דרוש מנהיג להסכם לא רשמי

תמו תרועות ז'נווה, וכעת יודעים המעורבים שהמומנטום יישמר רק אם יימצא מי שיוביל אותו. החיפוש אחר מנהיג מרכזי ואפקטיבי החל - כמו גם בניית תסריטים אפשריים קדימה. אחד מהם מציג השתלטות פוליטית על מפלגת העבודה. הסכם ז'נווה מחפש דרך

"שמאל סהרורי", יש מי שמכנים את יוזמי הבנות ז'נווה, אבל מי שראה אותם השבוע בנתב"ג, במטוס ואחר כך במלון אינטרקונטינטאל בז'נווה הבין עד כמה ה"סהרורים" האלה רחוקים מלהיות עם הרגליים והראש בעננים. המעשיות המחושבת שלהם - היא שמדאיגה יותר מכל את המתנגדים.

 

כעת, אחרי שהטקסים הבינלאומיים נסתיימו ברוב הוד והדר, והשוויצרים קיבלו את טפיחת השכם הבינלאומית שלהם על מעורבותם ותמיכתם בהבנות, יכולים וצריכים אנשי מטה הבנות ז'נווה, עם יוסי ביילין, אברום בורג, עמרם מצנע, גיורא ענבר, עוזי ברעם, נחמה רונן, יולי תמיר ואחרים -  לחשוב היטב על כל צעד שהם עושים הלאה.

 

האנשים האלה יודעים היטב כי אין דבר כואב יותר ומעליב יותר מאשר הרגע שאחרי הקליימקס, ובמיוחד ההתייחסות של התקשורת והציבור לרגע הזה. מהבחינה הזאת, הנחיתה בארבע לפנות בוקר בנתב"ג היתה בדיוק האנטי-קליימקס של כל מה שאמור היה לסמל האחד בדצמבר. מרגע הנחיתה והלאה, המצב רק יילך ויחמיר, האדישות רק תלך ותגבר.

 

מי יהיה המנהיג שיוביל?

 

האסטרטגים וראשי מטה הבנות ז'נוובה קוראים היטב את המציאות, והם מודעים לסיטואציה הלא פשוטה שבה הם וההבנות שהם מנסים לשווק לציבור נמצאים. הם מודעים לעובדה שהשמאל הישראלי מפורק וממשיך לרדת מנכסיו מידי יום, שהוא מחפש להחליף שמות בניסיון להתאושש, אבל חשוב מכל, הם מודעים שלשמאל הישראלי אין מנהיג, ראש שיכול ללכד מאחוריו את השורות ולאמץ את הבנות ז'נווה ולהוביל אותן כאלטרנטיבה של מחנה שלם לציבור. ומהבחינה הזאת, אפילו אהוד ברק לא יכול (או רוצה) להושיע, שכן לפי שעה הוא בועט בהבנות ז'נווה כאילו היו פגר מבאיש.

 

יהודים אמריקנים שהשתתפו אתמול בטקס ניגשו לכמה מראשי הבנות ז'נווה, שיבחו אותם על הטקס והאומץ, אבל לא שכחו להתעניין בעתיד. "אמרו לי שזה אדיר, שזה נהדר", סיפר אחד הישראלים ל-ynet. "ומי אחר כך שאלו: אבל מי יוביל את זה?"

 

כשזהו המצב, השאלה "נו, אז מה?" עולה ונשאלת שוב ושוב. היא נשאלת, משום שלא חשוב מה ייעשו אנשי הבנות ז'נווה, לא משנה כמה עשרות אלפי בני אדם (אולי) יגיעו לכיכר לתמוך בהבנות, ולא משנה כמה ג'ימי קרטר ביל קלינטון ולך ואלנסה ישפכו מילים חמות – הבנות ז'נווה הן, לפי שעה לפחות, משהו וירטואלי, כפי שהגדיר אותן יוסי ביילין עצמו.

 

"יש כאן בהחלט בעיה", אמר עוזי ברעם בז'נווה. "אני לא מאמין שיהיה כאן שינוי דרמטי במצב הפוליטי. חשוב מאוד שהבנות ז'נווה לא יהיו מזוהות רק עם מרצ. אבל כרגע אין מנהיג לשמאל, אז זאת בעיה".

 

ביילין, העבודה והמקלחת

 

"יש פה סתירה פנימית בין נוכחות בינלאומית מכובדת, תקשורת רבה בארץ ובעולם לבין העובדה שזה רק מודל, משהו טרוויאלי, שטרם התקבל בכלל", הסביר בכיר במטה הבנות ז'נווה. "הסתירה הזו מבלבלת כל אחד, כי אתה לא בטוח לאן זה יילך. או שזו תהיה אפיזודה חולפת, או שזה יהיה הסכם שייעצב את חיינו. זה גורם גם לבלבול בקמפיין, כי ההצלחה היתה גדולה מדי ומהר מדי".

 

ולמרות הכל, הדינמיקה עושה את שלה, ובפוליטיקה הישראלית הנזילה, הכל יכול לקרות. אחד המקורבים ליוסי ביילין תיאר תסריט תיאורטי, שיכול להפוך למציאות בעקבות ההבנות. על פי התסריט הזה, ביילין נבחר לעמוד בראש המפלגה החדשה המחליפה את מרצ, פרס נשאר יו"ר העבודה, ותוך זמן קצר מקבלת העבודה את הבנות ז'נווה כתוכנית מדינית. שתי המפלגות מתאחדות וביילין, שהלגיטימציה הציבורית שלו שוקמה בעקבות ההבנות שהשיג - מתמודד שוב על ראשות העבודה.

 

האם מדובר בכלל במהלך מציאותי? "אני מרשה לעצמי לחשוב על התסריט הזה, אבל רק כשאני לבד במקלחת", חייך מקורבו של ביילין.