הרשת הישראלית: 1997-2000

התפוז הכתום נגד הג'וק הסגול, הפורטלים באופנה, גבהות הלב של יואל ועוד

המשך של חלק א', השנים הראשונות.

 

1997

 

• מוניטור, מגזין התרבות הטכנולוגי הראשון בישראל, עולה לרשת (בעריכתי). התפרסמו בו קטעים של עידו אמין, אביב רון, אבי גנור, עינת פישביין, גיל רימון ואחרים.

 

• עידו אמין מקים את אינדקס האתרים דפי רשת, שלתקופה מסוימת הופך למוביל בשוק הישראלי.

 

• טור האינטרנט השבועי "קפטן אינטרנט" הופך למוסף קפטן אינטרנט, המצורף לעיתון הארץ בימי שלישי, בעריכת דרור פויר. החדשנות של קבוצת שוקן בשימוש באינטרנט מוסברת גם בעובדה שהארץ הוא העיתון היחיד מבין העיתונים הגדולים ללא דריסת רגל בטלוויזיה.

 

• כמעט בד בבד, מועלים תכני עיתון הארץ לאינטרנט, בתחילה למנויים משלמים בלבד. אתר נטקינג נותן קישורים למאמרים של קפטן אינטרנט (בלי לשלם לאף אחד, כנהוג באותה תקופה).

 

• בידיעות מתמנה זאב חספר, לשעבר עורך הכלכלה, לאחראי על פרויקט האינטרנט.

 

• האחים עופר ושי גיסין מקימים את אינדקס האתרים "תפוז", המתהדר בלוק כתמתם למהדרין ובטייטל העצמי "האינדקס הראשון של האתרים העבריים". תשאלו איך? האתר הקפיד שלא לכלול באינדקס אתרים מהעולם. התפוז הכתום של האתר מאיים על ההגמוניה, לכאורה, של הג'וק הסגול Herf, סמלו של אתר וואלה.

 

1998

 

• כותב שורות אלה מתמנה על ידי גדי הדר וארז פילוסוף, הבעלים והמנהלים של וואלה, לעורך התוכן הראשון של האתר. מחקתי את סיווג האתרים "גזעי" המופיע בעמוד הראשי, מטעמי מחסור ב-Coolיות, ובפוקס – סיפור שעוד יסופר פעם – הצלחתי לראיין את ההאקר שכל המדינה חיפשה אחריו, אהוד טננבאום, האנלייזר, בטרם נתפס על ידי המשטרה. הראיון שצוטט בעמודים הראשונים של כל העיתונים בישראל.

  

• יונתן בן ארצי, הנכד של יצחק רבין, מתמנה למנכ"ל נטקינג, וממנה את עופר שני לעורך האתר.

  

• אתר IOL משנה את שמו ל-"IOL פורטל", לרגל טרנד הפורטלים המצליח בבורסה האמריקנית. קהילות IOL הן שוס אדיר. גבהות הלב ב"יואל" מתבטאת בלא מעט דברים, לא רק בכלי הרכב הצמודים לחברי ההנהלה ובמגבונים הלחים הממותגים. בסופו של דבר נסוגה קבוצת שוקן מאופרציית אינטרנט עצמאית, וכיום היא שותפה בפורטל וואלה ומחזיקה אתר (טוב כשלעצמו) לעיתון הארץ.

 

• ארבעת המופלאים מ-ICQ עושים מיליונים עם מכירת החברה "מיראביליס" ל-AOL. למרות שזה לא קשור לתוכן, מעכשיו עושים למילה "אינטרנט" הרבה כבוד בארץ.

 

 1999

• שגעון הבועה מגיעה סופית לישראל. מניית וואלה מונפקת בהצלחה אדירה. מוקמים לא מעט אתרים קיקיוניים, המנסים לקפוץ על עגלת האינטרנט המתעוררת, מזולו ויאללה ואחלה, דרך סבבה, גוגו ובננה בום.

 

• אינטרנט זהב מגיעה לשוויון בשוק עם נטוויז'ן ומונפקת בנאסד"ק. בעלי נטוויז'ן, אלרון ודיסקונט השקעות, רוצים גם. כחלק מהרצון להציג פתרון אינטרנט מלא, נטוויז'ן מקימה את פורטל נענע.

 

• תוכניות ההנפקה של נטוויז'ן יאלצו לחכות. בעלי הבית של נטוויז'ן מחליטים להחליף את המנכ"ל והמייסדת רות אלון, ומכניסים את הפורטל הצעיר שלה להקפאה, למעשה, מבחינת פיתוח והשקעה. אנשי דיסקונט השקעות, מבעלי נטוויז'ן, מחליטים להשקיע 3 מיליון דולר בנטקינג במקום בנטוויז'ן/נענע (השקעה שכמובן ירדה לטמיון).

