לסלאו מושן

אחרי "פוס" ארוך מהקריירה החליטה חנה לסלאו שהגיע הזמן לצאת מדממת האלחוט. "עברתי תקופה קשה ובכל זאת לא התרסקתי"; "התאהבתי וזה התגלה כשואו אוף ריק מתוכן"; "לא היה לי שום קשר לסמים. עם האנרגיות שיש לי בחיים, אני צריכה סמים?"; "אחרי שנים שהייתי החתיכה הסקסית, הנועזת, הבנתי שהגיע הזמן להודות שאני בת חמישים". עכשיו לסלאו מפויסת

שלוש שנות בצורת חנה לסלאו תמו. "יותר חנה מלסלאו", הצגת יחיד חדשה, מחזירה אל מרכז העניינים את מי שהיתה לפני שנים אחדות כוכבת הבידור החמה ביותר. לסלאו, שלפני היעלמה מהזרקורים עיצבנה חלק מאוהדיה כשהעבירה את הדגש אל מחוזות הוולגריה והסקס, מזמינה עכשיו את הקהל לביקור נוסטלגי נוגע ללב במחוזות ילדותה, ביפו של פעם. סבתא זפטה הבימתית, כבר בת 50, משוחחת עם הקהל בגילוי לב על הגיל, על המשקל, על הבעלים ועל כל תהפוכות חייה. התגובות להן היא זוכה מעידות עד כמה התגעגעו אליה.

 

"גם אני התגעגעתי, אין לך מושג כמה", היא מתוודה בראיון בביתה בהרצליה פיתוח, שהופך מייד למונולוג שוטף. "אחרי כשלון ההצגה הקודמת שלי, 'לסלאו נטו', החלטתי 'לעשות פוס' ולהיכנס לתקופה של שקט תעשייתי ושל דממת אלחוט. הייתי מוכרחה את זה, כי מאז הצבא רצתי מדבר לדבר ותוך כדי זה גידלתי ילדים. הרגשתי שצריך לקחת פסק זמן בעקבות חשיפת היתר ונקודת הרוויה שאליהן הגעתי. מתישהו צריך להיטען מחדש. הרי אי אפשר לרוץ כל החיים עם דודה קלרה, שאגב בהצגה החדשה חוזרת בהדרן, לשוס קטן של קריצה.

 

אני עוד אראה להם

 

"פתאום נהיה שקט. לא פחדתי שישכחו אותי, כי הרי עשיתי כמה דמויות בלתי נשכחות. התנתקתי זמנית מהתקשורת, לא מהקהל. גם כשישבתי בבית, בישלתי, אירחתי, אכלתי, טעמתי והתעמלתי - המשכתי לקבל הרבה אהבה וסימפטיה ברחוב, אם כי לפעמים גם עודף אהבה. תגובות כמו 'אל תישברי, חנה'לה!' יכולות להלחיץ.

 

"לא צריך לשכוח שיש לי חיים גם מחוץ לבידור. אני משתדלת לפתוח את היום בצעדה של חמישה קילומטרים בשפת הים של הרצליה. זה בריא ואולי גם יעזור לי לרדת במשקל. אני מתעמלת כל יום, מה שעוזר לשמור על השפיות. בעיקר אני אמא. ארוחות צהריים משותפות עם הבנים שלי, בן ואיתמר, זה מאסט. הם החברים הכי טובים שלי בעולם, אנחנו מדברים בפתיחות על הכל. הם יודעים איזו תקופה קשה עברתי ובכל זאת לא התרסקתי. מי כמותם יודע שאני אדם אופטימי שקם כל בוקר עם שיר חדש בלב. אין כמו אהבה של אמא. מבחינתם, אף פעם לא הייתי כוכבת אלא אמא ככל האמהות, ששמחה להסיע אותם לבית הספר ולחוגים. מצד שני, אני לא אמא טפילה, אני לא דבק. לכל אחד מאיתנו יש הספייס שלו.

 

"הבנים שלי יכולים לספר איזה אמא עם ראש צעיר יש להם, בלי הקרעכצן (האנחות) של גילי הקשיש. אני מאוד אוהבת לרקוד ולבלות במועדונים. מקבלת בטלפון הנייד הודעות על המסיבות השוות בעיר. יש כאלה שאומרים לי 'כל הכבוד!' כשרואים אותי רוקדת שם, כאילו שאני איזו סבתא. אני עוד אראה להם. אולי אקח קורס לדי.ג'ייאים. בבית אני צמודה לטלוויזיה. אוהבת את התוכניות של ג'יי לנו ושל קונאן אובראיין. ככה אני עם היד על הדופק, כאילו אני באמריקה. גם מעודכנת בחדשות הבידור של ערוץ !E.

