חיבור שיווקי

“מנטה - אוסף הלהיטים של ירון אילן”, אבי גואטה: יוזמה מבורכת

האוספים הרשמיים העכשוויים במוסיקה הים תיכונית - להבדיל מ”אוספים” פיראטיים - הם נדירים. הסיבה ברורה: חוסר היכולת לגשר על ניגודי אינטרסים אמנותיים ומסחריים בין אמנים ומפיקים. “מנטה”, שמבוסס על הרפרטואר של אבי גואטה, מו"ל תקליטים גדול בענף, הוא יוזמה מבורכת ותקדים חשוב במלחמה נגד הזייפנים. מחירו, כ-40 שקל, הוא כלי נשק.

 

17 להיטים באוסף. רובם מ-2003 ונחשבים חדשים, גם אם חלקם נטחן עד דק בגלל תובענות המגזר ופתיל חייהם הקצר. ובכל זאת תשעה טרם הופיעו על דיסק רשמי. “אהבה מעבר לפינה” של שרית חדד, “התינשאי לי” של רגב הוד (כבר יוצא), “סבבה לי” של נתי לוי (שמתעכב), “אני מת עלייך” - דואט נוסף של סטאלוס ואורן חן - ואולי גם החידוש של שר-אל ל”תצילי אותי”, ולבטח רצועת הבונוס “בבאים” של איברהים טטליסס (מה הקשר?) בהופעה בישראל - הם תחמושת ראויה. האחרים, של דורון מזר ומרגריטה, אורי פיינמן ומחרוזת להיטים של גולן-שבת-נרקיס בפי אבשלום הררי, מסעירים פחות. בין השאר שלושה דואטים מצליחים מ”שניים סוכר” (פיני חדד ונתי לוי, רובי לוי וזרח יוסף ואיציק קלה וצדי אור) ולהיטים של קובי פרץ, ליאור פרחי, אסאלה ואבי סינואני.

 

אפשר להבין את החיבור השיווקי ביניהם, אך יותר משהאוסף הוא בחירתו של ירון אילן (מנחה “ריח מנטה” מערוץ 33), הוא החלטה מסחרית של גואטה. וראוי שאילן ייתן דעתו להיבט האתי-מוסרי בשירבוב שמו לאוסף מסחרי במגזר ייצרי כמו הזמר המזרחי.