טוקיו: הספא כפארק שעשועים

היפנים רגילים להתרחץ בבתי מרחץ וכאלה תמצאו בכל רחוב, אבל 'אדו אונסן' הוא המילה האחרונה בתחום: ספא ענקי שמשחזר את תקופת טוקיו הקדומה. איריס ז'ורלט התקרצפה

אולי זה מפתיע, אבל היפנים חסרי עכבות בכל הנוגע לעירום. הרחצה באונסן - מעיינות חמים - היא חלק חשוב ומרכזי בתרבות המקומית, ואנשי ארץ השמש העולה נוהגים לטבול בהם בכל הזדמנות. אונסן שכונתי (שנקרא סנטו, Sento) קיים כמעט בכל רחוב בטוקיו. תושבי הסביבה באים להתרחץ בו בשעות הערב המוקדמות, כשהם נועלים כפכפים ומגבת על צווארם. 

 

אנחנו נוסעות לבקר ב'אדו אונסן', ספא חדש ומודרני בטוקיו, שמושך אליו מאות נשים מדי יום. הספא נמצא במרכז אודאיבה, הרובע האולטרא מודרני של טוקיו שבנוי על חלקת אוקיאנוס שיובשה. הרובע הוא רצף של קניונים, קניוני נושא, מרכזי כנסים, מלונות יוקרה ומבנים בעלי ארכיטקטורה מרשימה. גם הספא הוא למעשה פארק שעשועים נושאי, והוא משחזר את תקופת 'אדו', תקופת הפריחה של טוקיו הקדומה שהחלה במאה ה- 17.

 

יוקטה זהה לכל החבורה

 

אנחנו מגיעות בעזרת שאטל-באס למחוז חפצנו ומתקבלות במחולות ובתופים (תופי טאיקו יפנים) על ידי צוות המקום, כאילו היינו ב'קלאב-מד' אסיאתי. מיד אחר כך אנחנו נתקלות בתור ארוך של נשים שהקדימו אותנו. מושפעות מאווירת השאנטי (או ליתר דיוק, השינטו) אנחנו לא מתרגשות. הודות לסדר היפני המופתי והאופייני, התור מתקצר במהירות מפתיעה. 

 

בינתיים הנעליים מופקדות בתאים קטנים המיועדים למטרה זו, אנחנו מקבלות כפכפי בד, והנה כבר הגענו לראש התור.  אנחנו מקבלות שלט-רחוק אישי ומשוכלל, אליו יזינו עובדי המקום במהלך היום את הסכומים שעלינו לשלם ביציאה עבור כל מה שנבחר לעשות או לאכול.

 

התחנה הבאה היא עמדת היוקטה. יוקטה (yukata) היא סוג של קימונו מכותנה וכאן היא הבגד הרשמי. כמו אלמנטים רבים בספא הזה, גם היוקטה משחזרת את תקופת אדו. 

 

אנחנו בוחרות יוקטה תואמת לשתינו מבין מספר אופציות, קושרות אותה ברישול (בניגוד ליפניות המתמחות בקשירות מתוחכמות) ועוברות למלתחת הנשים. היפניות מגיעות בחבורות ודואגות שכולן ילבשו את אותה יוקטה. למרות שעברו את גיל חמישים מזמן, הן מצחקקות ושמחות כאילו היו ילדות בנות שתים-עשרה.

 

הניקיון צריך גם להיראות

 

אחרי הפקדת ה'ציוד' בתא אישי אנחנו עוברות ל'לבוש' התקני: בלי בגדים, למעט מגבת זערורית שנועדה לקרצוף פומבי למען יראו וייראו. יש להקפיד ולהאריך בקרצוף ככל האפשר על מנת שהצדק גם ייראה וכולם ישתכנעו שמי שמגיעה לטבילה היא טהורה וזכה כתינוק ביום היוולדו. את המגבת הנ"'ל אסור באיסור חמור להכניס לתוך המרחצאות פן תופר ההיגיינה המחמירה, ולכן מקובל לקשור אותה על הראש בנוסח בנדנה בעת הטבילה.

