ג'מייקה: גן עדן עם ראסטות

הם מאמינים בעישון גראס, במזון בריאות, בבוב מארלי ובנהיגה פרועה - וחיים במקום בו מתממשות כל הקלישאות על אי טרופי. רפי ברבירו ומורן קדוסי נפשו בג'מייקה וגילו שהיא כל מה שחשבתם, וגם כל מה שלא. פרק ראשון

אח, ג'מייקה. לו היה הרצל רחב אופקים קצת יותר, הייתה ציון של ימינו משתלבת בשלמות עם המושג ZION. הישראלים יכולים להתחבר יופי עם הג'מייקנים – אלה וגם אלה לא פראיירים, ישירים, אוהבים תיירים וחסרי תרבות נהיגה נאותה. את השווארמה נצטרך להחליף בג'רק, ואת הפלאפל ב- I TAL Food. נתענג על מזג אוויר טרופי ונקפוץ לים הקריבי המהמם בשישי בצהריים. במקום גיבורי מלחמה נקבל גיבורים מוסיקליים, והמוסיקה תתנגן בכל פינה ותשמח לבבות, ולא תדכא אותם, כי "לא קלה היא, לא קלה דרכנו". תארו לכם שמדינת ההלכה שלנו הייתה מתבססת על הדת הראסטאפארית, והמגן הדוד עדיין היה נשאר סמל לאומי. בהקשר ישיר, מפלגת "עלה ירוק" כבר מזמן הייתה בתוך הקואליציה. אוטופיה, אה.