החלטנו לצאת צפונה, והפעם בראש לגמרי פתוח, כלומר בלי לסמן יעדים מראש. הגענו לפנות ערב למטולה ואת הלילה העברנו אצל חיים ומרים הוד, מתוך תקווה (שלי) שאם לא שיעורי ההיסטוריה של מערכת החינוך, אולי איכר שורשי בן כמה דורות בארץ ישראל יצליח להכניס בו קצת ציונות. בו, זה בילד שלי.