 

לרגל האירוע הזמנו טיפול קוריאני בשם אקסורי (Akasuri) שמתבצע בחדר מיוחד בתוך האונסן עצמו. מדובר בקרצוף קפדני של הגוף בסוג של ליפה וסבון, ע"'י מטפלת קוריאנית. הטיפול מענג ומקצועי, ובסיומו, כשעורנו רך וקטיפתי, אנחנו סוף סוף מוכנות לטבילת האש.

 

האונסן עצום במימדיו. הגדול ביותר שראיתי עד היום ביפן. מרהיב ביופיו ומעוצב באופן שמזכיר את 'טוקאידו', הדרך הקדומה מטוקיו לקיוטו. אזור המרחצאות ומורכב מבריכות רבות ומחביות עץ ענקיות שניתן להיכנס ולשבת בתוכן וליהנות ממים לוהטים. 

 

כשאומרים 'מים לוהטים' מתכוונים ביפן לטמפרטורה של לפחות 42 מעלות צלזיוס. לכן חייבים לחמם את הגוף באזור הברזייה והטיהור, כדי שהשוק בכניסה למרחצאות הלוהטים לא יהיה גדול מדי.  במקביל, כמו תמיד באונסנים, יש במקום גם בריכת מים קרים, או ליתר דיוק - קפואים.

 

היפניות מרגישות מאוד בנוח עם העירום שלהן, כאילו נולדו בגן עדן, והאמת היא שהמקום לא רחוק מלהיות כזה. 

 

יותר אותנטי, פחות נוח

 

קשה לעזוב את האונסן ואת המים החמים אבל יש עוד הפתעות בלונה פארק הנשי הזה, כמו למשל משחקים מסורתיים ומגידות עתידות. אנחנו עוברות לאזור המסאז'ים.  כאן ניתן לבחור באחד משניים: מסאז' ארומאתראפי בעירום בחדר פרטי או שיאצו בבגדים נוחים ובחדר קולקטיבי עם מטופלים נוספים. 

 

אנחנו מחליטות להסתפק באקסורי ומגיעות להיכל האוכל: חלל הענק ובו עשרות דוכני אוכל יפני מסורתי. פלאי הטכנולוגיה מכים שנית: שלט-רחוק נוסף, שמקבלים בעת הזמנת המנות, מצפצף להודיע שהאוכל מוכן.  אפשר להסב לשולחנות, אבל יותר אותנטי (ופחות נוח) לכרוע סביב שולחנות נמוכים על מחצלות טאטאמי.

 

את הביקור שלנו אנו מסיימות בבריכות הרגליים, עוד שחזור מתקופת אדו: בריכות חמימות בגובה הברך, הפתוחות לשני המינים (באדו-אונסון מקפידים על הפרדה בין נשים לגברים באזורים הכרוכים בעירום מלא). מטיילים ביניהן עם היוקטה, נעולים בכפכפי עץ מסורתיים, יושבים וטובלים את הרגליים בשלווה, ומנסים לדמיין איך זה היה אז, כשטוקיו היתה עדיין בעיקר רצף של שדות וכרמים.

 

איפה, איך, מתי וכמה

 

לאדו-אונסן אפשר להגיע ברכבת תחתית עם קו רינקאי החדש והחדשני (שעובר בסערה מתחת למפרץ טוקיו ולמי הים, ותוך מספר דקות חוצה את גשר הקשת). נוסעים מתחנת שינאגאווה עד לטלקום סנטר. משם יש שאטל-באס.

 

אפשרות נוספת היא הרכבת האלקטרו-מגנטית (יוריקאמומה, Urikamome): מתחנת שימבאשי עד לטלקום סנטר, ומשם בשאטל-באס. זאת האופציה המועדפת על קלאוסטרופובים וחובבי נוף, והיא כוללת תצפית מרהיבה על מפרץ טוקיו. הרכבת נוסעת ללא נהג. 

 

המקום פתוח בכל יום בין השעות 09:00 - 23:00. תעריף הכניסה למבוגר הוא 2700 ין ולילד 800-1500 ין, בהתאם לגיל. עבור הטיפולים והאוכל משלמים בנפרד, ביציאה. 

 

כדאי להשאיר לפחות חמש שעות פנויות לביקור באדו ספא. המקום עצום ויש הרבה מה לעשות. 

 

אדו-ספא. כתובת:  Koto-ku Aomi 2-57 Tokyo. טלפון: 1126 - 5500 - 03.