החדש של נלי פורטדו: עצמאות מבורכת

התקליט נהנה מתנופה יצירתית גדולה, אבל חסרים פה שירים עוצרי נשימה ממש

לפני שלוש שנים היא חדרה לראשונה לאוזנינו ב'אני כמו ציפור', הלהיט הגדול מתוך אלבום הבכורה שלה. השיר הכי יפה באלבום ההוא הושר בפורטוגזית, שפת מוצאה של משפחת פורטדו שהיגרה לקנדה מהאיים האזוריים. באלבום החדש מעמיק החיבור הייחודי של פורטדו בין היפ-הופ ופופ עכשוויים ומערביים לכל דבר, לבין כלי נגינה ומסורות מוזיקליות שנדיר ביותר לפגוש בתקליטים של כוכבות פופ צעירות ויפהפיות מצפון אמריקה.

 

רביעיית המיתרים קרונוס והאמן הברזילאי קייטנו ולוזו מתארחים, וכלים כמו בנג'ו ועוגב משרתים היטב את המצע המוזיקלי והתרבותי הנרחב של פורטדו. לפעמים היא קצת מעיקה, לפעמים היא נשמעת כמו תלמידתו היומרנית והפטפטנית של סטינג. אבל אין ספק שפורטדו ראויה להערכה גדולה על ההתנהלות העצמאית, הסקרנית ורחבת האופקים שבה היא מתייחדת מקרב הסופרסטאריות בנות גילה.

 

נדמה שפורטדו מתעניינת בעולם שסביבה ובבני האדם שהיא פוגשת, יותר משהיא מודאגת מאיזה בגדים ללבוש ועם איזה מפיקים לעבוד בכדי להתחרות בבריטני, כריסטינה, פינק או קיילי. 'פולקלור' הוא אלבום עם שם מוצלח ועם כמה רעיונות מעניינים מאוד בכתיבה ובביצוע. למרות שהוא נהנה מתנופה יצירתית גדולה, חסרים פה שירים עוצרי נשימה ממש ולמרות לא מעט רגעי יופי, נדמה שהתקליט מהווה יותר תחנה משמעותית בדרך מאשר התקליט העשיר ברוח והמסעיר שפורטדו התאמצה ליילד.

 

אם היא תתעקש על השפה המוזיקלית העצמאית והכה חריגה בנופי המצעדים, ואם תגיע ביכולותיה ככותבת לפסגות גבוהות יותר, פורטדו תצמח להיות בין האמנים הכי חשובים, משפיעים ויקרי ערך בפופ של השנים הבאות.