הסרט מביא את סיפורו של רמון וה"קולומביה" מהמראתה ועד להתרסקותה, והוא כולל צילומים בלעדיים מתוך המעבורת ברגעי השיגור, מהשגרה בחלל, וכן משלב ראיונות עם משפחת רמון וקרובי משפחתם של האסטרונאוטים האחרים שנספו. כמו כן ייחשפו לראשונה חומרים אישיים של רמון, דוגמת היומן שניהל ותכתובות המיילים בינו לבין משפחתו. בנוסף יופיע ראיון עם ראש רכבי החלל ב"בואינג", שמספר מה קרה ברגע שקיבל את התמונות מהמעבורת.
עבור יוצרי הסרט – הבמאי נפתלי גליקסברג והמפיקים אודי זמברג ומיכאל תפוח ("תוצרת הארץ") – מדובר בסגירת מעגל. זהו סרטם השני שעוסק ברמון, לאחר "משימה 107", ששודר ערב השיגור ועסק בהכנות ובתהליכים שלפני.
"לא הייתי מגדיר את העיסוק באילן רמון כאובססיה, אבל זו בהחלט מחויבות אישית", אומר גליקסברג ל-ynet. "כשעשינו את הסרט הראשון אילן היה אותנטי, כנה ופתוח, והבטיח שהוא חוזר בשלום. מכיוון שהוא לא חזר בשלום, היה לי ברור שלא אוכל לנוח עד שאגמור את הסיפור ואבין מה קרה שם. לא היו לנו תשובות מוזמנות, רצינו להבין מה קרה ואני חושב שהצופה יבין את התמצית של מה שקרה. מה שקרה זה שבעצם בגלל שורת דברים בדרכי ההתנהלות של נאס"א, הכתובת הייתה על הקיר באותיות קידוש לבנה, אבל אף אחד לא רצה להסתכל עליה".
- זכיתם לשיתוף פעולה מנאס"א בעשיית הסרט?
"להגיד שלא זה יהיה אנדר-סטייטמנט. העבודה מולם היתה מאוד קשה, נתקלנו בשורת סירובים מכמעט כל מהנדס שקשור לנושא. הם נתנו תחושה שיש מדיניות לא לשתף פעולה. שלחנו סדרת בקשות לשישה-שבעה מהנדסים, למנהלת המשימה, ליועץ הראשי לניהול הטיסה. הכל נענה בשלילה. רק אחרי ששלחנו מכתב לראש נאס"א תחת הכותרת 'שתיקת הכבשים' חזרו אלינו מהיחסי ציבור שלהם והבטיחו לעזור, אבל כמו אצל האמריקאי – החיוך היה גדול אבל לא היה שום דבר מאחוריו, ובפועל אי אפשר היה לעשות עבודה כמו שצריך. מצד שני, ראיינו כמה אסטרונאוטים, והם היו נפלאים ושיתפו פעולה".
- מבחינתך נסגר הסיפור עם אילן רמון?
"הסיפור עם אילן לא ייסגר אף פעם, כי הוא לא חזר. אבל מבחינת סיפור המסע - אנחנו מסכמים אותו בצורה מכובדת".