בית המשפט העליון בארה"ב פירסם אמש (ד') פסיקה בעלת חשיבות עליונה בכל הקשור למימון מערכות בחירות באמצעות תרומות.
ברוב דחוק של חמישה תומכים מול ארבעה מתנגדים החליט בית המשפט להשאיר על כנן את הגבלות הקיימות בחוק משנת 2002 שמטרתו הייתה להפחית את המשקל שיש לתרומות כספיות במערכות בחירות בארה"ב.
אחת ההגבלות שהתיר בית המשפט על כנה קובעת שהממשל יכול לקבוע תקרה ובאמצעותה להגביל את סכומי הכסף שמפלגות יכולות לקבל כתרומות מתומכים עשירים או חברות מסחריות למימון מסעי בחירות. מדובר בסכומי כסף שקשה לעקוב אחריהם ולאמוד אותם באופן מדויק, ולכן הם זכו לכינוי "כסף רך" (באנגלית - soft money). זאת בשונה מתרומות הנרשמות בספרי המפלגה ומיועדות למסע בחירות של מועמד מסוים, כספים הנתונים תחת מעקב הדוק של רשויות החוק ומכונות כסף קשה (hard money).
המפלגה הדמוקרטית למשל גייסה 246 מיליון דולר בתרומות "כסף רך" בבחירות האחרונות. הרפובליקנים גייסו 250 מיליון.
העותרים ביקשו לבטל את ההגבלות בחוק שהתייחסו לגובה התרומות שיכולים תומכים לתרום לכל מפלגה. הם טענו כי כל הגבלה שכזו היא בגדר צימצום של חופש הביטוי ומנוגדת לחוקה. בית המשפט דחה את טענות העותרים וקבע תחת זאת כי הגבלות על גובה התרומות הן בגדר תגובה לגיטימית וראויה לתפיסה הרווחת לפיה כסף, ובעיקר תרומות נדיבות במיוחד, מכתימות את התהליך הדמוקרטי.
"הרעיון לפיו תרומות גדולות למפלגות עלולות להשחית או ליצור מראית עין של שחיתות בקרב מתמודדים או נושאי משרות אינו בגדר חידוש או רעיון בלתי סביר", כתבו השופטים בהחלטה, שמחזיקה 298 עמודים. "ישנם ראיות כבדות משקל התומכות בעמדה של הקונגרס לפיה תרומות נדיבות של 'כסף רך' למפלגות מעודדות שחיתות", כתבו השופטים.
משמעות ההחלטה היא שמתמודדים לנשיאות, לקונגרס או לסנאט נותרו מחוייבים לנהל את מסעי הבחירות שלהם תחת מגבלות אותו חוק מימון בחירות משנת 2002, חוק שזכה לכינוי "חוק מקקיין-פיינגולד" על שם שני הסנאטורים שפעלו להעברתו בקונגרס.
"אנו לא שוגים באשליות", כתבו שניים מהשופטים שתמכו בהחלטה, "ברור לנו שכסף בפוליטיקה הוא כמו מים - הוא מוצא כל סדק להידחק לתוכו ותמיד ימצא את הדרך לזרום. הבעיות שיתעוררו כתוצאה מההחלטה הנוכחית והאופן שבו יחליט הקונגרס לטפל בהן - אלה דאגות לימים אחרים".
לעומתם מתחו ארבעת השופטים המתנגדים ביקורת קשה על ההחלטה. "אין ספק שהקונגרס הכיר בעיוותים שנוצרו בשיטת התרומות והבין שיש לעשות דבר מה, אך הצעד בו הוא נקט היה בוטה מדי", כתב השופט רנקוויסט. השופט סקאליה כתב: "זהו יום עצוב לחופש הביטוי".
בית המשפט השאיר על כנה הגבלה נוספת, העוסקת בפירסום מטעם מפלגות או מועמדים בשבועות הסמוכים למועד הבחירות. פרסומות אלו כוללות בדרך כלל התקפות בוטות של המתמודדים נגד יריביהם, או של גופים המעוניינים להכפיש מתמודדים בישורת האחרונה לפני ההליכה לקלפיות. הוחלט כי הטלת הגבלות על התכנים של פרסומות אלה אינה בגדר הפרה של חופש הביטוי.