הרשת הישראלית: 1992-1996

היום, לאחר שהאינטרנט התבסס בישראל והפך לחלק בלתי נפרד מעולם התקשורת המקומי, אפשר להתחיל להתבונן לאחור, לא בזעם, ולסכם את ימי התום

היום כבר ברור לכולם שיש כזה דבר, "תכנים באינטרנט הישראלי", ושיש לא מעט אנשים שמעוניינים בהם. מדובר באתרים שמציעים לגולשים תוכן עברי מקורי, שלא יוכלו לקבל במקום אחר, ברשת או מחוצה לה. בכתבות הבאות ננסה להעלות באוב את אבותיו הרוחניים של התוכן ברשת הישראלית ולהוכיח שגם אם אין ודאות כי התוכן של אז היה טוב יותר, עיתונאי מקצועי ומעניין יותר מאשר התוכן היום, די ברור שהוא היה לא פחות עסיסי.

 

בימים הראשונים של המדיום החדש, ששורשיו נעוצים בתחילת שנות ה-90, מעטים הכירו אותו באמת, ועוד פחות האמינו שיהיו בו תכנים שיתחרו באלו של גופי המדיה האחרים. יחסם של אלו, ברוב המקרים ורוב הזמן, נע בין תערובת של זלזול ותמיהה לפחד וביטול. מאז זרמו הרבה ביטים ברשת הישראלית, וכבר אפשר להתחיל להתבונן לאחור. ולא בזעם, דווקא, במיוחד כשעכשיו נעשים הפיתוחים החדשים במשורה, וללא הלהט המהפכני בעיניים.

 

חייבים לומר: זה התחיל הכי נקי שאפשר. אנשים באו מאהבה כנה, פרועה ומשתובבת, עם לסת שנשמטה מטה בפעם הראשונה שעלו אונליין ולא נסגרה, עם שמחה מלאה תום ופליאה למראה המדיום האחד שמאלף את אלו שעובדים בו, ולא להיפך. היה כאן קסם, והרבה, לפני האופציות והבאזוורדס של אנליסטים ומוספי כלכלה-לה וורודים, לפני שהאהבה הסתאבה להרגל והתשוקה לתאוות בצע.

הערה: חלק מהקישורים מובילים לדפים מתוך "ארכיון האינטרנט", שסובל מבעיות טכניות בתקופה האחרונה. לכן, ייתכן שלא יפעלו כשורה.  

 

1992

 

• טים ברנס לי מציג את הגירסה הראשונה של שפת ה-HTML בזמן עבודתו במעבדת האצת החלקיקים של ארגון CERN בשוויץ. רשת ה-WWW, האינטרנט כפי שאנו מכירים אותו היום, נולד. דף האינטרנט הראשון עולה לרשת. בקרב הפריקים למחשבים בארץ, במיוחד אלו המחוברים ל-BBS-ים (בעברית, לוחות מודעות אלקטרוניים, רשתות סגורות אשר הגישה אליהן הייתה בחיוג) מתחילות להתרוצץ שמועות. גם בעיתונות מתחילות לצוץ פה ושם ידיעות, שמספרות על משהו שנשמע כמו משהו טוב מאד.

 

1993

 

• כותב דברים אלה ועידו אמין, אז שני כתבים של רשת ידיעות תקשורת, נכנסים לפגישה עם העורך הראשי של הרשת, שמואל שם טוב (שהיה אחר כך גם מנכ"ל הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה), כדי לנסות לשכנע אותו לתת להם מדור שבועי בנושא סייבר. תראה, הם אומרים לו, העתיד זה כאן. שמואל שם טוב אומר שזה לא נראה לו מספיק מעניין או חשוב כדי לתפוס מקום בעיתון.

 

1994

 

• שר התקשורת, רפאל פנחסי, מש"ס דווקא, חותם על האישורים המקנים לכל ישראלי - ולא רק לכאלו הנמצאים באוניברסיטאות - את הרשות להתחבר לאינטרנט, או כמו שאהבו לקרוא לה אז, "רשת האינטר-נט הבין-לאומית".

  

• הנפקת נטסקייפ, הצלחה אדירה, זוכה לאזכורים מועטים בישראל, כמעט אך ורק במדורי המחשבים של העיתונים.

 

• חברה בשם "טלטל" מנסה לפתח מערכות של טלוויזיה מתוחכמת במעגל סגור לבתים משותפים (את הקשר תבינו בשנה הבאה).

  

• רות אלון, אשתו של צבי אלון מ-NetManage, מקימה חברה בשם "נטוויז'ן" לאספקת שירותי חיבור לאינטרנט. נטוויז'ן הפכה למשך חמש שנים לחברת האינטרנט הגדולה בישראל, מאז איבדה מכוחה, וכיום היא מסתפקת בפרסומיה בציון העובדה שהיא "המובילה" בישראל.

 

1995

 

• במהלך אסטרטגי מרשים, משנה ביל גייטס את האסטרטגיה העסקית של מיקרוסופט לכיוון האינטרנט. כתבי הכלכלה יודעי הכל בתקשורת הישראלית מגלים התעניינות מעטה.
  
  
• עידו אמין פותח את האתר האישי שלו, ובו הבלוג הראשון בישראל, מגוון קריקטורות ורשימת דיוור.

