איך מסמנים מצבר?

מכון התקנים מאשר לסמן מצברים בשתי שיטות סימון שונות המבלבלות את הצרכנים

פעם כשהלכנו לרכוש מצבר ידענו שמה שאנו צריכים לבקש מהחשמלאי הוא מצבר שהקיבול שלו נמדד באמפר/שעה והנתון הזה מתאים למה שכתוב בספר הרכב שלנו – למשל 45 אמפר/שעה, 60 אמ - פר/שעה וכו'.

 

עידן החיים הקלים האלה למרבה הצער מאחורינו. לפני יותר משנה התחילו היצרנים המקומיים (שנפ ווולקן) לסמן את המצברים שלהם בשיטת RC (קיבול רזרבי), שממש לא אמרה כלום לנהג הישראלי הממוצע, הרגיל לסימון הקודם. כדי לעשות לו את החיים קלים יותר, נכתב על המצבר שהוא מתאים לרכב שצורך X אמפר/שעה.

 

השינוי בשיטת הסימון נבע, לפחות לטענת אחד מהיבואנים, חברת טלרון, מכך שהיצרנים המקומיים התקשו להתחרות במצברים מיובאים בעלי נתונים עדיפים בזכות טכנולוגיות ייצור מתקדמות יותר וכי בבדיקות התגלה שהמצברים המקומיים היו בעלי קיבולת נמוכה מזו - שבה סומנו (טענה שהוכחשה על-ידי היצרנים המקומיים).

 

הבעיה ששיטת הסימון הזאת לא התאימה לתקן הישראלי. יותר מכך, היה בה כדי להטעות, שכן בעוד שכאשר הסימון היה לפי אמפר/שעה – כפי שקבע התקן – חייב היה היצרן לציין את הנתון המדויק של האמפר/שעה על המצבר. אבל כאשר המצבר סומן לפי RC (שיטה לגיטימית גם היא לפי התקן הישראלי) – לא היתה כל משמעות לסימון של האמפר/שעה על המצבר והיצרנים נקבו בנתוני אמפר/שעה שלא תאמו את המצברים שלהם.

 

בעקבות תלונה שהוגשה למכון התקנים על-ידי חברת טלרון, שטענה כי היצרנים המקומיים מטעים את הצרכנים – אסר מכון התקנים על היצרנים להמשיך ולכתוב על המצברים שלהם לחזור ולסמן את המצברים לפי אמפר/שעה או לעבור לשיטת הסימון החדשה RC ואז לא לציין את נתוני האמפר/שעה בכל צורה שהיא.

 

וכך נכון להיום יש 2 שיטות סימון למצברים שמבלבלות את הנהגים ומתברר שמכון התקנים מעוניין לשנות שוב את הסימון. אז עד שמכון התקנים יעשה סדר בעניין ויחליט על שיטת סימון אחידה, יכול כל יצרן או יבואן לעבוד עלינו בעיניים, מבלי שנוכל להשוות בין המוצרים על בסיס של סימון אחיד ברור וקבוע.