בקי אין טאון

חצי שנה אחרי שנחתה ב-MTV, בקי גריפין כבר לא לבד. בין ראיון קופצני עם קלאברים מסוממים באיביזה לארוחת ערב עם מייקל סטייפ היא הספיקה להיפרד מהמגיש הכי שווה בערוץ, לרקוד עם אליל הקטינות ג'סטין טימברלייק, לחנך את המקומיים לא להכניס לה חלב לתה ולהוכיח לעצמה, ובעיקר לנודניקים בארץ, שאין ישראלית שורשית ממנה. ובאמת, מה יותר שורשי מסצנת סקס עם יובל סגל? להלן הפרטים

 

בחודש הראשון שלה בלונדון שקלה בקי גריפין להיפטר מהמיטה בדירתה בבלסייז פארק, שכונה יוקרתית בצפון מערב העיר, עקב קשיי הסתגלות. "מרוב שאני רגילה לישון רק בבתי מלון, הייתי חייבת להחליף מיטה. שבוע אחרי שהגעתי, נסעתי לצלם תכנית בסלובניה, ואחר כך היו סופי שבוע בפארג, במלטה, באיביזה ובסלובקיה. כשכבר חזרתי לכמה ימים ללונדון, הייתי משלימה שעות שינה או קונה דברים שאני חייבת לדירה. לא היה לי זמן להכיר אנשים, והרגשתי נורא לבד. בהיתי בארבעת הקירות שלי, וחשבתי שאני משתגעת. חשבון הטלפון שלי היה מאד גבוה, כי התגעגעתי מאד לחברים שלי לארץ. ואז מישהו שהכרתי בארץ אמר לטים קאש, המנחה של ה'טופ אוף דה פופס', תעשה טובה, תסתובב אתה, היא לא מכירה אף אחד. וטים, שמכיר את כולם, לקח אותי תחת כנפיו והכניס אותי לחבר'ה".

 

חצי שנה אחרי, ושגרירת ישראל ב-MTV מדווחת על שיפור משמעותי באיכות החיים ובמצב הרוח. היא כבר הקימה לעצמה סחבקייה עם החבר'ה מהתחנה, שגוררים אותה לפאבים, יצאה ונפרדה מהמגיש הכי שווה בערוץ הבריטי של הרשת, דייויד ברי, רקדה עם אליל הנערות ג'סטין טימברלייק ("היה הזוי"), הוחתמה על קמפיין לחברת 'ניסאן', ואפילו הרביצה מעט חינוך ציוני גאה במקומיים.

 

גריפין, שיודעת מצוין מה היא רוצה לשדר בראיון הזה, שופעת סיפורי געגועים לישראל, שזורים כולם במסר אחיד: כל מי שבנה עליי בתור המגישה הקוסמופוליטית, שתשכח בדיוטי פרי איך אומרים סבבה, מתבקש להירגע ומיד. נכון שיש לי אנגלית מצוינת וחלומות הוליוודיים של מלצרית בדיינר, אבל קחו ממני גרעינים שחורים, וקיבלתם ישראלית טיפוסית בקריז.

 

חשבון הנפש הקטן שהתפתח אצל עדן הראל אחרי חודשי הרהורים עמוקים בהודו עם פיניש במצפה רמון, מתפטפט על לשונה של גריפין, 26, כבר אחרי שישה חודשי הגשת תכנית המועדונים של MTV. זה קשה ובודד ולא תמיד קל, שלא כפי שמצטייר מאווירת המגניבות שמוגשת לצופים בבית. אבל שלא יהיו אי הבנות. גריפין לא באמת רוצה הביתה. לפחות, לא עדיין. היא רק רוצה שהבית לא יוותר עליה כל כך מהר.

 

ואם הוליווד לא תרצה אותה, תמיד יהיו קופצים בתל אביב. הרבה מאד פלשים התרוצצו על המחשוף העמוק של גריפין בשבוע שעבר, כשהגיעה לביקור מולדת לרגל בכורת הסרט 'מתנה משמיים' של דובר קוסאשווילי, שליהק אותה לתפקיד קטן בטקסט ובבגדים. "מזל שיש כאן מישהו עם ציצים, אז יש סיכוי גבוה שהתמונה תיכנס", העיר אחד הצלמים.

