נדידת החקלאים

מתברר שדווקא יש חקלאים שזורעים ברינה – אבל בשדות זרים. בניסיון להימלט מהקשיים הכלכליים בארץ העתיקו לאחרונה עשרות חקלאים את משקיהם לאפריקה. בקניה כבר פועלים כ- 15 חקלאים ותיקים מישראל, ובימים האחרונים טסו 6 מגדלי פרחים גדולים לבדוק אפשרויות באתיופיה. "האתיופים מתים שחקלאי ישראל יבואו אליהם", הם אומרים, "ואנחנו נעשה שם כסף - ובגדול"

זה החל בטיפטוף קטן אבל כבר מאיים להפוך לשטפון: חקלאים ישראלים בעלי משקים גדולים, בעיקר מגדלי פרחים שסובלים מהמשבר העמוק בענף בישראל, עומדים להפסיק את פעילותם בארץ, ולעסוק בחקלאות וגידול פרחים – באתיופיה.

בקניה, למשל, זו כבר תופעה מוכרת. כיום פועלים שם בהצלחה רבה כ-15 חקלאים ותיקים מישראל, שעושים חיל ומנהלים חוות חקלאיות גדולות. גם שם, אגב, מדובר בעיקר במגדלי פרחים שעכשיו, ממקום מושבם באפריקה מתחרים בחבריהם מישראל בשוק הפרחים הבינלאומי.

עכשיו הגיעה תורה של אתיופיה לחזר אחרי החקלאים הישראלים. בשבוע שעבר הגיעו לכאן שרי החוץ והחקלאות של אתיופיה ובין פגישה מדינית אחת לשניה הם נפגשו עם קבוצות של טובי החקלאים בישראל, מלח הארץ. השרים האתיופים הציעו להם הצעה שקשה לסרב לה: בואו לאתיופיה, קבלו תנאים שבישראל אתם רק יכולים לחלום עליהם, תקימו חוות ענקיות, תייצאו ותביאו לנו דולרים למדינה.

לאחר הפגישות, בסוף השבוע נסעו עם השרים האתיופים שלושה חקלאים גדולים והחלו בהליכים לרכישת קרקעות, גיוס עובדים וסידור הניירת. בעקבותיהם טסו לאתיופיה עוד שלושה מגדלי פרחים גדולים.

 

כסף והרבה

 

א' הוא חקלאי מהדרום, שכבר משלים את ההכנות להקמת חווה חקלאית גדולה באתיופיה. א' נחשב לאחד ממגדלי הפרחים הגדולים בארץ. יש לו משק בן 250 דונמים, שמגלגל מחזור של מיליון וחצי דולרים בשנה. הוא משלם 250 אלף שקל בשנה מיסים. אבל בסוף בסוף, מכל העבודה הקשה (15 שעות ביום) ואחרי כל המיסים הוא נשאר עם 15 אלף שקלים נטו בחודש ביד.

הוא מעסיק כ- 30 עובדים זרים, קצת פלשתינים (כשאין פיגועים) ועובד ישראלי אחד – חבר שהוא מסייע לו בגלל שפשט רגל. הגזירה האחרונה מבית מדרשם של שר הפנים והאוצר, שמשיתה מס גולגולת על כל עובד זר גרמה לו להחליט להצטרף לחברים שנוסעים לאתיופיה. הוא כבר ביקר שם יותר מחמש פעמים, בחר אדמה טובה ונמצא בעיצומו של שלב "הניירת".

א', שביקש להישאר בעילום שם, סיפר: "אני לא מוכן להגיע למצב של חברי מגדל הפרחים משה קמחי, שהתאבד לפני כשנה בגלל ששקע בחובות. כל העסק הופך להימור קשה ומסוכן מדי. אני אגרונום. יש לי ידע עצום. האתיופים מוכנים לתת הרבה בשביל הידע שלי.

"ארבעת ילדי לא מתכוונים להמשיך את מפעל חיי. אני צריך לדאוג להם למימון שכר הלימוד. זה מה שאעשה באתיופיה: כסף והרבה. אני לא מוכן במסים שלי לממן פרזיטים ופקידי ממשלה שיושבים על 30 ו-40 אלף שקל בחודש. שיחפשו להם פראיירים אחרים. כואב לי הלב, אבל זה המצב. אני אשם שיש לנו מדינה מטומטמת? אני נוסע לאתיופיה לעשות חקלאות, פרחים וייצוא. ואני מקווה שאצליח".

