המנהיג הטלוויזיוני המושלם

השייח' נסראללה, מטורף פונדמנטליסט, הוא כוכב טלוויזיוני עם כריזמה מהמעלה הראשונה. זה מדהים ומפחיד בו זמנית

כוכב (שוב) נולד: השייח' נסראללה בפעולה. כל המהדורות

 

האיש הוא עילוי. איש דת, הבקיא להחלוטין בהלכות העולם החילוני. כריזמטי מאין כמותו. מצלמות טלוויזיה אוהבות את הכריזמה הזו. הוא זכאי? לגמרי לא, אבל מבטו חכם, אינטליגנטי, ושפתו רהוטה ומשכנעת. ברור שהוא מבריק.

 

אנחנו לא מדברים על אריה דרעי. אנחנו מדברים על השייח' חסן נסראללה. אולי הדמות המדהימה ביותר שהצמיח העולם הערבי בשנים האחרונות, השיח' נסראללה הוא, מבחינות רבות – בוודאי טלוויזיונית – המנהיג המושלם. הוא יעיל, הוא רציני, הוא הולך עד הסוף, הוא אומר ועושה. זה יותר מכפי שתוכלו לומר על כל ראשי הממשלה האחרונים של ישראל. נכון לעכשיו, נראה שנסראללה הוא המנהיג הרהוט והצלול ביותר באזורנו. יותר מכפי שזה אומר משהו עליו, זה אומר משהו על אזורנו.

 

זה פרדוקס נורא, שכן ברור שנסראללה הוא פונדמנטליסט מטורף ועוגת פירות לא קטנה, לא פחות מכפי שהוא מנהיג מבריק. סוג של קולונל קורץ, שמישהו, מתישהו, יהיה מוכרח להגיע עד אליו ולסגור עניין באופן אישי. אבל כרגע, בעיקר על רקע מזרח תיכון שוקע, הופעותיו הטלוויזיוניות של נסראללה מצליחות להרשים, להפחיד, לרתק. איש מופלא. לחנוק אותו.

 

לא לנחור: "העולם על פי מלמוט", ערוץ 1, 22:30

 

אם נתעלם לרגע מהאינסטינקט הראשוני – להשתמש ב"העולם על פי מלמוט" (תלו את המתרגם) כמקצב מטרונומי יעיל לנחירות קצובות על הספה – יש המון סיבות להישאר מולה ערים: מזמן, באמת מזמן, לא היתה לנו דרמה ויקטוריאנית טובה, עסיסית, עם מחוכים אבל ללא אחוזי שומן מיותרים, בהפקה עכשווית ועם סיפור יעיל; מזמן לא נפגשו "יחסים מסוכנים" ו"קו אונידין", ועוד בערוץ 1, המקום שבו זה קורה, באופן מסורתי, פעם בעשור. מזמן לא עלה בערוץ היגע ניחוחם הבריטי המיושן של "האחים" ו"אדונים ומשרתים", של ג'נטלמנים במגבעות ופיאות לחיים, של גברות בקרינולינות, שיער אסוף ושמחת חיים שרק מחכה להתפרץ מבעד לרצועות המחוך.

 

"העולם על פי מלמוט", שישה פרקים על פי רומן מצליח של אנתוני טרולופ, ממוקם בסוף המאה ה-19, קו הגבול הקריטי שמולו נבלמה לרגע בריטניה השמרנית, הצבועה והעצורה בתום העידן הוויקטוריאני, על סף מהפכת המודרניזם והתיעוש. איל הון תקופתי, מלמוט, מגיע העירה על הונו, משרתיו, בתו הבעייתית ונימוסיו הקלוקלים, וסדרה של סיפורי אהבה, כספים ואינטרסים עומדת לפרוץ. ברקע – כיבוש אמריקה, העולם החדש, והתעשרות באמצעות סלילת פסי רכבת במערב היבשת.

 

הכל כאן כתוב היטב ומתקדם במהירות. למרות ההבטחה הבסיסית למשהו כבד ומיושב ככרך של האנציקלופדיה העברית, התוצאה זריזה, עתירת יצרים (נו, יצרים ויקטוריאנים, בואו לא נגזים) ועוקפת בסיבוב את נפיחותיהם התקופתיות של מרצ'נטס ואייבורי. כסף, אהבה ומעמד הם, כראוי, הנושאים המרכזיים, ואם גם אתם מתחילים להתעייף מההתרוצצות הבלתי פוסקת בעקבות תירגום צרורות הירי האינטלקטואלי של "הבית הלבן", שווה להירגע מול דרמת קיטור מהסוג הישן והתפור בגימור המושלם הזה, בהפקה בי-בי-סית נטולת רבב. בשביל זה יש ערוץ 1. בשביל זה, ובשביל מיכל זוארץ.

 

צריך להגיד:

 

*לנאס"א: מה הסיכוי להעמיס על רכב החלל הבא למאדים את צביקה פיק ובנותיו קומפלט, ולו כדי שבעוד שתי טיסות נוכל לדווח על סימני חיים (תרבויות לא מתקדמות) מהכוכב?

 

*לאריה דרעי, היועץ החדש של דוד אפל: תתחיל באיסוף קצת נתונים על תיירים מהאינטרנט, בסדר?

 

*לערוץ 1: עכשיו שסירק מ"מפרוייקט וויי" מתמנה להגשת "זאפ לראשון", יש סיכוי למינוי גדי אינפלד לפאנל "יומן"?