יכולות קוגניטיביות בגיל מבוגר

מחקר חדש סותר את התיאוריה הרווחת, לפיה קיים מנגנון משותף הפוגם במקביל ביכולת המתמטית והמילולית בגיל המבוגר ומאזן בין השתיים במהלך ההתבגרות

מרים דישון ברקוביץ' פורסם: 30.11.03, 15:12

נושא שנוי במחלוקת בקרב חוקרי אינטיליגנציה הוא השאלה אם יכולות קוגנטיביות בתחומים שונים (כגון, יכולות מילוליות, יכולות מתמטיות וזיכרון) הופכות למובחנות בגיל ההתבגרות אך שבות ומתכנסות כתוצאה מתהליך ההזדקנות. כלומר, בעוד נער מתבגר עשוי להפגין יכולות מילוליות גבוהות אך יכולות מתמטיות בינוניות, הרי שכעבור שנים, כתוצאה מתהליך ההזדקנות, עשוי להימצא רק הבדל מועט בין רמת היכולות המילוליות והמתמטיות שלו.

 

לפי אחת האסכולות הרווחות בחקר האינטליגנציה והזיקנה קיימת דה-דיפרנציאציה של יכולות קוגנטיביות בעקבות תהליך ההזדקנות (תהליך " דיפרנציאציה" הוא התהליך בו נוצרים הבדלים בין היכולות הקוגנטיביות בתחומים השונים ואילו תהליך "הדה-דיפרנציאציה" הוא תהליך של התכנסות או של טשטוש ההבדלים בין רמות היכולות השונות). לפי האסכולה השנייה בתחום הזיקנה והאינטליגנציה היכולות הקוגנטיביות נשארות מובחנות או מובדלות גם בעקבות הזדקנות.

 

במחקר חדש המתפרסם בגיליון ספטמבר של כתב העת Journal of Experimental Psychology בחנו החוקרים קארין אנסטי, סקוט הופר ומרי לוץ (Anstey, Hofer & Luszcz) את שתי הדעות. מן הממצאים עולה כי בניגוד לדעה הרווחת (הן בקרב החוקרים והן בציבור הרחב) גם אנשים מעל לגיל שמונים שומרים על דפוס מובחן של הבדלים בין תחומים קוגניטיביים בהם הם חזקים לבין אלה בהם הם חלשים.

 

במחקר שנערך באוסטרליה נטלו חלק 1823 משתתפים אשר קובצו לקבוצות הגיל הבאות: גילאי 65 -69; 70-74; 75-79; 80-84 ובני 85 ומעלה. משתתפי המחקר רואיינו והשיבו על שאלונים פסיכולוגיים לראשונה בשנת 1993 ולאחר מכן בשנת 1996 ושוב ב-1999. המשתתפים דיווחו על בריאותם, ובנוסף לכך מילאו שאלונים פסיכולוגיים שבדקו יכולות קוגניטיביות שונות כמו יכולת מילולית, מהירות עיבוד נתונים וזיכרון. כמו כן נבדקה ראייתם ושמיעתם באופן קליני.

 

לא נמצאו כל תימוכין להשערת הדה-דיפרנציאציה, כך שמשתתפים אשר בגיל 70 קיבלו ציון גבוה ביכולות מילוליות וציון בינוני ביכולות מתמטיות, שמרו על דפוס יכולות זה גם בגיל שמונים.

 

לדעת החוקרים למחקר חשיבות תיאורטית רבה, שכן הממצאים אינם עולים בקנה אחד גם עם תיאוריה רווחת בתחום לפיה מנגנון משותף אחראי לתהליכי הידרדרות מנטליים בגיל מבוגר.