נישואי רוצח אידיאולוגי

רצח ראש ממשלה לעומת "סתם" רצח, סרבנות לעומת השתמטות, התנחלות לעומת פרויקט סי-אנד-סאן, וכמובן השחתת רכוש ונדלית לעומת חמת זעם של שגריר ישראלי. צביעות אידיאולוגית

יגאל עמיר רוצה להתחתן ובמדינת הגמדים רעש מהומה. הבעיה של יוסי שריד וחבורת שב"ס ההיסטרית היא לא שיגאל עמיר רוצח, כי רוצחים זה לא הבעיה. הבעיה עם יגאל עמיר שהוא "רוצח אידיאולוגי".

 

במדינתנו הנאורה מתברר לא פעם כי פשעים סתם, מכל הסוגים, אנחנו מבינים ומקבלים כחלק מהחיים הנורמטיביים, אבל ברגע שמוסיפים להם את התואר "אידיאולוגי", מייד פועלים כל מיצי הגוף המרים והמרירים שלנו והצביעות הבסיסית משדרגת את עצמה ומקבלת אף היא את תוארה הנכסף: "צביעות אידיאולוגית". וצביעות כזו היא הגרועה מכולן, שכן היא מנקזת מתוכה החוצה את כל רגשי התסכול והנקם ופוגעת הרחק מעבר לגבולות המוסר, המשפט והצדק.

 

מרדכי ואנונו ישתחרר בערך באותו הזמן שיגאל עמיר יזכה לענוד טבעת על אצבעה המנוסה של ארוסתו, וכיוון שגם הוא לא סתם שטינקר שמכר את הסודות של ישראל תמורת בצע כסף, אלא "מרגל אידיאולוגי", לא נניח לו לשקם את חייו ונרדוף אותו עד יומו האחרון. וזה בכלל לא משנה שעל-פי כל דין והיגיון האיש שילם לנו את חובו. האיש הרי פגע ב"מדינה", ועל כך אין סליחה ואין מחילה.

 

בישראל, פשעים נגד "המדינה" נחשבים חמורים הרבה יותר מפשעים סתם, גם אם הם נגד אנשים. האווירה המוסרית הישראלית מקבלת גנבים, אנסים, לוקחי שוחד, הורים מתעללים וכמובן גם רוצחים כמובן מאליו, ומאפשרת להם ליהנות מזכויות אנושיות בסיסיות לצד העונש הקבוע להם בחוק. ולמרות שכל פוליטיקאי יודע לדקלם את "רצח הוא רצח הוא רצח", לא יעלה על דעתו להתייחס כך אל יגאל עמיר. כי בתואר של "רוצח ראש-הממשלה-יצחק-רבין" נחשבת האידיאולוגיה יותר מאשר הרצח. לא באמת, לא משפטית ולא מוסרית, אלא על-פי מדד הפופולריות של הטיעון ועל-פי מיצי המרה.

 

כך ההתייחסות לסרבנות לעומת סתם השתמטות, התנחלות לעומת פרויקט סי-אנד-סאן, וכמובן השחתת רכוש ונדלית לעומת חמת זעם של שגריר ישראלי. כל הצביעות האידיאולוגית במיטבה מתרוצצת בין ימין ושמאל, על-פי העניין. הפשע אולי אותו פשע, אבל תיראה הרבה יותר אנושי אם עשית את זה בשביל כסף, והרבה פחות ידידותי לסביבה הישראלית אם חס וחלילה מסתתרת אידיאולוגיה מאחורי הפשע הנורא שביצעת.

 

והאבסורד הטרגי הוא שמתוך השקפת העולם הזו בדיוק צמח יגאל עמיר. האידיאולוגיה והמדינה הם הרבה מעבר לפרטים המרכיבים אותה. לכן הוא לא רוצה ולא מתכוון לחזור בו מהשקפת העולם הזו, שהרי אז הוא סתם רוצח, ויגאל עמיר לא מוכן להיות סתם רוצח. ולהקת המעודדים התומכים, כמו צבועי האידיאולוגיה, נותנים לו את מחיאות הכפיים שהוא זקוק להן.

 

יגאל עמיר הוא רוצח כמו שמרדכי ואנונו הוא מרגל. עונשם צריך שיהיה מושתת על עקרונות המוסר, המשפט והצדק הקבועים בחוק. לא פחות, אבל ודאי שגם לא יותר.