 

מפריחה למצוקה

 

גם שמוליק מור חקלאי ותיק ומוערך ממושב עולש במרכז החליט לארוז את הפקלאות ולנסוע לאתיופיה. "אני הולך לעשות שם כסף ובגדול. שם לפחות לא אצטרך להתמודד עם כל המושחתים שמנהלים לנו פה את העניינים", הוא אומר.

מור מחזיק משק לגידול פרחים, שפעם שיגשג. באחרונה הוא גם המציא זן חדש של ורד, אבל בגלל תחרות עם חקלאי אחר נקלע לעימות משפטי ממושך שבמהלכו העסק שלו נקלע לקשיים. מור היה בין החקלאים הישראלים שנפגשו עם שר החקלאות האתיופי וקיבלו הצעות לבוא ולהפריח את שממות אתיופיה.

שמואל מור: "הם אמרו לנו שאדמה נוכל לקבל במחיר המצחיק של ארבעה דולרים ל-10 דונמים. כן, זו לא טעות. מים בזיל הזול, כוח העבודה שם הוא זול בצורה שפשוט אי אפשר להתחרות איתם. הם נותנים לנו מענקים ובונוסים על מכירות. הם מוכנים לשים 98 אחוזים מהמימון כאשר מתוך זה 18 אחוזים זה מענק מיידי והשאר הלוואה לטווח ארוך מאוד.

"אני בנאדם שמבין בחקלאות, נושם חקלאות ויודע לעשות שקלים יפים מכל שיח של ורדים. בחיים שלי לא ביקשתי שהמדינה תעשה למעני משהו. שירתתי בצנחנים והיום שניים מבני משרתים ביחידות קרביות. גידלתי 100 דונמים של פרחים נפלאים ליצוא.

"קיצצו לנו במים ב-50 אחוזים אז ייבשתי שטחים וכעת יש לי רק 50 דונמים. ייקרו לנו את המים שחבל על הזמן. עכשיו באו והטילו מס על כל עובד זר. לי יש 10 תאילנדים ולבן שלי עוד 10. המשמעות הכספית היא קשה. בעקבות כל זה ובגלל המאבק המשפטי הפכו את המשק הפורח שלי למשק במצוקה.

"מה יש לי לחפש במדינה הזאת? זו ארץ אוכלת יושביה. 30 שנה נתתי את חלבי ודמי לחקלאות מבוקר ועד ערב. עכשיו זה הפך לבורסה של הימורים. אם בורסה אז עדיף לקחת פחות סיכונים לנסוע לקניה או לאתיופיה, להקים חווה גדולה כמו שאני יודע לעשות ולהתחיל לגלגל דולרים. מה לעשות שזה מה שהמדינה שלנו רוצה שנעשה".

 

"ישראל מחסלת את החקלאות"

 

לדברי חיים חדד, מזכיר מועצת הפרחים, הוא לא מאושר מהמצב שמתהווה אבל הוא מבין לליבם של החקלאים: "המצב של החקלאות בארץ גרוע וידוע. המחסור בידיים עובדות מוכר. עכשיו נוספה גם הגזירה של מס על כל עובד זר, שהופכת את המשך ההפעלה של משקים גדולים לבלתי אפשרית.

"מנגד, מגיעים הדיווחים על החברים בקניה שעושים כסף טוב והרבה – והרי לך מדינה שבמו ידיה מחסלת את החקלאות שלה. האתיופים מתים שחקלאי ישראל יבואו אליהם. הם נותנים 70 אחוזי מימון, הם נותנים אדמות בחינם, מים בסכומים מצחיקים ממש. הם גם נותנים עובד אתיופי מיומן בחקלאות שעולה, שים לב - דולר אחד ליום, כלומר 25 דולרים לחודש, לעומת 1,000 דולר לחודש שמקבל עובד זר בארץ. 

"אי אפשר לדבר על ציונות עם חקלאים שחברים שלהם יורים לעצמם כדור בראש בגלל חובות וגרעונות ופה מציעים להם בוננזה באישור ממשלתי בכיר. אחד החקלאים בפגישות עם השרים האתיופים התלונן שעשו לו קצת בעיות ביורוקרטיות. שר החוץ האתיופי שלף כרטיס ביקור ואמר לו: 'הנה הטלפון שלי. בכל פעם שתיתקל בבעיה – צלצל אלי ואפתור לך אותה'.

