חמה בטירוף

ג'סיקה אלבה, שמוכרת לכם אולי מ"מלאך שחור", מעבה את הרזומה עם תפקיד מאצ'ואיסטי נוסף, הפעם בסרט "שחקי אותה מותק". הארוס מייקל וותרלי מ"מלאך שחור" כבר פאסה, ומארק וולברג מסתמן כפלינג המתהווה. ולחשוב שפעם הלוק שלה עשה לה בעיות

סרטים כייפיים, תודו, בדרך כלל לא רק מעליבים את האינטליגנציה של הצופים אינספור פעמים, אלא גם דורסים אותה אחר כך ברברס, כדי לוודא הריגה. בניגוד למה שאולי תחשבו לאור התרגום הלא ממש מתאים ל"HONEY", הסרט "שחקי אותה מותק" דווקא לא תואם את אחיו לז'אנר מהבחינה הזו. נכון, לא תצאו ממנו עם תובנות חדשות על חייכם ועל היקום בכלל, אבל סביר להניח שהצפייה בו תעשה לכם מצב רוח טוב וגם קצת חשק לצאת למועדונים ולהגביר מאוד את הווליום של המוסיקה באוטו. מה יש, שכולם ייהנו.

 

נתחיל בהתחלה. האני דניאלס, שעל שמה נקרא הסרט, היא רקדנית מוכשרת שמלמדת ילדים לרקוד היפ הופ במרכז קהילתי במהלך היום. בלילה היא עובדת כברמנית, שסופרת את השניות עד שהמשמרת שלה תיגמר והיא תוכל לפלס דרך לרחבת הריקודים העמוסה יחד עם ג'ינה, החברה הכי טובה שלה, כדי להראות לעולם מה היא שווה. בשלב זה החלום הכי גדול שלה הוא להשתחל להופעה כרקדנית באחד הקליפים הרבים שמצולמים בניו יורק. אבל בסרטים כמו בסרטים, כשיש לך מזל, הקריירה שלך טסה הרבה יותר מהר ממה שחשבת שהיא יכולה, והאני מוצאת את עצמה די מוקדם בלב התעשייה, מתמודדת עם קשיים ועם אנשים שלא חשבה שיפריעו לה. בין לבין מציג הסרט את העולם הכי מגניב שאפשר: החל מהבגדים והאביזרים של האני, ג'ינה ושאר המופיעים, דרך הפסקול המוצלח שכולל שירים וקטעים של מיטב האמנים בתחום (מיסי אליוט גם מביאה אותה בהופעת אורח חמודה בסרט) ועד הסלנג המעודכן. בקיצור, אפשר בהחלט להתייחס לסרט כרפרנס, בזמן שאתם מנסים לבנות תדמית של מישהו שממש לא אכפת לו מה התדמית שלו אומרת.

 

כשבוע לפני חג המולד יושבת ג'סיקה אלבה, שמגלמת את האני, עם קבוצת עיתונאי בידור, וביניהם אני, בלונדון החורפית והמקושטת לשיחה על הסרט, ונשאלת מתי ראתה לראשונה את התסריט. "מתי שומעים אם מבטלים את תוכנית הטלוויזיה שלך?", היא שואלת את העיתונאים המשועשעים, שמתחילים להבין שלא מדובר פה בכוכבנית אופיינית שמדקלמת יפה את מה שלימדו אותה. "אני לא זוכרת באיזה חודש בדיוק זה היה, רק שחתמתי לעשות אותו קצת אחרי ש'מלאך שחור' בוטלה, בעיקר כי מאוד אהבתי את הפוטנציאל של הדמות".

 

איך הרגשת כשביטלו את "מלאך שחור"?

 

"היו לי רגשות מאוד מעורבים. מצד אחד, עבדתי כל כך קשה על הסידרה הזו, אבל מצד שני הרגשתי כאילו 'פוקס' מעולם לא הבינה את 'מלאך שחור' ותמיד היה מאבק לשמור את הסידרה כמו שהיתה בהתחלה, בזמן שהאולפן ניסה להפוך אותה לתוכנית סטייל 'באפי'. לא הייתי מפיקה בפועל ולא יכולתי להגיד הרבה ממה שחשבתי על הבחירות שלהם. אהבתי איך שהסידרה התחילה, ומקס, הדמות שלי, היתה ממש מגניבה. אבל אחרי שביטלו את הסידרה היה נחמד להפסיק לחשוב כל הזמן, 'הם הורסים את הדמות הזו שאני כל כך אוהבת'".

