לאן נעלמו רבבות מניות צים?

כ-2% ממניות חברת צים שייכות לבעלים פרטיים שזהותם אינה ידועה. משפחת עופר הודיעה שעם הפרטת החברה היא תנסה לרכוש גם את יתרת המניות אך יש רק בעיה אחת: רבבות מניות נמכרו וחולקו לבעלים אלמונים; חיים הכהן, מוותיקי צים, מספר את סיפורן של אותן מניות שמסתכמות בכ-20 מיליון שקל; האם יש חשש להסתבכות עסקית?

החברה לישראל, שבשליטת משפחת עופר, עשתה השבוע היסטוריה: החברה, המחזיקה בכ-48% מניות חברת הספנות הלאומית צים, הגיעה להסכם עם המדינה, לפיו תרכוש ממנה 48% מהון המניות הנמצא בבעלות ממשלתית. משפחת עופר הודיעה שתרכוש גם את יתרת המניות ותהפוך לבעלים יחיד של צים, ובכירים בחברה דיברו על הנפקתה בבורסה בחו"ל.

 

אלא שלמשפחת עופר יש בעייה: כ-2% ממניות צים שייכות לבעלים אלמוניים, המפוזרים על פני הגלובוס, ואיש אינו יודע בדיוק מי הם, היכן הם נמצאים וכמה מהם נמצאים עדיין בין בחיים.   

 

מדובר בלא מעט כסף. צים אמורה להימכר לפי שווי חברה של כ-230 מיליון דולר. 2% מ-230 מיליון הם 4.6 מיליון דולר (יותר מ-20 מיליון שקל).  לאן התגלגל כל ההון הזה?

 

הפרטה נוסח שנות השישים

 

מצים נמסר, שרשימת בעלי המניות מופיעה ברישום החברה אצל רשם החברות. אלא שעל פי מסמכי הרשם מפוזרות כ-468 אלף ממניות החברה, שהם כ-2% מהונה, בידי "בעלי מניות אחרים", שזהותם אינה ידועה. גם משרד האוצר אינו מחזיק רשימה של בעלי מניות כאלה. "איש אינו יודע לאן נעלמו מניות צים", קובע רב החובל וחוקר ההיסטוריה הימית, הלל ירקוני.

 

חיים הכהן (81), מוותיקי צים, מנסה לשפוך קצת אור על התעלומה. הכהן שימש בשנות החמישים כדובר צים, ובשנת 1962 התמנה למנהל צים בקליפורניה, ויצא לשליחות מטעם החברה, למכור את מניות בכורה של צים ליהודים עשירים באמריקה הלטינית. 

 

"קשה להסביר את המצב אז לאנשים שחיים בימינו", מספר הכהן. "צים הייתה בגירעון, ושילמה לבנקים ריבית של % 8.5. באותה תקופה, המשמעות של גירעון הייתה, שפשוט אין מי שישלם. מה עשו? שלחו שליחים, שעברו מדלת לדלת ואספו כסף מיהודים בחו"ל. נסעתי למקסיקו, ועברתי מעיר לעיר, ממשרד למשרד, והצעתי ליהודים מקסיקנים: 'קנו מניית בכורה במחיר טוב'. מין הפרטה, נוסח שנות השישים. תאמין לי שאני לא זוכר, כמה ולמי מכרתי, ואם מישהו ניהל בכלל רישום מסודר של הבעלויות.

 

"הרעיון של מניית בכורה הוא, שבעלי המניות אמורים לקבל מדי פעם דיבידנדים מהנהלת החברה. בפועל, הם לא תמיד קיבלו דיבידנדים. חלקם היו ציונים טובים, שמצאו דרך מכובדת לתרום לחברה ישראלית, ולא היו באמת זקוקים לכסף. מכרנו אלפי מניות, אף אחד לא יודע כמה. כל העסק עבד קצת כמו מפעל ההעפלה. הרי ככה קמה צים, וכך היינו רגילים לעבוד: לא חשוב מה רשום בספרים, חשוב שצים תעמוד על הרגליים".

 

"צים שלחה שליחים גם לברזיל ולוונצואלה, שעשו שם עבודה דומה", מספר הכהן, "אחרי כמה שנים חזרתי לארץ, והשארתי את התפקיד ליהודי מקסיקני בשם חיים פקר. 30 שנה מאוחר יותר, החליט מי שהיה יו"ר צים, רב אלוף (במיל.) דוד אלעזר (דדו) ז"ל, שצים צריכה לפדות את המניות. דדו ופקר נסעו לדרום אמריקה, עברו מארץ לארץ וניסו לכנס אסיפות גדולות של כל הבעלים, לחלק להם צ'קים ולפדות את המניות. אין לי מושג כמה אנשים הגיעו לאסיפות האלה. הרבה מאלה שמכרתי להם את המניות נפטרו, ובינתיים גם חיים ודדו נפטרו, אז אין את מי לשאול". 