 

אוהבת אותם צעירים

 

"לא בדיוק התבטלתי בשלוש השנים שבהן לא ראו אותי. חוץ ממופע 'קונגרס הנשים המצחיקות' שבו השתתפתי, רואים אותי עכשיו בסרט של עמוס גיתאי, 'עלילה', שם תפקיד החברה הכי טובה של יעל אבקסיס הביא לי מועמדות לאוסקר הישראלי לשחקנית המשנה. עמוס, שמדבר על כך שאשתתף גם בסרט שהוא הולך לעשות עם חנה שיגולה, החזיר אותי לקולנוע אחרי 20 שנות היעדרות מאז 'קוני למל בקהיר'. בין לבין או שהביאו לי תסריטים איומים, או שלא היה לי רגע זמן בגלל העיסוקים שלי בבידור.

 

"לא תאמין, אבל בזמן הזה אני, שלא בדיוק גמרתי תיכון כמו שצריך, הוזמנתי לתת הרצאות על בידור ב'בית צבי'. אמרתי לגרי בילו שקטונתי, אבל הוא אמר שניסיון כמו שלי, יותר מ-30 שנה, לא לומדים בשום בית ספר. בתקופה הזאת ייעצתי לגלי עטרי וכתבתי לה את קטעי הקישור לתוכנית המצליחה שלה. הסברתי לה שדברי הקישור בהופעה הם כמו פרטיטורה במוסיקה והומור זה כמו מתמטיקה. אחריה הגיעו אלי פניות מזמרים אחרים. אולי אופציה לעתיד. אולי גם בימוי.

 

"כבמאי של ההצגה החדשה בחרתי את שי בן עטר, כולו בן 24, א-קליגער יינגעלע (ילד חכם), אחרי שראיתי עבודה אחרת שלו. אני אוהבת אותם צעירים. איתו גיבשתי את הקו של ההצגה החדשה, עם הדגש על יפו. אחרי הרבה שנים שבהן הייתי כל הזמן בת שלושים ומשהו, החתיכה הסקסית, הנועזת והמהפכנית, הבנתי שהגיע הזמן להודות בכך שאני בת חמישים, בלי הנחות.

 

"היה לנו ברור שאנחנו הולכים על אישי, כולל נגיעה במקומות הכואבים, ומשאירים את העיסוק המוגזם בסקס להצגות העבר שלי. די, מיציתי את הנושא. גם לי לא ברור איך חנה'לה, הילדה שגדלה בבית פולני קלאסי, פתחה על הבמה פה כזה גדול ודיברה על נושאים שלא היה כל כך מקובל לדבר עליהם. מה שהיה בהתחלה הצלחה ענקית, הפך לכישלון. כנראה שחרצובות הלשון נפתחו לי יותר מדי ובמשך הזמן הרחיקו ממני את הקהל המבוגר, שהוא אולי הקהל העיקרי שלי.

 

"בהצגה אני מספרת לקהל איך היה לגדול ביפו, קרוב לשטח הגדול, במשפחה פולנייה של ניצולי שואה. אמי, מרים, שתהיה לי בריאה, עודדה אותי ללכת בכיוון של ההצגה. אגב, אם כל מה שאני מציגה אמין, דווקא החיקוי שלה במבטא פולני הוא מוגזם, וברשותה. אחרת אי אפשר היה להבחין בין החיקוי שלה לבין החיקוי של אבא, עליו השלום. 'מיין קינד' (ילדתי), אמרה לי, 'אם זה עושה טוב להצגה שלך, אני מברכת על זה'.

 

"את אבא שלי, משה, שחנות הכובעים שלו נתנה לי כל כך הרבה השראה בילדותי, אני לא מחקה, אלא מחזירה אותו לחיים מדי ערב על הבמה. ההצגה היא מחוות הוקרה לאיש היקר הזה, שממנו ירשתי את ההומור. לא רבים יודעים, אבל למעשה סבתא זפטה זה אבא שלי... כל החשיבה של הדמות, גם אם היא מוקצנת, באה ממנו, עם הסתכלות צינית על החיים בארץ של אדם שאלוהים שלו כאילו מת בשואה. אגב, לי, לעומתו, יש אמונה - גם אם אני לא דתייה - וכל ליל שבת אני מברכת על הנרות.

 

עוד ארד במשקל

 

"מעירים לי שבהצגה אני יורדת הרבה על עצמי. על מי ארד אם לא על עצמי? על הבמה, כשזה בא ממני, ניטל העוקץ. לא אכפת לי להתלוצץ בהצגה שאני נראית כמו בלון נפוח, כי כולם יראו איך עם הדיאטה החדשה שלי עוד ארד במשקל. אם כי גם כך אני אשה מאוד סקסית. אני מאוד מרוצה מאיך שאני נראית, אבל הייתי רוצה להשיל מעצמי כמה קילוגרמים עודפים, שיהיה יותר נוח.

