למה בא בלובה?

לובה, כמו דמויות שלאגריות לפניה, נכנסה כמעט לכל שיחת סלון. מה עושה אותה לקאלטית

חיקויים של יוצאי חבר העמים מוצגים בזירת הבידור הישראלי כבר כמה שנים טובות. גם בדיחות על קופאיות, בייחוד רוסיות, שגורות למדי. במבט לאחור היו לא מעט דמויות טלוויזיוניות, שתרמו לסלנג הישראלי. אז מה הפך את לובה, הקופאית חמת המזג מ"ארץ נהדרת", לשלאגר כזה?

 

מולי שגב, עורך "ארץ נהדרת": "עד היום לא היתה ממש דמות של קופאית רוסייה, והעבודה על לובה נולדה אחרי שחשבנו על כל מיני טיפוסים עם אחיזה בחברה שלא טופלו כיאות. כל הקרדיט מגיע לאסף שלמון ודוד ליפשיץ שהמציאו מנגנון שלם ושפה שנקלטה כל כך טוב. האמת, לא לגמרי הופתענו. ידענו שזה חזק לאללה ושאנשים יאהבו את הדמות. גם בגלל טל פרידמן, שהאילתורים שלו גאוניים. הוא זה שהמציא את 'סדר' ו'צטערת'. הוא אמר לי שהוא ממש מזדהה עם לובה וזה גם עוזר. גם הצופים מזדהים איתה כי בסך הכל מדובר בקונפליקט בין תרבויות. כשערס כמו אלי פיניש בא לקופה ואומר ללובה 'יאללה, יאללה', הגיוני שהוא יתקבל אצלה באופן בעייתי בגלל המנטליות השונה. זה מה שייחודי בישראל, ההתנגשות בין כל התרבויות והחיכוך שיוצרות סיטואציות משעשעות על בסיס יומיומי".

 

אסי כהן (קוקו ודוד מ"שידורי המהפכה"): "זו לא חוכמה לנתח בדיעבד למה דמות מסוימת הופכת לכל כך פופולרית, כי בשלבי הפיתוח של דמות אף פעם אי אפשר לחזות איך היא תיתפס. בהופעות שלי ושל גורי היו הרבה צופים שלא אהבו את דוד ותקווה, אבל בתוכנית זה דווקא תפס. אי אפשר לדעת למה. במקרה של קוקו וסטיב, כבר בשלב הפיתוח ידענו שזה מעורר תגובות מדהימות. מה שלדעתי תורם להיסטריה זה שטיק: משפט קבוע, תנועה מסוימת או ניואנס אחר של השחקן, אבל אני משוכנע שלא הכותבים הם האחראים העיקריים להצלחה. מה את חושבת, שהכותב של 'ארץ נהדרת' ישב ואמר לעצמו 'אם טל יגיד בסדר וישמיט את הב', זה יהיה היסטריה לאומית'? לא נראה לי שמישהו אחר היה עושה את זה טוב כמו טל. הבן אדם גאון. אולי יש שלד של טקסט, אבל הוא כבר בתוך הדמות ורץ עם זה, כך שלא משנה באיזה נושא יתקילו אותו - הוא יגיב כמו לובה. מה שעובד בדמויות האלה כמו קוקו, ז'וז'ו ולובה, זה שהם קריקטורות. אני בטוח שאין ערסים עם תספורת אלי אוחנה שמסתובבים בחליפה לבנה, או קופאיות עם שיער ענק, למרות שהם מבוססים על אנשים אמיתיים, וזה מה שתופס".

 

רועי בר נתן (מאשה, פריצי): "לדעתי, הדבר המשותף לכל הדמויות שהצליחו בטירוף, כולל לובה, שהן לא תוכננו להיות דמויות קאלט אלא גג חד פעמי, שתפס תאוצה בעקבות התלהבות הצופים. גם הדמויות שאני גילמתי אולתרו וצפינו שיהיו חד פעמיות, אבל עם הזמן קלטנו את ההתחברות של הקהל ופיתחתי אותן לדמות עם אישיות בפני עצמה. אני חושב שההצלחה של לובה ושל כל השאר טמונה בכך שמדובר בדמויות יותר רגשיות ואימפולסיביות ולא שכלתניות, מה שמקל על רוב האנשים להתחבר אליהן. חוץ מזה, תמיד אפשר לעורר הזדהות אצל אדם שמכיר במציאות מישהו שהדמות מזכירה לו. כל זה מבחינתי מתרכז לחלק קטן מהסיבה, כי ללא ספק טל פרידמן מביא איתו תרומה של לפחות 80 אחוז. האטרף והכישרון שלו מניעים את הפופולריות. אם מישהו אחר היה מגלם אותה, סביר להניח שלא היתה כזו התרוממות".

 

נאור ציון: "אנשים אוהבים דברים שקשורים במיאוס. למה מתפוצצים מצחוק בהופעות שלי מחיקויים של ערסים? כי מפחדים מהם ונמאס מהאימתנות שהם מפזרים. כך גם עם הקופאיות. אחת לכמה היא נודניקית במיוחד או תוקפנית במיוחד, והסלידה מטיפוסים גורמת לאנשים להתחבר לצחוק על חשבון הדמויות. שלא תביני, רוב הקופאיות עושות את עבודתן נאמנה, אבל תמיד יש את הזעפנית. למי שזוכר, אני בעצם זה שהתחיל את ההסתלבטות על קופאיות רוסיות כבר ב-95'. שנה אחרי זה התחיל לפרוץ חזק בכל תוכנית טלוויזיה שהשתתפתי בה. ושתדעי שמאז שהתחילו הצחוקים על קופאיות רוסיות, הן מאוד מודעות לזה, ולפעמים אני מרגיש שהן עוצרות את עצמן ולא אומרות 'יש כרטיס מועדון' וכאלה, אבל אני לא מוותר להן ומושך אותן עד שיגידו את כל המשפטים שלהן".

 

עופר קניספל, מכותבי "החרצופים" ו"יצפאן": "זה שילוב של כתיבה ראויה ושל שחקן מוכשר, שמסוגל להפרות את הדמות. יש מעט מאוד דמויות קאלט, משום שקשה ליצור אותן. אני בטוח שעד שיצרו את לובה, היו אינספור נסיונות כושלים. צריך בעיקר אוזן ועין של כותבים, שחקן ואפילו מאפרת, כדי ליצור את הטאץ' הנכון. כל דמויות הקאלט מבוססות על אנשים שאנחנו מכירים: שכנה, זמר מועדונים, קופאית בסופר. הכלל היחיד בכתיבה מוצלחת לדמות הוא שצריך לעורר אליה אהדה. אי אפשר לבנות דמות קאלט על אישיות של מישהו שאי אפשר להזדהות איתו. גם לובה כזו. היא עצבנית ותוקפנית, אבל פועלת ממקום מאוד אנושי: סובלת מקשיי קליטה, מנסה לעשות את עבודתה על הצד הטוב ביותר, פוחדת שיפטרו אותה ומשקשקת מהמנהל שלה. מי יכול לא לחבב אותה? כמובן שלעובדה הזו נוספות העוויתות המצחיקות של טל פרידמן והטקסטים הקליטים".