בעוד ימים ספורים, ב-1 לינואר ליתר דיוק, יוצא לדרכו בפעם ה-26 מירוץ השטח הקשה והמפרך מכולם, ראלי פאריז-דקאר. למעלה מ-500 כלי רכב, בהם 180 אופנועים, 120 מכוניות,57 משאיות ו-155 רכבי גיבוי ואספקה, יעשו דרכם מצרפת לסנגל, וינסו לשרוד את 17 שלבי המירוץ שישתרעו על-פני כמעט שלושה שבועות.
והשנה, כמו כמעט בכל אחת מהשנים שקדמו לה, הפך הראלי ל"בינלאומי" יותר, עם השתתפות של מדינות נוספות שלא לקחו בו חלק בעבר. כך למשל במקרה של קולומביה, ליטא וגואטמלה. אגב, נהגים ורוכבים צרפתים יזכו גם השנה להיות רוב משמעותי, עם ייחס ייצוג של עד 40% בקטגוריות שונות.
וגם לנו יש סיבה לגאווה. השנה תשתתף בתחרות נבחרת "מיצובישי-ישראל" עם שתי מכוניות מושקעות ומוכנות היטב. הצוות הראשון כולל את עידו כהן כנהג ואביב ספקטור כנווט, בצוות השני יהיו איציק בריל והלל סגל.
קצת היסטוריה
סיפורו של הפאריז-דקאר, מירוץ שזוכה כיום לכיסוי תקשורתי עצום ומעורבים סכומי כסף אדירים ויוקרה, התחיל למעשה כהזיה של רוכב מירוץ שאיבד דרכו במדבר. זה קרה במירוץ אבידג'ן-ניצה בשנת 77', שיצא מחוף השנהב בדרכו לצרפת, תוך שהוא חוצה את המדבר הלובי. אחד הרוכבים, ת'יירי סבין (Thierry Sabine), איבד את דרכו בעקבות תאונה. בזמן שהמתין לחילוץ, הגה את הרעיון הבסיסי.
ולמעשה, מדובר ברעיון פשוט למדי. מירוץ שיוזנק בצרפת, יעבור בנתיבי המדבריות העמוקים והדיונות הענקיות, ויגיע לבסוף לחוף המערבי של אפריקה - דקאר, בירת סנגל. ובדצמבר 78' כבר יצא המירוץ הראשון לדרכו, תוך שהוא צובר במהירות פופולריות אדירה, והופך לאחד מאירועי הספורט המוטורי החשובים מדי שנה. בסוף שנות ה-80' כבר מדובר בהיסטריה של ממש.
המירוץ הראשון נמשך כמעט שלושה שבועות על-פני 10,000 ק"מ, תוך שהוא עובר בין היתר באלג'יריה, ניגריה ומאלי. באותו זמן מדובר בתחרות תמימה, כמעט נאיבית, בה משתתפים נהגים ורוכבים הרואים באירוע הרפתקה מדהימה, ולאו דווקא תחרות עיקשת על כבוד ופרסים. אין קטגוריות, וכולם מסתפקים באפשרות להגיע לקו הסיום. 170 כלים מהם 90 דו-גלגליים זינקו, 74 חצו את קו הסיום.
הופך רשמי
שלוש שנים תמימות לקח למירוץ לקבל "תו תקן", וב-81' הפך אירוע רשמי של הגוף האחראי לספורט מוטורי. בעקבות שינוי הסטטוס החלו יצרנים שונים לגלות עניין באירוע הפופולרי, שהתגלה כמקדם תדמית מהמעלה הראשונה. קבוצות מפעל רשמיות זינקו למירוצים הבאים, ונהגים בעלי שם נשכרו לטובת הניצחון המיוחל.
בעשר השנים הראשונות נעשו שינויים קלים בלבד בתוואי המירוץ. יציאה קבועה מפאריז, נחיתה באלג'יר, אפריקה, והמשך ישיר לדקאר. מאוחר יותר נעשו שינויים לא מעטים. ב-95' למשל זינק המירוץ מגרנדה שבספרד. ב-97' בכלל יצא מדקאר, נע לכיוון אגאדז שמדבר הניגרי וחזר לדקאר. ב-2000 יצא מדקאר, הסתיים בקהיר. ואם לא שכחתם בינתיים, בשנה שעברה יצא ממרסיי והסתיים בשארם א' שייך.
אך דווקא במירוץ השמיני שנערך ב-86', והיה לארוך, המפרך והמיתולוגי מכולם - תוך שהוא מאלץ את המתחרים לעבור לא פחות מ-15,000 ק"מ - נהרג היוזם וההוגה של הפאריז דקאר בתאונת מסוק במאלי.
