומה לפני ניתוח נובע מחשש לאובדן שליטה וחרדה מפני הבלתי נודע. הילדים האלה זקוקים להסברים מסודרים ומפורטים, אפילו באמצעות אטלס רפואי שממחיש בעזרת איורים מה עומד לקרות. כך, למשל, רוב הילדים פוחדים מעירוי ומהמחשבה שמחט 'מסתובבת' להם בתוך הגוף. אם מסבירים להם שעירוי הוא בסך הכל צינורית פלסטיק ושהמחט מושלכת אחרי השימוש - הם עשויים להירגע.

 

מה אתם, ההורים, יכולים לעשות כדי לסייע?

 

בצעו מראש את כל עבודת התחקיר על הניתוח, כדי שתדעו להסביר לילד מה מצפה לו. השתדלו מאוד שלפחות אחד מכם יהיה צמוד לילד לאורך כל תקופת האשפוז, בוודאי במהלך הניתוח ובימים הראשונים שאחריו.

 

השתדלו לא לבכות בנוכחות הילד, הוא מצפה מכם להיות מקור של עוצמה. אם אינכם יכולים לעצור עוד את הדמעות - לכו הצידה, תנו לבכי להשתחרר ואחרי שתירגעו חזרו אל הילד שלווים ככל שרק ניתן. אל תתעלמו מפחדיו של הילד. אם אינכם יודעים את התשובה, מותר לכם להודות בכך. אמרו לו: נברר.

 

אם אפשר, מומלץ אפילו לסייר עם הילדים בחדר הניתוח למעין 'חזרה גנרלית'. ההסברים עושים את שלהם ותורמים לרוגע ולשיתוף פעולה.