איפה הדוגמה האישית?

פרשות משפחת שרון, גם אם טרם הוכחו כעבירה פלילית, מטילות צל כבד על הדמוקרטיה ושלטון החוק. טוב יעשה ראש הממשלה אם יתפטר, ובכך יתרום משהו לתרבות הפוליטית במחוזותינו

כחודשיים לפני בחירות 77' התפטר יצחק רבין ז"ל מראשות הממשלה ומראשות מפלגתו - בעוון חופן דולרים בחשבון הבנק של אשתו, שהכיל 20,000 ירוקים מיותרים. רבין לקח אחריות ציבורית ובנאום קשה וכואב לאומה הודיע כי נכשל במה שעל-פי תפיסתו הוא ראש וראשון - הדוגמה האישית. לפיכך הוא הסיק מסקנות אישיות. היה זה סמל של עמידה על נורמה ציבורית ראויה, ורבין זכה להערכה רבה מכל שכבות הציבור על המעשה שעשה ועל כך שנהג עם עצמו כפי שחייב לנהוג איש ציבור במדינת חוק.

 

עברו עשרים ושבע שנה, ישראל איננה אותה ישראל, מקצת החוקים שונו והנורמה הציבורית שעל-פיה ראוי שינהגו אנשי ציבור נעלמה כלא הייתה. המהפך המדהים שהתרחש בעת האחרונה מקורו בדרישה ההתנהגותית להוכחה פלילית.

 

ראש הממשלה, אריאל שרון, הנחקר בשורה של חשדות בעבירות ממון כבדות, מסתתר מאחורי הכבשים שבחוותו וטוען לחפות מפשע מהבחינה הפלילית. בניו המוכשרים, ממשיכי דרכו, שומרים על אותה דרך. האחד - חבר כנסת חדש, אמר-לא-אמר דבר בחקירותיו, והשני שתק לאורך כל הדרך מול השאלות החוזרות ונשנות של המשטרה לגבי כספי שוחד מפולפלים, שאותם כביכול קיבל עבור עבודה שהכין על אי יווני קטן. מהזווית הציבורית, מתקשה משפחת שרון להסביר מהיכן מקורותיה הכספיים ומה הן תנועות הכספים המוזרות בין ארה"ב, אוסטריה, דרום אפריקה וישראל.

 

פרקליט המשפחה, השומר גם הוא על זכות השתיקה, משמש כראש לשכת ראש הממשלה, והמערכת כולה בסחרור מוחלט. במדינה מתוקנת היו חייבים כל הללו - מההיבט הציבורי - לצאת לחופשה עד שתסתיים חקירתם, או לחילופין לשתף פעולה באופן מלא עם החוקרים ולהגיש להם כל חומר וסיוע נדרש.

 

שני הדברים לא רק שאינם קורים, כי אם להפך, הפארסה נמשכת ואליה מתלווה תחושת מיאוס ציבורי קשה (ראו את סקרי דעת הקהל בשבוע האחרון). נוצרה תחושה קשה כי השתלבנו היטב במרחב המזרח תיכוני רווי השוחד והשחיתות, שבו יש מי שהחוק חל עליו ויש מי שהוא מעליו.

 

פרשת כספי שרון היא מעין נייר לקמוס של החברה הישראלית: האם נמשיך להיות, עם כל הקשיים, מדינת חוק מתוקנת ודמוקרטית, או שבתהליך מואץ נהפוך במהרה למדינת עולם שלישי, שבה איש הישר בעיניו יעשה ומערכות השלטון נגועות כולן בשחיתות קשה.

 

אם יחכה שרון להוכחות הפליליות, הוא עלול לסיים את הקריירה הפוליטית שלו כמו נשיא ארה"ב לשעבר, ריצ'רד ניקסון, שהועף במיאוס מהבית הלבן על-ידי האזרחים האמריקנים.

 

שרון, שעד היום לא החליט דבר, יכול לתרום משהו קטן לתרבות הפוליטית הישראלית ולהחזיר לה את האמינות הציבורית על-ידי ההתפטרות המתבקשת. בכך יהיה הוא אולי סוף סוף ממשיכו של יצחק רבין ז"ל, ולו במשהו, כביכול פעוט אבל חשוב מאין כמותו, בחברה שמנסה לשמור על הדמוקרטיה למרות סכסוך הדמים הממושך שבו היא נתונה.