כולם מדברים על הקור המטורף שפשט בחוף המזרחי של ארצות-הברית, ושלעומתו איסלנד נראית כמו יעד חמים.
הטמפרטורה בוושינגטון כבר כמה ימים מתחת לאפס. אבל מה זה בעצם אומר? זה אומר לצאת מהמכונית וללכת עשרה מטרים ברגל כשרוח קרה צולפת לתוך העיניים, וגורמת להן להזיל דמעות כמו מפלים. אחרי שתיים-שלוש דקות קופאות הדמעות על הלחיים וצריך לגרד אותן בזהירות כמו שמגרדים זכוכית. החימום בדירה פועל במלוא העוצמה 24 שעות ביממה והבית נשאר קר.
פעמיים בשבוע אחד הזמנתי טכנאי לברר למה כל כך קר. הוא הסביר שהחימום פועל נפלא, רק שעל קור כזה לא ניתן להתגבר. אז לבשתי עוד שני סוודרים - בבית.
נעבור את החורף ואחר כך נראה
בימים שבהם הרוח לא הולמת, הקור יבש, מריר, מעצבן ומקפיא כל איבר שאיננו מכוסה בשכבות של צמר כמו אף או אוזניים.
אבל בימים שבהם לקור מתלווה רוח זה הכי נורא - כל הליכה ממגרש החניה לבניין משרדים הופכת למסע של אסקימוסים - שני זוגות גרביים, מגפיים עם פרווה סינטטית, שני צעיפים וכובע גרב. הרוח נושאת את הקור ומנפצת אותו בפנים. אחרי עשר דקות הליכה הבגדים כל-כך קרים, שהם נדבקים לגוף כאילו היו רטובים.
באביב, כך מבטיחים החזאים, יפרחו הדובדבנים של וושינגטון בפריחה מרהיבה. הם זקוקים למכת הקור הזאת כדי לאגור אותה בתוכם ולהתחיל לפרוח.