חווה דולב: נוטה לפולקלור

תקליטה השישי של הזמרת מגלה שיפור, אבל ההפקה עדיין בעייתית

לפני חמש שנים, כעולה חדשה מקווקז, התחילה חווה דולב את דרכה כחיקוי מובהק של שרית חדד. אותו מוצא, אותה סביבת גיל, אותה עיר מגורים, אותן שאיפות. "אתה ואני", אלבומה השישי, מגלה שהשנים עשו את שלהן. דולב מתבגרת וחוצבת לעצמה דרך ונישה משלה. יותר ים תיכונית ממזרחית, עם השפעות פולקלוריות של מוזיקת עולם - לטינית, ספרדית, בלקנית וצוענית, פחות ישראלית.

 

מגמת השיפור ניכרת ביצירה. עשרת השירים נכתבו עבורה. שירי אהבה פשוטים וצפויים, שמחיבור שורות מפתח בהם אפשר ליצור שיר נוסף, שיישאר נאמן ללא סייג לשם האלבום. הרושם הוא שדולב לא מבקשת להסתבך בהרפתקאות מוזיקליות. היא בוחרת שירים כמידת יכולתה הקולית, שעדיין אינה מלוטשת דיה.

 

העברית בפיה לא מושלמת ולא נקייה ממבטא זר, מה שאחראי לנפילות ולחוסר מתאם בין השירים לשירה (בעיקר בבלדות "אהבה בלב" ו"פסגת האושר", אך גם בשיא הנועל, "אמיתית וכנה"). אך באחרים, כמו "בדרך אל לבי", "חיים שכאלה", "אהבה בלב", "שלי לנצח" ו"אל תגיד לי מותק" (התשובה שלה ל"כמו סינדרלה" ול"אני לא ברבי"). היא משדרת פשטות ונינוחות עולצת, שעשויה להביא אותה לאולמות אירועים ושמחות. אם לא עשתה זאת כבר.

 

אבן נגף בשידרוג שלה היא ההפקה המוזיקלית, שנשארת עדיין זולה וסינתטית. יותר כלים אותנטיים, כאקורדיון, פסנתר, כלי נשיפה ומיתר, ואפילו תיגבור הצליל האלקטרוני (כמו ב"חיים שכאלה") רק ייטיבו עם הנטייה הטבעית של חווה דולב לפולקלור ולמוטיבים עממיים.