 

בשלב זה פוצחים העיתונאים בחדר בזה אחר זה בווידויים מסעירים על אהבתם לסידרה. אלבה נראית כאילו היא רגילה לחלוטין לשטף המחמאות. "'פוקס' חשבו שקהל היעד הוא גברים צעירים, אבל היו כל כך הרבה נשים מבוגרות ומשכילות שאהבו אותה, את זה שהיא היתה מורכבת, חכמה, שהיא בעטה במי שצריך. כולם יכולים להבין משבר זהות, לכולם יש רגעים כאלו בחיים".

 

בסרט ובסידרה את עושה תפקידים מאוד פיזיים.

 

"נכון. זה היה נהדר בעיני, כי לפני חמש שנים לא היו נשים שעשו תפקידים כל כך פיזיים. פשוט לא היו ההזדמנויות שיש היום. בתוכנית התאמנתי יותר מעכשיו, וגם למדתי אומנויות לחימה ורכיבה על אופנוע".

 

בלי קסדה.

 

"בלי. בכל פעם שעליתי על האופנוע הזה, הייתי בלחץ. זה תמיד היה בגשם, בסוף היום, קור כלבים, ופתאום אומרים לי 'עכשיו תעלי על האופנוע'. אני אחרי 16 שעות עבודה, כל כך עייפה, ועכשיו אני אמורה לעלות על אופנוע ולנסות לא להרוג את עצמי. טוב, מקס היתה לא אנושית, אז לא היה לה ממה לחשוש. אני, לעומת זאת, מאוד אנושית".

 

אמרת שבסידרה לא היתה לך הרבה השפעה. זה היה ככה גם בסרט?

 

"היתה לי קצת השפעה בסידרה, אבל בסרט הרבה יותר. בתסריט המקורי האני רכבה על אופנוע, דיברה המון בסלנג חצי עברייני והיתה די מאצ'ו. הרגשתי שזה חסר טעם ואמרתי שאם אני הולכת להיות חלק מההפקה הזו, הסיפור צריך להיות על נערה עם חלום, שיש לה בעיות והיא מתגברת עליהן. זה סיפור 'רוקי' הקלאסי. אמרו לי 'ראינו את הסיפור הזה קודם', ואני עניתי 'ראיתם כבר כל סיפור קודם. המיתולוגיה היוונית, בייבי'. אבל מי לא רוצה לראות אנדרדוג שבא ממקום אמיתי ועושה משהו מעצמו. גם אם לא עשיתם את זה בחיים שלכם, אתם בטח מקווים שזה עוד יקרה, ולא משנה אם החלום שלך להיות רופאה, מגישת חדשות, רקדנית או כבאית. אני חלמתי להיות שחקנית, ותראו איפה אני נמצאת".

 

היית רקדנית כילדה?

 

"ממש לא, למדתי רק לסרט, וזה היה קשה בצורה שלא תיאמן. הרגשתי מסורבלת, נטולת קואורדינציה, טיפשה לעיתים, וכל הרגשות שבאים יחד עם חוסר היכולת לקלוט צעדים מסובכים. רקדנים שעושים את זה מגיל שלוש, רואים צעד מורכב ואחרי דקה מחקים אותו בדיוק. לי אין יכולת כזו. מצאתי את עצמי מתאמנת שבוע על כל מהלך".

 

הלוק של הסרט מאוד מעודכן. מצאת את עצמך מושפעת ממנו?

 

"כן, בהחלט לקחתי בגדים או כיוונים מהסט. כבר כשעשינו את האודישנים לאלפי הרקדנים, קלטתי מה הם לובשים. זה מצחיק, כי ריקוד הוא אפיק אמנותי, אבל בלי מילים. הם מביעים את עצמם בעזרת הגוף והבגדים שלהם. איך שהם מציגים את עצמם מאוד חשוב, הזווית שבה הכובע נוטה לצד, איך שהם קושרים את הבנדנה והאופן שבו המגפיים לא רכוסים. זה מטורף כמה מחשבה הם מקדישים לזה, כי זה המקדש שלהם ומשקף אותם בצורה מוחלטת".