 

החודש נבחרה גריפין להיות נערת קסטרו החדשה, במקום רומי אבולעפיה, אחרי שבעבר התמודדה עליו מול סנדי בר, וכשלה.

 

אז מה, מי שלא רצה אותך ב'משחק החיים', יקבל אותך עם קריירת משחק ודוגמנות בינלאומית, מציצה מכל לוח מודעות?

 

"גם כשעלתה האופצייה של 'משחק החיים', לא הייתי בתחילת הדרך, אלא בשלב מתקדם בקריירה שלי. גם היום אין לי בעיה לשחק בטלנובלות, אבל אין לי זמן לתפקידים ראשיים, רק לתפקידי אורח. 'משחק החיים' זה לא משהו שהיה בונה או הורס את הקריירה שלי. מבחינתי זו היסטוריה רחוקה".

 

מדינת ישראל זה מאסט

 

בראיונות הפרידה מישראל גריפין כמעט נאנסה להתנצל שהיא לא אותנטית כמו שושנה דמארי ולא סחבקית כמו עדן הראל. לפי התפיסה הפרובינציאלית הרווחת, אם יצאת את גבולות הארץ לטובת קריירה בינלאומית ולא קשקשת קצת בעברית בשידור הראשון, את נפולת של נמושה, שמתנכרת לשורשייך. במסגרת חובת ההוכחה הכללית נדרשת גריפין להראות שהיא לא רק פנים יפות שמבינות כדורסל, היא גם מסוגלת להתעורר באמצע הלילה ולדקלם שמות של הרכבי ג'אנגל מסצנת השוליים הלונדונית.

 

"ב-MTV דיברו איתי על איזון", אומרת גריפין. "מצד אחד לשמור על הישראליות שלי, כדי שהצופים הישראלים ייהנו מזה שיש מישהי משלהם – ובאמת שמעתי שהרייטינג של התכנית עלה ב-30 אחוז בארץ, מאז שאני מנחה אותה; מצד שני, להיות בינלאומית כדי לא לבאס את הצופים משאר המדינות, שלא ירגישו שלא מתייחסים אליהם. אז פה ושם יוצא לי לומר שלום, וכשאני מגישה לפעמים פינה של ה'טופ פייב' מכל מיני מקומות בעולם, אז כשיש את חמשת המושמעים בישראל, אני אומרת 'אני מקווה שתיהנו מהמוזיקה שם, מאיפה שאני באה', ואני גם לוחצת שנצלם תכנית שלי בישראל, כי בחיאת רבאכ, אם לעשות תכנית על חיי לילה, מדינת ישראל זה מאסט. חוץ מזה, אני מקללת בעברית כשאני מפשלת, ובצוות שעובד אתי כבר יודעים לומר אחת-שתיים בעברית, כי ככה אני עושה בדיקות סאונד. אבל את כל זה לא רואים, כמובן, בשידור".

 

מי שחושד בגריפין שהיא טרף קל לגלובליזציה, יגלה אותה מדגמנת ישראליות במגוון עשיר של טעמים. "נהייתי חורנית גם בלונדון", היא מדווחת בגאווה, "מצאתי לי את ה'סטארבאקס' השכונתי, שאפשר לרדת אליו בטרנינג, וגם גיליתי בית קפה של ישראלים לא רחוק מהבית, ששעה לפני הסגירה משמיע את 'החברים של נטשה', ברי סחרוף ושלמה ארצי. יש משהו כיפי בלהגיד 'מה המצב, אחי? תביא שקשוקה או נס על חלב', במיוחד שהקפה בלונדון כל כך מזעזע. בפעם הראשונה שנכנסתי לשם, ישר קלטתי שהברמן ישראלי, אמרתי לו 'תקשיב, אני לא רוצה שום לאטה, אני רוצה הפוך'. והוא הכין לי הפוך כמו בתל אביב, והייתי כל כך מבסוטית".

 

תכף תגידי שאת מתגעגעת לשוקולד 'השחר העולה'?

 

"הבאתי מהארץ חלבה ופתיתים של אוסם וגם קפה טורקי 'עלית' וקפה תימני של סבתא שלי, ומצאתי מקום שמוכר גבינת חלומי שזה לא ישראלי, אבל זה מזרח תיכוני. וכשבאים לבקר אותי מישראל, מביאים לי גרעינים. אפילו חינכתי את החבר'ה שלי פה שלא חייבים לגמור הכל מהצלחת, כשבאים אליי לארוחת ערב, כי אצלם זה נחשב לא מנומס להשאיר אוכל. ויותר חשוב, שמאיפה שאני באה לא שמים אוטומטית חלב בתה, ואם רוצים לשים לי, צריך לשאול קודם".

