אלוהים שלח, אלוהים לקח

שנה עברה מאז נפטרה אשתו של יגאל עדיקא ממחלת הסרטן. מאז ביטל השתתפות בפרסומות, סירב לשחק והקדיש את זמנו לטיפול בילדיהם. "יצאנו לטייל ובילינו, עשינו כל מה שאפשר. אבל ברגע שפרצה המחלה, זה היה משהו לא אנושי. אפילו הרופא אמר לי 'אני חסר אונים'". רק עכשיו חזר למחזמר "עלי באבא וארבעים השודדים"

"את בטח חושבת שלאחד כמוני יש אשה מכוערת, אבל לא. יש לי אשה בלונדינית יפה, שאני אוהב אותה אהבת נפש והיא אוהבת אותי", אמר לי יגאל עדיקא ("בת ים ניו יורק") כשריאיינתי אותו לראשונה לפני כשנתיים, בעקבות הסידרה "טייק אוויי".

 

אחר כך ביקרתי בביתם שברחובות והתוודעתי לאורית, וראיתי שהתיאור לא רחוק מהמציאות. הם הכירו כשהיא דפקה על דלת דירת הרווקים שלו וביקשה שילמד אותה משחק. זו היתה אהבה ממבט ראשון, ומאותו רגע לא נפרדו. היא הקימה בית ספר לריקוד וניהלה אותו שנתיים, ואז לקתה בסרטן. ב-15 בינואר הקרוב תמלא שנה למותה, והיא רק בת 32.

 

כשנה לקח לעדיקא, 42, עד שהיה מסוגל להגיד כן לפרויקטים מקצועיים. רק עכשיו הוא מתחיל לצאת מהבית. את השנה האחרונה הקדיש לטיפול מסור בשני ילדיו, אביתר, 9, וגיליה, 4. בשיחות האחרונות שהיו לו עם אורית היא ביקשה ממנו להמשיך את דרכה כאם, והוא הבטיח לה. "בואי נעשה צחוק היום", אמר לי בראיון, בשלב שבו לשנינו היה קשה. "הילדים אוכלים איתי פיצוחים חופשי. היא דאגה נורא בעניין הזה, אנחנו תמיד צוחקים על זה, מה היה אם אמא היתה פה"...

 

"זאת היתה אהבה ענקית, מעל לכל", הוא פותח את ליבו. "זה כאילו אלוהים שלח אותה ואחר כך לקח אותה. מעבר ליופיה, היה משהו בנשמה בין שנינו שהתחבר. אני פירגנתי לה והיא פירגנה לי. זהו. עשר שנים. נפטרה. איננה.

 

"לא ידעתי אפילו להגות את שם המחלה... גדלה לה שומה שנראתה לא טוב, וביולי 2002 קבעו שזה מלנומה. הרבה לפני כן אני ואמא שלה אמרנו לה שתלך להוריד את זה ולבדוק, למרות שהייתי חסר הבנה לחלוטין בקשר לדברים האלה. בסוף היא הלכה להוריד את השומה ונורא שמחתי. הרופא לקח את זה מייד לבדיקה. היא היתה אז בעיצומן של הכנות למופע הסיום של בית הספר 'בימת הנוער', ואחרי יומיים קבעו שזה מלנומה. הרופא אמר לי שאחד הדברים בסרטן זה המלחמה בנפש. המלנומה לא תוקפת את המערכת החיסונית, אלא עוקפת אותה. זו היתה אחת הסיבות שאמרתי לרופאים שלא יגידו לה בדיוק מה יש לה. אבל הייתי רומז לה. היא היתה שואלת אותי, 'אפשר למות מזה?' ואני הייתי אומר לה 'כן', כדי שהיא תדע, שתבין, שתילחם. אורית, ששקלה בדרך כלל 50 ק"ג, שקלה בשיא הטיפולים 63 ק"ג מהנפיחות. היא היתה אשה עדינה ושברירית, אבל גם מאוד חזקה.

 

"בחודשיים הראשונים אחרי שנודעו תוצאות הבדיקה, יצאנו לטייל בארץ ובילינו, עשינו כל מה שאפשר. אבל ברגע שפרצה המחלה, זהו. זה היה משהו נוראי, לא אנושי. היו לה מלא גרורות שראו אותן בעין, המחלה התפשטה בצורה פראית, ואז הרופא אמר לי, 'אני מצטער, לא ראיתי דבר כזה. אני חסר אונים. יש לה את הצורה הקטלנית ביותר של המחלה'. בארבעת הימים האחרונים היא היתה מחוסרת הכרה, נתנו לה מורפיום".

 

לרגע משתררת שתיקה, אבל עדיקא מתעשת. הוא יודע שההצגה חייבת להימשך, ואנחנו חוזרים לראיון. עכשיו הוא משתתף במחזמר "עלי באבא וארבעים השודדים", בו הוא מגלם את קאסים, אחיו של עלי באבא, הלא הוא צביקה הדר. כשאני מתעניינת איך המשפחתיות הזו מסתדרת, הוא עונה בחיוך: "את יודעת, גם צביקה הוא רומני ממוצא סעודי. בהצגות מהסוג הזה הכל מסתדר, ותמיד יש איזה שחור במשפחה. את אשתי החמדנית מטבוחה, שמשפיטה אותי, משחקת ליאת אחירון. אני עושה כל מה שהיא אומרת, כולל דיווח על כל דבר שאני עושה, רק שתיתן לי קצת מנוחה".