"תפקידי הוא לעודד את גידול הפרחים בארץ, אבל אני יכול להבין את המגדלים שתש כוחם והם רוצים לסגור את המשקים ולעבור לגדל באתיופיה. ההצעות מצד ממשלת אתיופיה מפתות מאוד, במיוחד על רקע הקשיים הרבים שממשלת ישראל מערימה על מגדלי הפרחים.

"איננו מצפים שממשלת ישראל תיתן לנו את אותם התנאים שנותנת ממשלת אתיופיה, אנחנו יודעים שזה לא ריאלי. אבל אנחנו כן דורשים שיתנו לנו לגדל בלי להכביד עלינו כל הזמן במסים ובגזירות חדשות.

"הממשלה מאיימת להפחית את מספר העובדים הזרים ב-6,000 וכולם יודעים שהפלשתינים לא באים וישראלים לא יבואו. הממשלה מתכוונת להגדיל את מס המעסיקים על עובדים זרים ל-10 אחוזים ולבטל לעובדים הזרים את הפטור מנקודות זיכוי במס. כל זה יביא להגדלת הנטל על החקלאי ב-300 מיליוני שקלים בשנה. מהיכן משרד החקלאות רוצה שהחקלאים יביאו את הכסף הזה?"

 

מצוקה עד מוות

  

החקלאים שבודקים עכשיו את האפשרות להעביר את משקיהם לאפריקה, מרבים להזכיר את חבריהם לדרך ולעבודת האדמה, שקרסו תחת הנטל, שקעו בחובות והתאבדו. לא מעט סיפורים כאלה נחקקו בתודעה בשנה האחרונה: משה קמחי (48), אגרונום מהמושב תלמי יוסף, גידל פרחים לייצוא במשך 15 שנה. כשנקלע לתחרות קשה מצד מגדלים באפריקה, החל לצבור חובות.

בפברואר השנה הכריעה את קמחי המצוקה: הוא לקח את אקדחו האישי וירה בראשו בחצר הבית. חבריו סיפרו שאמר: "15 שנה השקעתי בחקלאות – ועכשיו הכל מתרסק. נשארו לי רק חובות. אני לא יכול לסבול את זה".

חודש לפניו התאבד חקלאי ממושב יפית שבבקעת הירדן – גם הוא מגדל פרחים שנקלע לחובות. עקיבא לבדנסקי, ד"ר לפסיכולוגיה, עלה ארצה מחבר המדינות והגשים את הציונות שלו בגידול ורדים. הוא נקלע לחובות לאחר שבענף הוורדים בישראל היתה בשנה האחרונה מפולת מחירים בשל ירידת מחירי הוורדים באירופה ב-30 אחוז. לבדנסקי נואש מלהחזיר את חובותיו וירה בעצמו למוות באחת החממות שלו. אחד מהפועלים שהעסיק גילה את גופתו.

באפריל גבתה המצוקה שני קורבנות במושב שדי תרומות שבבקעת עמק בית-שאן. כרמלה ועזרא כדורי היו במשך שנים מגדלי פרחים מצליחים, אבל בשל המשבר בענף חובותיהם תפחו ורכבם עוקל לפני פסח. ביום שיש אחד לפנות בוקר ירה עזרא בראשו בביתו. בנו עודד רץ למקום, מצא את אביו ירוי – וצפה באמו יורה בעצמה. "הבנקים לקחו להם את הכבוד", אמר הבן.

 

תגובת משרד החקלאות

 

יוסי ישי, המשנה למנכ"ל משרד החקלאות מסר: "צר לי על אלו שמחפשים את מזלם באתיופיה. אני מבין שקשה לעמוד בפיתוי של ההצעות, אבל אני מציע לחשוב גם על הסיכונים.

"לגבי הטענות של החקלאים: למרות הכל מחירי המים לחקלאות לא התייקרו השנה. גם בנושא העובדים הזרים לא חלה הרעה. מספר העובדים הזרים בשנה הבאה יישאר ללא שינוי. לגבי הגדלת המס על העובדים אנחנו עושים בדיקה יחד עם משרד התמ"ת.

"נכון, זה לא קל להיות פה חקלאי ומגדל פרחים. אבל אני גם לא יכול להתחרות באתיופיה, לא בשכר העבודה ולא בשווי הקרקע והמים. למרות הקשיים, עדיין עושים אצלנו חקלאות טובה שמייצאת ב-650 מיליוני דולרים ומרוויחה כסף לא רע".