  

• אתר ישראלי בשם המדריך השלם (כמעט) ל-WWW בישראל של נדב הראל, סטודנט חיפאי, תיעד כל יום את האתרים החדשים שקמו ברשת הישראלית. בקצב של אחד או שניים ביום, זו לא הייתה עבודה קשה מדי.

 

• ארז פילוסוף, שותף בחברת טלטל, מקים את וואלה, פרויקט הבייבי האישי שלו. עמוד השער הראשון של האתר כלל בקשה מהגולשים להכניס פרמטרים כמו רזולוציית המסך וגודל הפונט בו הם משתמשים. הנה אחד מהגלגולים המוקדמים של האתר.

 

• פרסום טמיר-כהן מתחיל להתעניין באינטרנט ולתכנן אתר. יצחק רבין נרצח, ובהחלטה של רגע, מעלה החברה את אתר נטקינג לאוויר, עוד באותו לילה. בינתיים, כל מה שהאתר כולל הוא עמוד זיכרון ליצחק רבין, הקורא לגולשים להדליק נר לזכרו (מה שהפך למסורת ברשת).

 

• פועלות כמה BBS-ים, רשתות סגורות המוקמות בישראל באופן מסחרי. ביניהן אפשר למנות את אותלו, המיועד לקהילת הפרסום, ואת IOL, יזראל אונליין (או "יואל", כפי שכונה בחיבה בקרב יוצריו), מיזם האינטראקטיב של רשת שוקן. הגירסה הראשונה של IOL מופיעה כתוכנת לקוח בסביבת DOS. הפלוס: יש את כל עיתון הארץ, חדר צ'אט ופורומים, שמבשרים את ראשית הקהילות המדהימות של יואל. המינוס: הרשת איטית, וברגע שהמשתמש ה-250 מתחבר אונליין, היא נופלת. לעורך הראשון של IOL מתמנה דוני ענבר, לשעבר עורך מקומון העיר.

  

1996

  

• סטנדרט העברית להפצת תכנים באינטרנט הקרוי עברית הפוכה (Visual Hebrew), הופך דה פאקטו לסטנדרט הקובע.

 

• הטור "אתר השבוע" של עידו אמין, עולה במקומון כל העיר של רשת שוקן. בשלב מאוחר יותר הוא מתפרסם באינטרנט באתרו האישי של אמין, מדי שבוע. בגלגולים כאלה ואחרים ותחת שמות ומו"לים כאלה ואחרים, הטור המשיך להופיע עד לפני כחצי שנה תחת השם "דו"ח אמין".

 

• אתר התוכן הראשון בישראל, במשמעות לה אנו מתכוונים היום, היה מגנט, מגזין אינטרנט לנושאים כלליים שפרסם גרפיקאי חביב מאזור השרון. כל הטקסטים היו בתמונות, כי לאף אחד לא היתה עברית באינטרנט, הכותבים היו חברים של העורך/מעצב, ובואו נאמר שהטקסטים יכלו לשמש בכבוד, גם כיום, בכל טוקבק המכבד את עצמו (אבל היי, העיצוב היה מגניב). שנה אחת אחר כך, הקים היזם והמול יובל סיגלר את מגנט, מגזין מודפס שיועד לדור האינטרנט החדשני. על השער הייתה כתבה של יאיר לפיד על מרב מיכאלי, והעיתון נסגר אחרי שניים או שלושה גיליונות. הציבור, כנראה, עוד לא היה בשל.

 

• אתר נטקינג פתח מגזין דה-לה-שמעטה, עם פינת הפניות לאתרי סקס מעוטרת בכתובות אזהרה לבני השמונה עשרה ומטה לא להיכנס, וכתובת מכמירת לב בעמוד הראשי, מעל הלוגו: "בבקשה בבקשה תעשה בוקמארק על האתר שלנו". מאחר וחברת הפרסום טמיר כהן מפרסמת את מיקרוסופט, לאורך השנים האתר יפגין אהדה חשודה לבחוריו המצוינים של ביל.

 

• דב אלפון, עורך מוסף הארץ, מתחיל לכתוב טור בשם דמות בדויה הקרויה "קפטן אינטרנט", ומספרת מדי שבוע על הרשת. הטור זוכה להצלחה בקרב מתי מעט המחוברים בפועל, ומשחקי ניחושים סביב זהות הקפטן המסתורי הופכים לטרנד למשך זמן קצר.

 

• בזמן שמעריב עוד מהרהרים מה לעשות, על גג בית ידיעות אחרונות מכנס אילן יצחייק, עד אז עורך בפועל של "לאשה", כמה אנשים צעירים, וביחד הם מייצרים אתרים ניסיוניים למגזינים של הקבוצה, ובמקביל מפיקים מדי לילה מהדורות מלאות של העיתון, מעלים אותן לרשת, אולם לא פותחים את האתר למשתמשים מחוץ לעיתון.

 

• גלובס פותח את ה-Arena, זירת העסקים של ישראל, ובשלב מסוים מעלה את כל העיתון לרשת.

  

• נעם רוטר, נער בן 15 מחיפה, מקים אתר אינטרנט אישי. האתר נקרא "כאן ביתי" ומסופר בו על חייו של רוטר, על משפחתו (אביו ואחותו רעות) ובכלל. 

 

בחלק הבא: 1997-2000. התפוז הכתום נגד הג'וק הסגול, הפורטלים באופנה, גבהות הלב של יואל ועוד.