 

• נטקינג מנצלים את זריקת העידוד שניתנה להם ופוצחים בכמה פרוייקטים שעל הנייר נראים מעניינים. הם מקימים אתר חדשות "בעריכת גדי סוקניק", שתרם את תמונתו המתנוססת בראש כל עמוד באתר. תרומתו העיתונאית נאמדת כיום בכ-20 דקות בשבוע, כשעוד חשב שיש לאתר סיכוי. פרוייקט נוסף שלהם, שכנראה הקדים את זמנו, היה מיזם "העולם האמיתי" any1home, שהוקם כדי למשוך משקיעים לקראת עידן הפס הרחב, אי שם מעבר לקשת בענן.
  
  הלהיט החם ביותר בטלוויזיה בזמן כתיבת שורות אלו, ישראל 2003, הוא "פרויקט Y", המבוסס על עקרון דומה. נטקינג גם נהנתה מבלעדיות פרוייקט הרדיו-אינטרנט שלה באותה שנה - הם פתחו את הרדיו שניה לפני שאקו"ם העלתה את התעריפים שהיא דורשת מאתרי אינטרנט, מה שהשאיר אותם לבד בשוק. רק שברשת, כמו ברשת, התחרות של רדיו נטקינג לא היתה מול הרדיו העתידי של וואלה, אלא מול עשרות אלפי תחנות רדיו אחרות, ומול נאפסטר.

 

• תשדירי הפרסום הראשונים בטלוויזיה לאתרי תוכן מוקרנים בשנה זו. ראשון היה פורטל נענע ("הכל עם נענע"), ואחריו הגיעו וואלה ("שקם את עצמך"), IOL (תתחיל בוואלה, תתקדם ל-IOL) ונטקינג (לא זוכר את הסיסמה, אבל היתה בלונדינית שישבה על רמקול עם המון באסים).

 

• תערוכת אינטרנט וורלד באותה שנה הופכת למיצג אדיר של טעם רע, ולעד ייזכרו אנשי תפוז שצילמו אנשים ואז הבטיחו להם לשים את התמונה (!) שלהם (!) באינטרנט (!).המון אנשים בקהל הצטלמו בשמחה - אמא, תראי, יש לי עניבה ואני בהייטק.

 

2000

 

• פורטל MSN ישראל נפתח בקול תרועה על ידי אינטרנט זהב ומיקרוסופט. תכני האתר מגיעים משותפי תוכן, השמחים על המקום באתר, שהוא ברירת המחדל של כל תוכנת אקספלורר המותקנת במחשב. לאתר עצמו הייתה אישיות תקשורתית כמו למהדק העזרה של אופיס, והתנהלות כמו "פראבדה" או "דבר" בימיהם הטובים: אין מה להתאמץ אם החבר'ה מהקולחוז הוחתמו על המנוי מראש.

  

• הבועה הולכת ומתקרבת לפיצוץ באמריקה, וגם בארץ מתחילים לחשוש.

 

• מעריב מעלה את אתר האינטרנט שלו. ידיעות אחרונות, למרות האינסטינקט להתחרות, מחליט בסופו של דבר לא לעלות עדיין, ובצדק. אתר מעריב, הגם שהוא כולל את כל העיתון היומי, מעוצב ונראה כמו אתר חובבים של 1996. האתר עבר מאז שתי מתיחות פנים מינוריות, ובימים אלו משמש עופר שני (נטקינג, וואלה) כיועץ מיוחד לצוות האתר, המשפץ אותו שוב מאחורי הקלעים.

 

• לאחר שביתה ארוכה של עובדי הדפוס בידיעות אחרונות, מחליט נוני מוזס להעלות את אתר האינטרנט המתוכנן והמושקע של ידיעות אחרונות, ynet, לאוויר הרשת. קריסת הבועה, שהחלה בעולם בשנת 2000 ושבשנה שלאחר מכן, גרמה לסגירה של אתרים (למשל נטקינג) ולפיטורים של עובדי תוכן רבים באתרים אחרים. עלייתו של ynet לרשת, בכל אופן, מסמנת את סופה של תקופה אחת באינטרנט, ופתיחתה של אחרת.

 

התקופה הנוכחית מתאפיינת בשתי מגמות סותרות, לכאורה, בתכנים המסחריים ברשת: האחת, התמקצעות של האתרים והעוסקים בתחום, תוך הגבהה של הסטנדרטים – אך ללא תנופת הפיתוח והחדשנות מבריקת העיניים של ההתחלה. השנייה, קיצוצים כואבים במשאבים ומעבר של השוק כולו לתפיסה ניהולית המבקשת לראות כסף בקופה בסוף החודש, ולא "דפים נצפים". הופעת והתחזקות הבלוגים הפרטיים בשלוש השנים האחרונות דואגת להזכיר לכולנו, בכל אופן, שהאינטרנט הוא, קודם כל, מדיום תקשורת המונים השייך להמונים עצמם.

 

המשך יבוא.