 

היה קשה להם לשבור את כללי הטקס?

 

"זה בדרך כלל נראה להם מאד אקזוטי. את האנשים הקרובים אליי כבר חינכתי, ולאט לאט אני הופכת אותם לישראלים. למשל, במשרדים של MTV לכל אחד יש שולחן ומחשב, והמפיקה יכולה לשבת שני מטר ממני ולשלוח לי מייל, 'בקי, האם תוכלי, האם זה בסדר, אם לא קשה לך, להגיד לי אם את יכולה לבוא מחר בשלוש'. בחיאת רבאכ, אני יושבת מולך, תסתובבי עם הכיסא ותגידי 'בקי, את יכולה לבוא מחר בשלוש?' בהתחלה הם לא כל כך ידעו איך לאכול את זה, אחרי זה הם הבינו שאני באה ממקום יותר חם ופחות פורמלי.

 

"גם בפאב, אחרי העבודה, כבר חינכתי אותם שלא צריך לבקש ממני את המצית, אלא פשוט לקחת לבד", נאנחת גריפין. "'בקי, אני יכול לקבל את המצית בבקשה?' היא מחקה אותם באנגלית, "כאילו, מה, אני לא אתן לכם? לא תקבלו את המצית שלי? גם עכשיו כל פעם שהם מעזים לקחת, הם עוד מחייכים אליי בנימוס, כי זה עוד קשה להם בתפיסה.

 

למה את הכי מתגעגעת?

 

"כשפגשתי את עדן אחרי האודישנים, אבל לפני שהתקבלתי, היא אמרה לי, 'החודשים הראשונים יהיו לך קשים. תעברי את החצי שנה הראשונה, ויהיה בסדר. והיא נורא צדקה. קשה להיות לבד במקום עם מנטליות אחרת בלי המשפחה והחברים. יש את המשפחה של לול סילבר, חבר של אבא שלי (בוב גריפין, לשעבר שחקן כדורסל במכבי תל אביב), שגרה קומה מעליי, שהיא סוג של משפחה אלטרנטיבית בשבילי. אני עושה בייביסיטר לתינוקת שלו והולכת עם הילדה הגדולה לקנות בגדים. לו ומיכל אשתו הם כמו הורים, רק בלי השאלות של מתי אני באה ולאן אני הולכת, וזה אחלה.

 

"כמובן, גם הספורט נורא חסר לי, ואני כל הזמן מתעדכנת באינטרנט על מה קורה בליגה. חבר טוב שלי, גיל, מתקשר אליי בימי חמישי אחרי המשחק לספר לי 'אל תשאלי מי ניצח, ואיזה משחק היה', ואני אומרת לו יא נבלה, לא רוצה לשמוע', ואחרי זה מיד מבררת אצלו את כל הפרטים של מי קלע ואיך. אבל הכי קשה באמת היה כשאח שלי, אורן, שמשרת ב'עורב גבעתי' נפצע ברפיח לפני חודש וחטף רסיס ברגל. אמא שלי השאירה לי הודעה 'בקי, זו אמא. תתקשרי זה חשוב', וישר ידעתי שקרה משהו לאח שלי. אני מנסה להתקשר אליו, והוא לא יכול לדבר אתי, כי הוא כולו עם מורפיום בדרך ל'סורוקה'. זה חוסר אונים נוראי, שאני לא יכולה להיכנס אוטו ולנסוע אליו. התקשרתי שמונים פעם להורים ולחברים ולסוכנת שלי מרוב לחץ, וכל הזמן דמיינתי שהכל הרבה יותר נורא ממה שזה היה באמת".

 

שאלות של תיירת

 

לפני כשלוש שנים הודיע רשת MTV שהיא מחפשת מגיש ישראלי חדש, שיקפיץ את הרייטינג אצל הנייטיבס וידרבן חברות ישראליות להשקיע תקציבי פרסום בערוץ. "נמאס להם מבלונדינים מלוקקים", אמרה אז דפנה פרנר, שניהלה מטעם הרשת את האודישנים לסלבס המקומיים, "הם רוצים מישהו ארץ-ישראלי, שמעביר את האתניות של המקום שממנו הוא בא".