 

"בכלל", אומר הכהן, "כמעט כל המנהלים שניהלו את העסק בימים ההם, נפטרו. ייתכן שחיים יערי ז"ל, ששימש במשך עשרות שנים כמזכיר צים, ידע, פחות או יותר, היכן נמצאים בעלי המניות, אבל גם הוא נפטר לפני 4 שנים".

 

המניות האבודות של ה"חבל הימי"

 

מניות אחרות של צים נעלמו בין חברי הארגון ההתנדבותי "החבל הימי". הארגון, שהוקם בידי ימאים ציונים בתקופת המנדט, היה ממקימי צים. מתנדבי הארגון, שפעלו באופן מחתרתי למחצה, הקימו בתי ספר ימיים והעבירו קורסים בימאות, שמהם צמחו לוחמי חיל הים הראשונים וחובלי צים.

 

כשהוקמה צים בידי ההסתדרות והסוכנות, הוחלט לתת ל"חבל הימי" 10% ממניות החברה. ברוח התקופה, חילק הארגון מנייה אחת לכל חבר. בשנות החמישים רכשה המדינה את השליטה בצים, ומרבית חברי הארגון מכרו את מניותיהם למשרד האוצר. אבל חלקם נעלמו. "השד יודע מה קרה למניות ההן", אומר הכהן.

 

בראש "החבל הימי" עמד סמואל טולקובסקי, ממפקדיו הראשונים של חיל הים, שקיבל, כמו חבריו, מניה אחת. טולקובסקי הוריש את המניה לבנו, איש העסקים ומפקד חיל האוויר לשעבר, דן טולקובסקי. טולקובסקי מחזיק גם היום במניה של צים. "אין לי מושג מדוע ירשתי את המניה הזאת", אומר טולקובסקי, "ואני לא יודע לאן נעלמו המניות האחרות".

 

זוכר את האחים עופר

 

הכהן, בן 81, עובד בענף הספנות מאז שנות הארבעים. את האחים עופר הוא פגש לראשונה בשנת 45', כשעבד בסוכנות נסיעות משפחתית, והם עבדו כספקי המזון של אונייה רומנית שעגנה בנמל חיפה. "אני זוכר את יולי וסמי כשהיו נערים קטנים", הוא מספר, "הם היו רצים עם ארגזי המזון מהשוק לנמל ומהנמל לשוק, ואבא שלהם הלך אחריהם וצעק עליהם ברומנית, 'זוזו כבר, עצלנים'.

 

"העופרים עבדו עם אוניית פאר רומנית בשם 'טרנסילבניה', שהסיעה נוסעים מחיפה לאודסה", מספר הכהן, "זאת הייתה אוניית פאר, שבזמן מלחמת העולם השנייה שימשה כמועדון לילה לימאים בוורמאכט הגרמני וכאתר נופש לאנשי הגסטאפו. צוות האונייה דיבר רק רומנית, וספקי המזון בנמל היו ערבים ולא ידעו לדבר אתם. לכן הם שכרו את משפחת עופר. 

 

"העופרים יצרו קשר טוב עם בעלי האונייה, והצליחו להפוך לסוכנים שלה, במקום החברה שלנו. זה היה העסק הראשון שלהם. כל השאר הוא כבר היסטוריה".  

 

מהי המשמעות העסקית של המסתורין?

 

מה היא משמעותו העסקית של המסתורין סביב זהות בעלי מניות צים?  "אם בעלי השליטה אינם יודעים למי שייכות כל המניות, הם אינם רשאים לבצע בחברה פעולות שונות, כמו שינוי מסגרת האחריות של מנהלי החברה", אומרת ד"ר אירית חביב-סגל, מומחית לדיני חברות מהאוניברסיטה העברית.

 

מומחה אחר לנושא, טוען שצים עלולה להיות מוטרדת בבעיות משפטיות, אם בעל מניות כלשהו יתעורר מאלמוניותו ויתלונן על עסקה שאינה מוצאת חן בעיניו. "על פי חוק החברות החדש, לבית המשפט יש סמכות להתערב בענייניה של חברה, אם היא מבצעת פעולה שפוגעת, לכאורה, בבעלי מניות המיעוט מבלי להתייעץ עמם", מסביר המומחה.

 

"לצים יש עסקים עם רבים עם חברת הספנות של האחים עופר", מציין המומחה. "אחד מבעלי המניות האלמוניים עשוי פתאום להגיע פתאום מוונצואלה או מבית אבות בחיפה, ולומר שהוא מתנגד לעסקה כלשהי, ושהיא נעשתה מבלי להתייעץ עמו. מקרה כזה עשוי להכניס את משפחת עופר, לכאורה, לתסבוכת לא קטנה".