 

גדלת על סיפורי "אלף לילה ולילה"?

 

"לא בדיוק. גדלתי על רובין הוד, על מערבונים, סרטים היסטוריים וסידרת הספרונים של ביל קרטר".

 

איך ייראה המחזמר?

 

"זו תהיה חגיגה מאוד גדולה, עם ארבעים רקדנים להטוטנים, תפאורת ענק ופירוטכניקה מרהיבה. לזלי נורטון הוא במאי נהדר, איש חם ומקסים שבאמת מבין תיאטרון. אני נהנה לעבוד איתו ולומד ממנו המון".

 

למעשה, זו העבודה הראשונה שהסכמת לעשות, אחרי הרבה הצעות שקיבלת.

 

"זו עבודה ראשונה שאני עושה אחרי כמעט שנה. כל דבר דחיתי על הסף, כי הייתי עם אשתי במחלה שלה וחודשיים אחרי שהיא נפטרה אבי נפטר. לא יכולתי לקחת שום הצעה. היו פרסומות שכבר חתמתי עליהן, ולקחו אחרים במקומי".

 

מה היה שונה בינך לבין אורית בחינוך הילדים?

 

"אצלה היה סדר בארון, לבוש מוקפד, גרביים שיתאימו, חליפות, מורים פרטיים, מה שאצלי לא קיים. זה הגיע לפעמים אפילו לריב".

 

איך אתה מזכיר אותה עם אביתר וגיליה?

 

"יש לנו נר זיכרון שבועי, שבכל פעם שמדליקים אותו אנחנו מדברים אליה".

 

יש בך צורך לדבר עליה גם בסוג של הומור.

 

"ההומור זה מה שמחזיק אותי. אני גם לא מסתכל על העבר אף פעם, לא אוהב את האו, או, איך היה אז, איזה ימים היו. זה לא אומר שלפעמים אין לי לילות קשים, אבל זה לבד עם עצמי".

 

היית הדומיננטי ביחסים ביניכם. היא היתה יותר מופנמת. היה לה ביטחון עצמי לידך?

 

"התברר שכן. היה לה ביטחון והיא היתה עצמאית, רק שהיא לא נפתחה מספיק. העובדה שהיא פנתה לעסקים ופתחה בית ספר למחול, 'גיליה', הוכיחה את זה. היא הספיקה לנהל את בית הספר רק שנתיים. בשנה השנייה הגיעו יותר ויותר תלמידים, ואז היא נפטרה".

 

אמרת קודם לכן שאלוהים לקח אותה ממך. אתה חושב שיש לכך סיבה?

 

"אני חושב שאולי חטאתי ביהירות. עשיתי דברים לא טובים, אולי לא התנהגתי יפה אליה ולאחרים. למרות שאני לא אדם דתי, אני מאמין שזה היה זיווג משמיים. לפעמים קל לי לחשוב כך, כדי לקבל את הדברים".

 

מי עוזר לך עם הילדים?

 

"בת אחותי חווי היקרה מירושלים, היא דודה-אמא שלהם, וקרן, בת אחי, באה בכל תקופת המחלה לעזור. היא היתה עוזבת את העבודה שלה כמורה לחינוך מיוחד ובאה שבועות רצופים לישון אצלנו".

 

איך תזכור את אורית?

 

"כאשה נפלאה, כאהבת חיי, כחלום טוב".

 

שומשום היפתח

 

קאסים, התפקיד של יגאל עדיקא ב"עלי באבא וארבעים השודדים", אינו גדול, "אבל משמעותי נורא, כי הוא אח שלו והוא מעין מניע עלילה", אומר עדיקא. "עלי באבא מתאהב ביסמין (סופי צדקה), המשרתת של קאסים ומטבוחה (ליאת אחירון), ורוצה לשחרר אותה. קאסים אומר שכדי לשחררה צריך לשלם 5 מטבעות זהב, אבל מטבוחה, שהעיניים שלה גדולות, מבקשת 25 מטבעות זהב, ומכאן העלילה מתחילה להתפתל. עלי באבא מגלה את מערת השודדים ואת המטמון ומביא את הכסף לקאסים. קאסים, שעקב אחריו באותו זמן, מחפש את צירוף המילים שיפתח את המערה ("שומשום היפתח"), אבל הוא לא זוכר אותו ואומר 'זומזום היפתח', 'קוסקוס היפתח', כל מיני כאלה, עד שהוא מגיע ל'שומשום היפתח' והמערה נפתחת. הוא רואה מולו הרבה מאוד כסף, אבל כשהוא ניגש לגעת בו, מגיעים ארבעים השודדים ומפליאים בו את מכותיהם, מה שנקרא קורעים אותו במכות, וחושבים שהוא מת".