 

בסיבוב ההוא עלו לפינה לשיפוטכם הדוגמנים מירי בוהדנה ורז מאירמן, שלא עברו את המסננת הבריטית. ואז, באפריל השנה, באה גריפין, שעם כל הכבוד לסבתא התימנייה שלה, גדלה עד גיל עשר בארה"ב וחלמה להצטרף ללהקת המעודדות בבית הספר. לא בדיוק נציגת האסליות עלי אדמות, אבל בעלת יתרונות בולטים אחרים: קילומטרז' טלוויזיוני מכובד של מגישת קווים בערוץ הספורט, כתבות שטח לגיא פינס, הגשה ב'זאפ לראשון', וכמובן, מראה מצודד ומבטא אמריקני מושלם.

 

וכך, ביוני האחרון, נחתה גריפין לתפקיד האייל-פלד של סצנת הלילה האירופית. ב'מצעד רחבת הריקודים' היא מקפצצת עם המיקרופון בין קלאברים קטינים, הלומי בירה ואקסטות, ומדרגת את עשרים להיטי הדאנס של השבוע. "זו חוויה אנתרופולוגית לראות איך מתלבשים, מה שותים, איזו מוזיקה הם מעדיפים". אומרת גריפין, שבינתיים מסתפקת בראיונות עם בכירי הדי-ג'ייז ביבשת ובהקשת ספיישלים מזדמנים. וזה נשמע כמו שזה נשמע: מסעיר פחות מהצרפתית, שהדביק בונו לעדן על מכסה המנוע של הלימוזינה בטקס חלוקת פרסי ה-MTV.

 

ביקורת הטלוויזה שליוו את הופעת הבכורה שלה, דיווחו על מנחה עצורה עם פוטנציאל. "אין ספק שהיום הרבה יותר זורם ונוח לי בתכנית מאשר בהתחלה. נכון, יש לי אנגלית מצוינת, ולהרבה אנשים שראיינתי היה יותר קל להבין אותי בזכות המבטא האמריקני, מאשר את המפיקים הבריטים, אבל אני לא רגילה להנחות ולאלתר באנגלית. יש גם משהו הזוי בזה שאני מסתובבת בשיא השפיות, כשכולם מסביבי מחוקים ונמצאים בסרט אחר לגמרי, ואני שותה רק קולה, כי סמים לא מעניינים אותי, ואת המשקה הראשון שלי אני מרשה לעצמי לשתות רק חצי שעה לפני הסוף. לקח לי כמה שבועות עד שנהיה יותר משוחרר ומגניב. אבל קשה להרגיש בבית בפעם הראשונה, שמטיסים אותי לקיבינימט לצלם תוכנית ל-MTV. לא הייתי אנושית, אם לא הייתי מתרגשת".

 

פרט לתיירים ישראלים מזדמנים, ברחובות לונדון עדיין לא מזהים אותה, כי MTV אירופה לא נקלט באנגליה. ככה גריפין יכולה ליהנות מאנונימיות מוחלטת בתור לסופר, אבל ככה גם קשה יותר לעבור סלקציה במועדונים.

 

"מוזר לי שאני צריכה את החברים שלי מ-UK MTV בשביל להיכנס למקומות, כי כולנו עושים אותה עבודה, אבל אותם מכירים, ואותי לא. שלוש האותיות האלה פותחות המון דלתות במועדונים, ולא נעים לי להוציא כרטיס ביקור כדי להיכנס, כי אני מתביישת, אז אני נכנסת דרכם. יש עליי כבר בדיחה בין החבר'ה, שהם מציגים אותי לפני אנשים ואומרים 'אתם יודעים מי זאת? היא ענקית בתל אביב'. סיפרתי את זה לחברה מכאן, והיא צחקה שזה מה שיכתבו על המצבה שלי 'שי ווז יוג' אין תל אביב'.

 

"מי שמזהה אותי בלונדון, זה הישראלים. הם ניגשים ושואלים 'אקסיוז מי, אר יו פרום איזראל?' ואני אומרת 'יס'. והם שואלים 'איז יור ניים בקי?', כי הם לא בטוחים אם זו אני או מישהי שדומה, וכשאני עונה שכן, הם כבר עוברים לעברית עם 'אחותי, מה העניינים?' וזה נחמד לי. החום שקיבלתי מהאנשים בישראל חסר".