 

"גם על עניין הגיל אני יורדת בהצגה בלי חשבון. פעם גיל חמישים נשמע לי כמו גיל של בית זקנים, כאילו תיכף הולכים למות. אז שכולם יידעו - אני בת חמישים, אפילו עוד טיפה, ומרגישה מאוד צעירה. באחד המועדונים בחור צעיר ניסה להתחיל איתי. התפלאתי, מה פתאום, והחצוף ענה שהוא אוהב מבוגרות. שיפתח את ערוץ המוסיקה וישמע אותי בקטעים של 'היבשושיות' (היא מדבבת דמות אנימציה), ונראה אותו מקשר אותי עם מבוגרות...".

 

משפט אחרון?

 

"כבר? אני רוצה לראות את כל הקהל, בלי הבדלי דת, צבע ומין, בא לצחוק אצלי. זאת הסיבה שאף פעם לא עירבבתי פוליטיקה וקריירה. אני קונצנזוס, רוצה להצחיק את כולם. חוץ מזה, פוליטיקה זה עסק מלוכלך. אמנים שנכנסים לסיפור עם כוונות טובות, הופכים להיות עסקנים מסואבים. גם מסאטירה פוליטית אני נזהרת. מספיק לי בידור נטו".

 

זוהי יפו, ילדה

 

לכאורה, לחנה לסלאו לא חסר דבר בביתה ההרצלייני, אבל די לראות את הברק בעיניה כשאנחנו מתקרבים בג'יפ הלנדרובר שלה אל סביבות מגדל השעון ביפו, שם גדלה. הסביבה הצבעונית מדליקה אותה. היא נזכרת בפיתות החמות של אבולעפיה, בשירים היווניים שבקעו ממועדון "אריאנה" ובקריאות נשות העצורים בבית המעצר של משטרת יפו. סימני האתמול הולכים ונמחקים. מוזיאון אצ"ל הוקם על שפת הים במקום גן הילדים שלה. בית ספר מקצועי הוקם במקום בית הספר "בארי" שבו למדה. מעל קן "הצופים" שלה מתנוסס בניין ה"סראיה" המשופץ. בד יוטה ירוק עוטף את החלל הריק שבו היה פעם ביתה. "אנשי הכנסייה הארמנית, שלהם שייך השטח, הרסו בלי רשות", היא אומרת. וחנות הכובעים של אביה, שעליה לסלאו מתרפקת בהצגה, אטומה כיום, כמו החנויות האחרות שעליהן היא מספרת שם. שלב אחר שלב לוקחים ממנה את הילדות, והיא מפליאה להציב לה יד בהצגה החדשה.

 

בני בום

 

"אני עם חתונות גמרתי", מצהירה חנה לסלאו. נכון לעכשיו מספיקים לה שני המפגשים שלה עם מוסד הנישואין. "אחזור אליו רק אם אפגוש איזו אהבה ששוב תרסק אותי". עשר שנים חיה עם בעלה הראשון, אביב גלעדי, אותו פגשה בהסרטת "עם ישראל חי", סרטו של אסי דיין. "היתה בינינו אהבה גדולה", היא מספרת. "הבאנו לעולם שני ילדים נהדרים. כשזה לא הסתדר לנו, התגרשנו כמו רבים אחרים. נשארנו בקשרים טובים סביב הילדים".

 

התייחסותה לבני בלוך, בעלה השני, שונה לחלוטין. "היה אקס ואני מזמן בנקסט", היא אומרת. "זה היה סרט. מרתק, מעניין, סוער. יצאתי מהסרט הזה כשרציתי לצאת. מספיק. נגמר!".

 

איך נפלת לסיפור איתו?

 

"הסיפור התחיל בפגישה מקרית במסיבת סילבסטר. זאת היתה הרפתקנות. מי שמחפש הרפתקאות, מקבל אותן. חיפשתי שיהיה מעניין והיה לי מעניין. אוהו, כמה היה מעניין! שילמתי מחיר כבד".

 

כשנתקלת בו, לא פעלה אצלך האזעקה?

 

"התאהבתי. הרי אומרים שהאהבה עיוורת. בני הביא איתו איזה משב אחר. אחר כך זה התגלה כשואו אוף ריק מתוכן".

 

זה היה שואו לא קטן, התיאורים על פריצת השוטרים לווילה שלכם.

 

"לא בדיוק פריצה. הם דפקו בדלת ואני פתחתי להם כשאני בפיג'מה. מה יש לדבר, זה פאסה-קומפוזה".

 

נדהמנו כשדרכו קישרו אותך לסמים.

 

"לא היה לזה שום קשר אלי. עם האנרגיות שיש לי בחיים, אני צריכה סמים? תעשה לי טובה!".

 

מה קרה בעקבות הגירושין?

 

"מאז למדתי לאהוב את חנה, להתפייס ולקבל את עצמי ולא דרך עיניים של מישהו אחר. זה מה שקרה. אני א-פריי פויגעל (ציפור חופשייה), אבל גם לא לבד כל כך. יש לי חברות אמיצה עם ידיד, אדם מאוד דואג ואוהב, לא מהברנז'ה ולא עם כוונת נישואין, ואנחנו גרים בבתים נפרדים. למדתי לקח".