אבדה תקוותנו

אם נשאר לכם כוח, אתם יכולים לצחוק מהעונה החדשה של "הבורגנים" שעולה הערב (ראשון, 21:30, "יס פלוס"), אך אם נותרה בכם חמלה - עדיף שתבכו. אריאנה מלמד על דרך ללא מוצא

תקציר הפרקים הקודמים: היה טוב, מפני שהיה רע לתפארת. דרכנו לא היתה קלה. כשנדמה היה לנו שאנחנו מתקדמים בה מפרק לפרק, קיבלנו מיד תזכורת לכך שבעצם אנחנו לא הולכים לשום מקום. לכל היותר אנחנו יכולים להתחבר למסך פעם בשבוע ולצפות בדרמטיזציה של המצב הישראלי. המצב, כפי ששמתם לב, ממש לא טוב –תקוע. בכל מישור אפשרי.

 

"איזה זין היה", אומר דובלה נבון (ישראל) לרמי הויברגר (יוני) כשהוא חוזר ממילואים בחברון: "כן, אה?" מגיב בן-דמותו של הויברגר ומצטט את מרכז האידאולוגיה השלטת: "מה זה מה אנחנו עושים שם? מונעים פיגועים".

 

אתם מוזמנים לצחוק, אם נותר בכם כוח. לבכות, אם נותרה בכם חמלה. או להיתקע מול המסך ולראות כיצד חבורה של ישראלים מבוהלים, מדוכאים, מוכי מיאוס עצמי, בלתי נחמדים בעליל, מנסים לעשות על המסך את מה שאנחנו מנסים לעשות כשהם מתחלפים בפרומואים תוססים וקופצניים: לשרוד. די בקושי.

 

צפיתי בשני פרקים ראשונים מתוך המוצע לנו בעונה השלישית של "הבורגנים". כבר עכשיו אפשר לומר, שתפארתה של העונה הנוכחית אינה בדיוק על המישור העלילתי שלה – ובעצם, מתי חשתם שאתם מרותקים אל הסדרה בצפרניים כסוסות, מחכים לראות מה יקרה עוד מעט? הרי ישבתם מולה מפני שלרגעים, או לפרקים שלמים, היא שימשה כמראה. אם לא של פניכם אז של פני השכנים, העמיתים מן העבודה, החבר'ה מהמילואים. ואת הבבואה הקולקטיבית הזאת תפגשו גם הפעם. השתנינו במשהו מאז העונה הקודמת? אז גם "הבורגנים" לא השתנו.

 

סערה בכוס תה

 

"אנחנו כמו קלגסים", אומר דב נבון (ישראל) בפרק הראשון. "מי שיושב שם זה צבא נאצי. זה לא אנחנו", וענותו ניכרת: הנה המיני-שערוריה הפוליטית הצפויה מן הפרק הראשון. הלוואי שתגיע. אבל היא לא תגיע, מפני ש"הבורגנים" משודרת, כרגע בכל אופן, ב"יס פלוס". למי יש כוח לחולל שערוריות סביב ערוץ לווין אחד שאיננו מדורת השבט, ומצד שני אולי לא צריך שערוריה כי דב נבון מכריז באותו פרק עצמו שהוא מצטרף לליכוד – אז הכל בסדר אצל השכנים, העמיתים, אצלנו? או שלא?

 

"בסוף יהיה טרנספר" עונה לו שי אביבי (בני), מזוגג לגמרי, במפגן האדישות שמהווה עבור ישראלים רבים חומת מגן מפני כל הבעה של רגש. ולדליה הוא אומר, עדיין במדים החמוצים שלו: "אני רוצה תשובות עכשיו", וכך, יותר מכל, הוא מסמן את עצמו ככל-אדם מקומי בן הזמן הזה. שלא תתפתו לחשוב ששמו של ישראל מקרי. מי לא רוצה תשובות עכשיו? מי לא חש שהמציאות שבחוץ מתעתעת בו וצריך להתנחם בקטנות, בשמחות ביתיות? מי לא יכול להתנחם מפני שהמציאות הזאת מתפרצת הביתה בדמותה של הודעת פיטורין? זה הפחד הקולקטיבי שלנו: קיצוצים, פיגועים, מילואים.

 

בין אלה לאלה, נינה תמשיך להמציא את עצמה כאלטרנטיבה נשית לחבורת הנדכאים הגברית: חשבתם שדרכם של נשים קלה יותר במציאות הישראלית? מבט אחד לתוך עיניה מוכות הנוירוזה של קרן מור, שלפחות בשני הפרקים הראשונים מוכיחה שאין דמויות פלקטיות, יש רק הזדמנויות שממתינות לשחקנית חכמה – ואתם יודעים שלה קשה לא פחות. ככלל, תפקידן של הדמויות הנשיות בסדרה הוא לחזק את תחושת התקיעות של כולם, מפני שגם המישור האישי-ביתי-משפחתי אינו מבטיח גישה לאפשרות של אושר, וודאי לא את האושר עצמו.

 

וזה מה שעצוב כל כך בעונה הזאת: הוודאות שמחלת התקיעות הישראלית פוגעת בכל אחד, בלי הבדלי מין ורמת הכנסה, גיל או חלומות.

 

"אתה צריך לעשות רק מה שאתה רוצה, רק מה שאתה אוהב", מנסה בני, בסופה של סיטואציה אינטימית: אבל מהו הדבר הזה? לימודי האמנות החדשים של נינה? החברות במפלגה? כסף? ילדים? בית חדש? שמחות של עניים? הריון? אמנות הדיאלוג המדוייקת כתמיד של אסף ציפור תוכיח לכם, לנו, לי – שאי אפשר. לא בישראל 2003. הבבואה תקועה. המדינה תקועה. ה"בורגנים" תקועים, ואפילו גדול המתעדים של המציאות הישראלית בדרמה, לא יכול להציע להם מוצא סביר.

 

"הבורגנים", הערב (ראשון), 21:30, "יס פלוס"