 

הצורך הזה בהכרה ציבורית ניכר היטב, כשגריפין מתבשרת טלפונית במהלך הראיון שנבחרה לדגמן בפרסומת טלוויזיה לחברת המכוניות 'ניסאן', שתצולם בדרום אפריקה ותשודר באנגליה. "זה ממש מגניב שלוקחים אותי", היא מתרגשת ומצחקקת, "כי באנגליה אני נו-באדי, אף אחד לא מכיר אותי, ואני צריכה להוכיח את עצמי מהתחלה, ופתאום להתקבל לפרסומת, ועוד דחו את יום הצילום בגללי, כי לא יכולתי להגיע קודם – זה נורא מחמיא".

 

בעבר יצרת רושם שפרסומות קטנות עלייך, שהן רק מקפצה להצלחה קולנועית גדולה?

 

"אני לא שמחה שזו פרסומת, אבל זה סוג של הכרה, ממקום שלא לוקח אותי, כי 'אני בקי גריפין', אלא סתם כי הוא חושב שאני יכולה לעשות את התפקיד. זה לא שלקחו אותי כי אני מגישה ב-MTV, כי בתחנה אישרו לי להצטלם, בתנאי שהפרסומת לא תהיה במדינות שבהן הערוץ משודר".

 

לרגע היה נדמה שגריפין עומדת לפרוץ למדורי הרכילות הבריטיים בעקבות רומן קצר שניהלה עם דייויד ברי, שמנחה את 'שירים כבקשתך', תכנית הדגל של UK MTV. "זה לא הסתדר, והחלטנו שלטובת איכות הסביבה עדיף שנחתוך ונישאר ידידים לפני שיהיה מכוער. כשאין את הלחץ הזה של מ-ע-ר-כ-ת יחסים", היא מדגישה כל אות בסלידה קלה, "זה נהיה הרבה יותר זורם".

 

בינתיים אין תחליף באופק, למרות שיש כמה שמנסים. "יום לפני טקס פרסי ה-MTV בסקוטלנד הבוס הגדול ביל רודי עשה ארוחת ערב מאד אקסלוסיבית, תפריט פלצני, מנות קטנות, הרבה שמפניה. באו כל הבכירים של הרשת, חלק מהמנחים והאמנים שהיו אמורים להופיע וכל מיני קליינטים חשובים. טקס או ראיון, אם בעוד חודשיים נצטרך לראיין אותם, אז וואלה, כבר הסתחבקנו במסיבה של ביל רודי. היה שם אחד שכל הזמן ניסה להתחיל אתי עם 'היי, ווט'ס אפ', ואני מחייכת וממשיכה ללכת. בסוף הערב אני רואה שהוא אומר שלום לטים, חבר טוב שלי, שמנחה את ה'טופ אוף דה פופס', ואני לוחשת לו 'טים, מי זה?' והוא אומר לי 'יא מפגרת, זה ההוא מ'הנפטונס' (הרכב היפ-הופ)".

 

ולא עשית קצת מינגלינג עם אחרים?

 

"אמרתי 'היי' לשון פול ולמיני דרייבר ולדיידו ולמייקל עם פארל וויליאמס מה'נפטונס', שגם מופיע עכשיו בתפקיד אורח בהמון קליפים. אמרתי לו 'אני מכירה את אשתך לעתיד', כי חברה שלי מלונדון נורא רוצה להתחתן אתו, וכשהיא התקשרה אליי לפלאפון, ביקשתי ממנו לומר לה שלום, והוא הסכים, והיה מזה חמוד".

 

ככה מדברת מעריצה סדרתית, לא מגישה קולית.

