משום כך, וללא שום תחרות על התואר, אשת השנה שלי היא ויקי קנפו.
מאותו צעד ראשון, בטי-שירט מהוה וקוקו בלתי מטופח, ועד לתוכנית ה"מהפך" בערוץ 2, עשתה ויקי קנפו את דרכה האישית בחן ובכבוד שקשה היה שלא להבחין בהם. כברת הדרך הזו אישית לגמרי, והיא נמדדת רק על גרף חייה של ויקי, לא ביחס לשום דבר אחר. לא בכמות המילים שנכתבו עליה השנה לעומת אנשים אחרים, לא במספר ההופעות בכלי התקשורת, לא יחסית ל"כמה היא מרוויחה עכשיו לעומת סוף יוני אותה שנה" וודאי שלא ביחס לביריון השנה, נתניהו.
כשיצאה ויקי לדרכה הסוחפת, חשבתי שזהו מאבק לא נכון ואף כתבתי זאת כאן. גם היום אני חושבת שבאופן עקרוני התוכנית הכלכלית של משרד האוצר נכונה. אלא שבעוד התנהלות הצד ה"צודק" היא כוחנית ומתעלמת מהמציאות ומהצורך להידברות ותהליך הדרגתי, הצד ה"טועה" והמפסיד, עם ויקי קנפו כנציגתו, מעורר הערצה בממלכתיות שלו, ברכות, בפתיחות ובחוכמת החיים המצטברת.
כבר בשלבים הראשונים של מאבקה היה ברור שויקי קנפו היא אשה נדירה. מול התעלקות התקשורת, ארגונים פמיניסטיים פונדמנטליסטיים וקבוצת חד-הוריות ירושלמיות אלימות, היא התנהלה בדרכה הייחודית. לא מוחקת את עצמה ואת סגנונה האישי, לא מחקה אף אחד אחר ולא מתמקחת על פירורי תשומת לב והטבות. בתנאים הקשים של המאבק, הנאמנות הזאת לעצמה ולדרכה הייתה הפלטפורמה הראויה ביותר להמשך.
לכן, כשהתנאים האובייקטיביים הפכו לקשים יותר ויותר (יולי של הנגב נהייה לספטמבר ירושלמי), והמאבק לא הוביל לשום מקום, ההקשבה הפנימית לצרכים וליכולות שלה הביאו למסקנה האמיצה ביותר האפשרית: הגיע הזמן לחזור הביתה. אלא שבדיוק בנקודת השבר הזו, הכאילו תבוסה, גייסה קנפו שוב את כל התסכול, הכעס, הכאב, חוסר האונים והייאוש לטובת העצמה אישית ומשפחתית. החלטה פמיניסטית אמיצה.
המחיר לא קל. אחרי כמה חודשים של הערצה בלתי מסויגת, חיבוק תקשורתי חם ואוהד, באה הנפילה. חצי הביקורת פוגעים במקומות רגישים (כשלון המאבק, אימהות במבחן, ביוגרפיה בעייתית) והחזרה הביתה לא קלה ("במצפה רמון לא מחכים לויקי קנפו"). נוסף על כל אלה, צריך גם להתפרנס ולהחזיר את החיים למסלולם השגרתי (הילדים).
ומתוך ההתנסות האישית הכוללת שלה, באות ההזדמנויות ומתדפקות על דלתה. הנסיעה לז'נווה, הרצאות לפני תלמידים וסטודנטים, שיחה עם קובי מידן, פרחים וחיוך לשר האוצר, וגם, בינתיים, פרנסה במפעל נרות.
לעומת כל המצקצקים בלשונם על מה שיאה ולא נאה למותג "ויקי קנפו" לעשות עם חייה מעתה ואילך, אני רוצה לחבק את אשת השנה שלי וללחוש על אוזנה שזה הזמן לעשות חיים. היא לא שליחה של אף אחד, לא נציגה, לא פלקט ולא חיילת. היא אשה מדהימה עם המון הזדמנויות ודלתות פתוחות עכשיו. זה הזמן להתנסות, לחוות, לסנן ולעשות מה שבראש שלך.
לכי על זה, ויקי.