החל מהלילה (יום ד') נכנסה לתוקף הפסקת-אש בין הודו ופקיסטן בגבול המחלוקת המשותף ביניהן בקשמיר.
"ראשי כוחות הביטחון של הודו ופקיסטן, במסגרת השיחות השבועיות שהם מקיימים, הסכימו על הפסקת-אש שתיכנס לתוקף הלילה לכל אורך 'קו השליטה' בחבל ג'מו-קשמיר", לשון הודעת משרד החוץ ההודי אמש. מועד הפסקת האש נקבע על פי תחילת חגיגות "עיד אל-פיטר", החג המוסלמי המבשר את סיום צום חודש הרמדאן.
ההודעה ההודית הפכה את יוזמת הפסקת האש שעלתה בסוף השבוע לרשמית. עם זאת, מההודעה לא היה ברור כמה זמן תימשך הפסקת האש והאם מדובר בצעד לקראת סיום סופי של הסכסוך בין המדינות, שגבה רבבות קורבנות מקרב שני הצדדים.
שתי המדינות טוענת לריבונות על חבל המריבה מאז זכו לעצמאות מבריטניה ב-1947. גורל ריבונות החבל הייתה העילה לשתיים מבין שלוש המלחמות שפרצו בין השכנות היריבות ברבות השנים.
מחווה של רצון טוב
יוזמת הפסקת האש הועלתה בסוף השבוע על ידי ראש ממשלת פקיסטן, זפאר-אללה ח'אן ג'מאלי. הוא הודיע כי יורה לחייליו בקשמיר להימנע מירי החל מהשבוע הבא. "הורינו לחיילינו הפרוסים לאורך הגבול בקשמיר לנצור אש החל מעיד אל-פיטר", אמר ג'מאלי בנאום טלוויזיוני, וציין כי הצעד הוא "מחווה של רצון טוב" כלפי הודו.
שלשום הודיעה הודו כי היא מברכת על ההצעה ו"תשיב עליה בחיוב". עם זאת הוסיף דובר משרד החוץ ההודי כי "כדי לקיים הפסקת אש מלאה ויציבה, חייבות להיפסק החדירות דרך קו השליטה". בדבריו התכוון הדובר למעבר של נשק, מימון ובעיקר פעילים מוסלמים, שחוצים את הגבול מפקיסטן ומבצעים פיגועים נגד צבא הודו ותושבי החבל ההינדים.
חבל מריבה עקוב מדם
קשמיר הוא חבל ארץ הררי מצפון להודו שגובל ממערב בשטח פקיסטן. מרבית מקרב 12 מיליון תושביו הם מוסלמים והשאר הם הינדים, סיקים ובודהיסטים. מאז קבלת עצמאותן ב-1947, נאבקות הודו ופקיסטן על הריבונות בחבל.
בפועל, מחולק חבל הארץ בקו הפסקת אש (המכונה קו השליטה), שסומן ב-1972. ממזרח לקו מצויה קשמיר ההודית (מחוזות קשמיר, ג'מו ולדק). ממערב לקו מצויה קשמיר החופשית - אזור אוטונומי הנתמך על ידי פקיסטן. אירועי הדמים בין צבאות הודו ופקיסטן נמשכים לסירוגין כבר שנים רבות ותקריות של ירי נשק קל, ירי ארטילריה הן דבר שבשגרה בחבל המריבה.
ב-1986 החלו בדלנים קשמירים מהאזור הנתון בשליטה הודית להאבק במה שהם מכנים "הכיבוש ההודי", והחלו לבצע פיגועים נגד חיילים הודים ואזרחים הינדים. בתגובה פרסה הודו כ-700 אלף חיילים באזור. מאז 1986 נהרגו באזור יותר מ-65 אלף איש מקרב הצדדים הלוחמים.
על סף מלחמה
הודו האשימה פעמים רבות את הממשלה באיסלאמבד בכך שלא מנעה חדירת פעילי טרור מפקיסטן לאזור הנתון בשליטה הודית, ואף עודדה את ארגוני הטרור המוסלמים להמשיך ולפעול באזור.
פקיסטן מצידה הכחישה שהיא תומכת או מממנת את פעילות הטרור המוסלמית, אולם הכריזה לא פעם שהיא מצדדת במאבקה של המחתרת הקשמירית שפועלת במטרה לספח את האזור לפקיסטן או לזכות בעצמאות.
בשנה שעברה התלהטה המחלוקת לאחר תקיפה על בניין הפרלמנט ההודי, שלטענת הודו בוצעה בידי מוסלמים קיצונים מקשמיר ובסיוע שירותי הביון הפקיסטנים. שני הצדדים החלו להזרים כוחות לאזור ומאחר שמדובר בשתי מדינות בעלות יכולת גרעינית, גבר החשש בעולם שהסיכסוך האזורי יהפוך למלחמה גרעינית כוללת.
אלא שמאז חזרו שתי המדינות וחידשו את הקשרים הדיפלומטיים ביניהן, ואלה הולכים ומשתפרים כל העת על אף המתיחות שעדיין שוררת. הודו דחתה עד כה הצעות של פקיסטן למשא ומתן ישיר כל עוד החדירות משטח פקיסטן נמשכות.