 

"כי זה לא כמו פה שגם את הסלב הכי גדול, ברמת אייקון, תראי במכון כושר או יורד למכולת. שמה זה עולמי. זה מטורף. עד לפני חצי שנה הייתי רואה אותם ב-MTV, ופתאום אני באפטר-פארטי עם פארל, כריסטינה אגילרה ופינק. התרגשתי כמו ילדה קטנה. אבל הכי התרגשתי כשפגשתי את ג'סטין טימברלייק בחדר ה-VIP במועדון, שהלכנו אליו אחרי הארוחה. הוא ישב עם השומרי ראש שלו, וכשנהיה לו משעמם, הוא לקח את המיקרופון ועשה MC, ליווה את הדי-ג'יי. חברים שלי אמרו שהוא כל הזמן הסתכל עליי, אבל לא עשיתי עם זה כלום, כי הוא יוצא עם קמרון דיאז. רק אמרתי לעצמי, יאללה, אני בקי מישראל מנהלת סמול-טוק עם ג'סטין טימברלייק במסיבה. הפתיע אותי מאד שהצלחתי לשמור על קור רוח. רק למחרת בבוקר התקשרתי לחברים ואמרתי 'יאוווו, אל תשאלו'".

 

בינתיים גריפין משתדלת ליהנות מהתפריט התרבותי העשיר של הבירה הבריטית. "אנחנו מקבלים פירוט של כל ההופעות בחודש הקרוב ויכולים לבקש מה שבא לנו. היו לי כרטיסים לבוב דילן, ובאותו יום הופיעה קיילי מינו. אני אוהבת את דילן, כי גדלתי עליו בבית, אבל אני מודה שזה מוזר שהיה נורא קשה למצוא מישהו שילך אתי. ישבנו בפאב והתלוננתי, 'תגידו, מה, אף אחד לא אוהב את בוב דילן?'. כל המנחים והעובדים ב-MTV רצו לראות את קיילי, עד שבסוף אחד אמר שכן, ובא אתי.

 

"אני עדיין לא מבינה כל דבר בתרבות שם. היום קצת יותר קל לי עם הבדיחות, אבל בהתחלה הייתי רואה תוכניות דומות ליצפאן שאצלנו, עם סטנד אפ בהתחלה, ולא הייתי מבינה למה צוחקים. או שהייתי הולכת עם חברים לאיזה אירוע, וכולם היום אומרים, 'וואוו' בגלל איזו שחקנית או מתרגשים מזמר שהגיע לאולפן, ורק אני הייתי שואלת כאילו מי? לא היה לי מושג מי האנשים האלה, כי אלה סלבים בריטים בלבד. אז מי שקרוב אליי, כבר עושה לי את הסוגריים ומסביר לי כי הוא יודע שאין לי מושג על מה מדברים.

 

"גם בארץ אני מתעדכנת באיחור, בתופעות כמו 'כוכב נולד' או 'קחי אותי, שרון'. יואב שוורד היה חבר שלי בגיל עשרים, ואחרי שהוא הופיע בטלוויזיה, ההורים שלי התקשרו אליי ללונדון לשאול אם זה אותו יואב. הוא מקסים, ואני שמחה שטוב לו. התקשרתי אליו בראש השנה להגיד שנה טובה, ושאלתי אותו אם הוא מאוהב, והוא אמר שכן".

 

היו לך נפילות בשידור בגלל חסכים במוזיקה?

 

"לא, כי המזל שלי הוא שאני צריכה לשאול שאלות של תיירת ולא לדעת הכל. בניגוד למה שכתבו עליי בישראל, אין לי חסכים גדולים במוזיקה, כי תמיד שמעתי מוזיקה מכל הסוגים אבל היום אני שולטת יותר בדאנס. אני לא קרחניסטית וגם לא הייתי, וכשאני הולכת לרקוד, אני עדיין לא יודעת לזהות ספציפית מי הדי-ג'יי, אבל כן יכולה להגיד אם זה די-ג'יי בינלאומי מלוטש או מקומי בוסרי.

ודרך אגב, כל הדי-ג'ייז שנתקלתי בהם נורא מתלהבים מישראל. במסיבה שצילמתי בהונגריה, כשישבתי לנוח בצד, הדי-ג'יי הקים אותי ואמר, 'את בטוחה שאת ישראלית? אצלכם כולם רוקדים נון-סטופ כמו מטורפים – ואת יושבת'".

 

בסוף אני אחזור

 

בשבוע שעבר, בביקור בארץ לרגל 'מתנה משמיים', נראתה גריפין יותר כמו מי שהפנימה היטב את גינוני הנימוס הבריטיים ונקלעה שלא בטובתה ללבנט. במקום להגיע באיחור אופנתי להקרנה היא הקדימה את כולם ("אבא שלי נתן לי חינוך טוב"), ונאלצה להתבדר לבד מסדרני האולם בדיזנגוף סנטר, שזה הכי אבק ומעט כוכבים.

