כיבוי אורות

None

סטיב פרנקל נושם סוף סוף לרווחה. אירוע הסיום החגיגי ל"המופע של סטיב", באולפני הרצליה, כלל את התפאורה הרגילה של המתיחות מבית היוצר של יגאל שילון. אלא שהפעם זה היה קצת שונה. מי שכינה את פרנקל "שוטה הכפר" יכול היה עכשיו רק לאכול את הכובע. מר גרדינר השילוני הגיע להיות נשיא. נשיא הריאליטי, נשיא המופע. אחרי שירדו השחקנים המשניים (להלן: סטיב אמיתי, כל היתר לא), שכללו את מורן אייזנשטיין, גילה אלמגור, אילנה אביטל והכוכב הגדול, מאיר סקא, נהג המונית והקונפידנט, ירד פרנקל במדרגות, כשהפעם הוא יודע הכל ומראש. הוא כבר יודע שהגם שצחקו על חשבונו, עכשיו יוכל גם הוא לצחוק בדרך לחשבון הבנק שלו, כי רן תורג'מן, הסוכן האישי, כבר רוקח את החוזים. והוא לפחות למד משחק ב"בית צבי". זה לא שיש לו רק פרצוף יפה.

 

כשאלמגור וסקא ישבו יחד על אותו ספסל, הבנתי שהריאליטי תפס את מיטב שחקנינו. אייזנשטיין אמרה שחבל שזה נגמר, אביטל אמרה שהוא "נשמה" ואלמגור חזרה על כך שהוא קסם ומענטש. עכשיו, אחרי שהיא החמיאה לו מכאן ועד לז'נבה, נראה את אגמון נותן לו תפקיד ב"הבימה". למרות שפרנקל ירד בצעדים בוטחים במדרגות, פרק "הגילוי", הפתיע גם אותו. הוא נראה נבוך ונרגש כשהכל הסתיים, וכששילון ביקש ממנו לחצות את האולפן ולגשת לכל מיני בעלי תפקידים שהיו שם, הוא שאל את שילון, "עכשיו זה אמיתי או פאקינג מתיחה נוספת?" ליבלובית (הידועה כיעל), אמא מרים וגם האב עמי, שלא נטל חלק במופע, האח עמית והאחות, שגם היא נפקדה ממסכינו, כולם באו לעודד, למחוא כף ולחבק. רק יובל הקטנה נותרה ישנה בכפר חוגלה.

 

פרנקל, אין ספק, היה המופע הלוקאלי-פרובינציאלי שלנו. הוא היה המראה הטובה ביותר לרבים מאיתנו, שמתים לממש את עצמם באושר ולא יודעים מתי תיפתח הטובה. אצלנו זה לא כמו באמריקה, הכל בקטן. אבל תמיד תמיד כשגומרים רצים לספר לחבר'ה.