 

היתה לך כפילה?

 

"כן, לאורך כל הצילומים, אבל היא עבדה רק שעתיים. בסוף שמנו אותה בשלוש סצינות ריקודים, רק כדי שהיא לא תתבאס. הייתי נחושה לעשות את כל הריקודים בעצמי, כך שלא באמת הייתי זקוקה לה. רק בהתחלה יש סצינה של פירואט משולש במועדון, וזו היתה היא".

 

הדמות הלבנה היחידה, חוץ ממך, מתבררת כרעה.

 

"גזע באמת לא היה נושא בהפקה של הסרט. כנראה שאנשים מניחים שקהילות ההיפ הופ הן בעיקר שחורות, אבל גם באזור הבורגני שאני גרה בו היום, רוב בני הנוער בסביבה שלי שומעים היפ הופ וראפ. ג'וי בראיינט, שמשחקת את ג'ינה, גברה על אלפי מועמדות מכל צבע וגזע אפשרי. היא פשוט היתה הכי טובה. כך היה גם באודישנים לתפקידים האחרים. דייוויד מוסקאו, הבחור הלבן, הוא יהודי שגדל בניו יורק. גם 'הביסטי בויז' (יהודים, לבנים) גדלו בברונקס".

 

שמעתי שהשתתפותו של מקהיי פייפר בתפקיד הגברי הראשי היה רעיון שלך.

 

"נכון. הוא סקסי, מוכשר ושחקן מדהים. תמיד הייתי מעריצה שלו. עם הנוכחות שלו, הגבריות, חוכמת הרחוב והאינטליגנציה, הוא נראה לי כמו מישהו שהיה מתאים להאני להישען עליו. נלחמתי שהוא יופיע, והייתי צריכה לשכנע גם אותו להיכנס לפרויקט הזה".

 

היו דיבורים על המוצא הלא ברור שלך. היו לך קשיים בתחילת הקריירה בגללו?

 

"בהחלט. בהוליווד מאוד אוהבים לקטלג כל אחד ולהסביר לו מה הוא בדיוק. עם אמא ממוצא צרפתי-דני ואבא שהוא עירוב של מקסיקני-אינדיאני עם דם ספרדי, לאורך תקופה לא קצרה סבלתי מזה שאי אפשר היה לקטלג את הלוק שלי. היו תקופות שחשבתי 'מה, בגלל שאי אפשר להגדיר אותי, אני לא צריכה לעשות את זה?'. בתסריטים בדרך כלל מפורט איך השחקנית צריכה להיראות: בלונדינית, עיניים כחולות, עכברית. ההגדרה הכי רווחת היא גם האהובה עלי: 'לוק אמריקאי'. מה זה לוק אמריקאי? לי יש לוק אמריקאי? הרי אני אמריקאית ויש הרבה אנשים בארצות הברית שנראים כמוני. אז מה עושים? הייתי צריכה לחכות עד שיכירו אותי, ועכשיו זה יותר קל".

 

ביחד או לבד

 

במפגש איתה ג'סיקה נשאלה אם יש לה חבר, התחמקה מעט ובסוף הודתה שלא. היא לבד. אבל כשבוע מאוחר יותר, ב-30 בדצמבר, היא נראתה מקורבת מאוד לשחקן מארק וולברג ב"נובו" הטרנדית במיאמי ביץ'. השניים נראו צמודים והסתודדו לא פעם, הדליף מקור שצפה בהם. אבל יכול להיות שמדובר רק בפלינג קליל. אחרי הכל אלבה, 22, נפרדה קצת קודם מארוסה, השחקן מייקל וותרלי בן ה-35, ששיחק לצידה ב"מלאך שחור", וגם וולברג בן ה-32 הפריד לאחרונה כוחות עם הדוגמנית ריאה דורהאם, אם בתו.