 

גריפין משחקת בסרט את קטו, נערה בת 16 שחתנה המיועד מאוהב דווקא באמה, האלמנה מרגו, שמגלמת ברוב עידון הדוגמנית רונית יודקביץ'. לגריפין, שהצטלמה לסרט לפני הפוש הגדול, יש תפקיד קטן מעורר תשומת לב בזכות סצנת סקס ועירום בליל כלולותיה עם יובל סגל. גריפין שלמה לחלוטין עם החשיפה הזאת, אבל חסכה מעצמה את הצפייה המשותפת עם ההורים.

 

"אמרתי להם, תלכו תראו את הסרט בקולנוע. מביך. מה, אני אשב עם ההורים שלי לראות את זה. נתנו לי בכוונה לקרוא את כל התסריט, לפני שסגרנו על חוזה, והיה נראה לי שזה משהו שאני יכולה לחיות אתו".

 

את נשמעת מסויגת

 

"יש בזה משהו מביך, כשאת שומעת שאחד מהחבר'ה אמר שאם רואים אותי בעירום מלא, הוא יטוס מניו יורק לראות אותי. אז אוקיי, עשיתי את זה, אבל זה לא סצנת הסקס בת ה-20 דקות שעשו ב'חתונה מאוחרת' (סרטו הקודם של קוסאשווילי – ח"ש). וגם בסרט הזה יש סצנות סקס הרבה יותר גרועות משלי. זה מה שיפה אצל דובר, שהסקס מאד אמיתי. את מסתכלת עליהן ואומרת, 'ואללה, ככה זה קורה', בלי כל ההתייפייפות".

 

איך היו לימודי גרוזינית?

 

"צחקנו בחזרות שבגלל דובר יתחילו ללמד גרוזינית בבתי הספר למשחק. היו לנו שני מורים מאד טובים, שעבדו אתנו על האינטונציה כמו בחוג נחמד. למוני מושונוב התבלבלה פעם הגרוזינית, ויצאו לו משפטים מ'חתונה מאוחרת'. היום כולנו כבר יודעים לקלל בגרוזינית, זה מה שלומדים הכי מהר".

 

בכלל, גריפין מקפידה להיות מחוברת לתעשייה המקומית. מאז הנסיעה היא קפצה להגיש ספיישל לערוץ E באוסקר הישראלי ולהנחות את טקס פרסי די-ג'יי השנה. החוזה שלה ב-MTV מסתיים ביוני, "זה תלוי, כמובן, בשני הצדדים, אבל אני מאמינה שאמשיך אותו לשנה נוספת, ואז נראה מה הלאה", היא אומרת. "אני עדיין מאד רוצה לשחק, ומאז שנחתי בארץ, כבר הייתה לי פגישה עם במאי לגבי תפקיד בסרט. כל דבר שאוכל לעשות בין אם זה סרט או תפקיד אורח בסדרת טלוויזיה, ויתאפשר לי להגיע, אני אבוא".

 

חשוב לך להישאר בתודעה הישראלית?

 

"ברור לי שבסוף אני אחזור לפה, גם אם מלונדון אני אסע לארצות הברית, כי עדיין יש לי רצון מטורף ללכת להוליווד. בגלל זה חשוב לי שיאהבו אותי פה יותר מאשר שיאהבו אותי באנגליה או בספרד. מקריאים לי בטלפון ביקורות בטלוויזיה שמתייחסות אליי, כי יודעים שמאוד חשוב לי מה חושבים עליי בישראל".

 

אז אין סיכוי שתחפשי את עצמך בהודו, כמו שקרה לעדן?

 

"אחד מהניגודים ההיסטריים של בקי גריפין הוא שמצד אחד אני סופר אמביציוזית, ואם אני רוצה משהו כמו לנסוע להוליווד, הוא יקרה. ומצד שני, אני יכולה עוד שנתיים שלוש להיות מאוהבת קשות במישהו ולהחליט 'עזבו, לא בא לי, מצדי לפתוח חברת הפקה, לעבוד מאחורי המצלמה ולגדל שני ילדים וכלב בכפר'. שום דבר אני לא פוסלת. לפעמים אני יכולה להתבלבל מזה ש'אני בקי גריפין וכאלה', אבל סך הכל, אני באמת אוהבת את מה שאני עושה".