המסלול
אבל השנה חזר הדקאר לשורשיו. הוא יוזנק ב-1 בינואר מהעיירה הקטנה Auvergne, הממוקמת מדרום לפאריז, ויסתיים ב-18 בחודש בדקאר, לאחר יום מנוחה אחד במחציתו, תוך שהוא עובר שבע ארצות בסך הכל. אורכו מעט יותר מ-11,000 ק"מ, והוא יורכב כרגיל מקטעי "ספישל" בהם נמדד זמן, וקטעי קישור ביניהם. אגב קישור, אלו משמשים לתנועה מנקודות חניית הלילה השונות ואליהן, והמטרה היא רק לעמוד בפרק זמן מוקצב. אין בונוס על הקדמה, יש ענישה על חריגה.
כלל קטעי ה"ספיישל" הוא כמעט מחצית מאורכו הכולל של המסלול - 5,430 ק"מ, 5,395 ק"מ מהם ביבשת האפריקאית. וזה אומר שבאירופה לא יהיה הרבה אקשן, למעט הפרולוג ההיסטורי, שמשמש בעיקר עבור תחנות הטלויזיה בעלות הזיכיון לשדר את המירוץ. חוץ מזה, רק בקטע זה משתתפים עדיין כולם...
פאטריק זאנירולי (Patrick Zaniroli), ממנצחי הראלי בעבר ואחד ממארגני ומתכנני המסלול בהווה, סיפר לאחרונה בראיון כי שם דגש מיוחד על שמירת מתח עד לסופו של המירוץ. והשנה שעברה הייתה דוגמה טובה, כאשר סטפן פטרהנסל איבד את ההובלה והניצחון בשלב האחרון בסיני, שהיה קשה במיוחד והפתיע את המחרים שנותרו.
הגבלת מהירות במירוץ?!
השנה שוב עובר המסלול במדינות כמו מרוקו ומאוריטניה, ומחדד שוב את בעיית תנועת מכוניות ואופנועי מירוץ באזורים צפופי אוכלוסין. וכדי למנוע את האפשרות לתאונות כפי שאירעו בעבר, כאשר צופים נהרגו מפגיעת כלי הרכב, הוחלט השנה להגביל את מהירות המתחרים באזורים אלה ל-50 קמ"ש בלבד.
ואיך בדיוק אוכפים מגבלה כזו? ובכן, כל המשתתפים, ללא יוצא מהכלל, משתמשים השנה במערכת ניווט לוויני - GPS - במהלך המירוץ, בה נשמר נתיב המירוץ לפני כל שלב. כאשר המתחרה עובר באזור בו מוגבלת המהירות,יופיע סימון מיוחד על צג המכשיר, המורה לו להאט. אם יחרוג, תוקלט העבירה והמתחרה ייענש בזמן הכולל.
ואם כבר לווין, השנה הפכו טלפונים לוויינים לציוד חובה, לטובת בטחון המשתתפים. אגב, השימוש בהם אסור במהלך המירוץ, אלא רק במקרה חירום של תאונה או פציעה, או כמובן פרישה מוחלטת. ובוודאי תשמחו לדעת כי למעט בכלי רכב עם הנעה קדמית ומנוע קדמי, אסור השימוש במערכת השולטות על לחץ האוויר בצמיגים.
מבצע לוגיסטי
ועוד כמה מספרים, כדי שתקבלו את הרושם המתאים. 18 מטוסי תובלה יעבירו מדי יום כ-1,500 איש על ציודם. בקבוצה הענקית הזו יהיו 150 מארגנים, 40 רופאים, 130 אנשי טלויזיה והפקה, ומעל 100 עיתונאים נלווים. כל השאר שייכים לצוותי הקבוצות. אגב, מטוסים אלה הם רק חלק מצי כלי התחבורה. הוסיפו לכך עוד תשעה מסוקים שמסתובבים בשטח במהלך המירוץ, יחד עם עשרות משאיות וכלי רכב אחרים המשמשים את המארגנים.
ואת כל אלה צריך גם להאכיל, ועל-פי המסורת הצרפתית, בצורה הולמת. מדי יום יגיעו לקיבותיהם של אנשי פאריז דקאר 85,000 ליטר מים, שני טונות של בשר, טון דגים, טון וחצי לחם. מי שלא רוצה לחם, יסתפק כנראה בעוגות - מעל 250 ק"ג מהן...