רוצה עושה משלוחה?

שרון פרנס מקבל תיבה עם פרטים הקשורים בעבר האישי שלו ואחר כך מעביר אותה הלאה. גם גבי שושן שולח קופסה למשוררת אנונימית, עם רמז לדבר משותף ביניהם. כולם חוליות בשרשרת הריאליטי החדש מבית "רשת", "החבילה"

אדם מקבל יום אחד חבילה ארוזה כמתנה ועליה מצוינת שנה, שבה אירעה התרחשות מיוחדת בחייו. מה אירע באותה שנה? ממי החבילה? אותו אדם ממשיך את השרשרת ומשגר אותה תיבה, עם תוכן אחר, בשינוי השנה, אל אדם אחר הקשור בחייו. כך מתפתחת לה בשרשרת עלילה אמיתית.

 

שרון פרנס, המוכר לנו מהטלנובלה "לגעת באושר", יכול היה לפרנס בחייו שלו טלנובלה רגשנית. על החבילה שהוא מקבל מצוינת השנה, 1977, שבה נפטר אביו, יוסי לוינבוק. הוא פותח בהתרגשות את התיבה ומוצא בה תצלומים של אביו, שאותם שלחה אליו בת דוד של אביו, דורית מושינסקי. לנגד עינינו מתגלה אביו יפה התואר, כמו שחקן מערבונים. "מה הייתי אומר לו אם הייתי פוגש אותו היום?", שואל פרנס, 30, מול המצלמה, ומשיב בפשטות: "הייתי אומר לו שאני אוהב אותו".

 

פרנס התייתם מאביו כשהיה בן 4. היום יש לו את אמא דליה, האח רביד, 33, ואחות קטנה מאביו המאמץ יחיאל. "אין לי זכרונות ממשיים ממנו", הוא אומר. "אני זוכר אותו מדמיון של ילד. באיזשהו אופן ניסיתי כל הזמן לחקות אותו מתמונות וסיפורים. זה כמו אם הייתי מחליט עכשיו להיכנס לדמות של ג'יימס דין מתוך סרט שראיתי". כשחברים שהכירו את האב פוגשים את פרנס, הם אומרים שכשאבא שלו היה נכנס לחדר, הוא היה ישר מפזר את כל האנרגיות שלו. "אני, הם אומרים, יותר שקט, מרוכז".

 

כשרואים אותך בתחילת התוכנית, עושה רושם כאילו היית אדיש למוות שלו.

 

"לא הייתי אדיש אף פעם. תמיד רציתי אבא. עברו ארבע שנים עד שאמא שלי הכירה את יחיאל, ובתקופה הזו הייתי בחסכים נוראיים. אני זוכר שנסענו לדודה שלי בארה"ב (אחותו של לוינבוק היא השחקנית דליה לביא). עמדתי מול מזרקה של משאלות, זרקתי סנט וביקשתי אבא".

 

"אמא שלי יצאה עם כל מיני גברים. אני זוכר במעורפל שהיא יצאה עם איזה גבר שהיה לו אקדח להגנה עצמית, ואני קראתי לו ברטה (צוחק). זה הקסים אותי שיהיה לי אבא עם אקדח. אחרי זה היתה תקופה שהיא יצאה עם... היא תהרוג אותי על הכתבה הזאת... היא יצאה עם דוד מושביץ, שהיה הבעלים של 'עלית', ואז קראתי לעצמי 'מלך השוקולד'. תמיד היו לי מזוודות של שוקולד, כמו שמחלקים בחגים. אני זוכר את הסיור שהוא עשה לי במפעל ברמת גן, והרגשתי שהמפעל הזה שלי בכלל. אמא שלי היתה משתפת אותי בדייטים שלה, והייתי מבין מהקול שלה שהיא מאוהבת. עם יחיאל אני זוכר שנראה לי שזה הולך להיות זה. ואז אני זוכר שהיא אמרה לי 'פגשתי מישהו ואני יוצאת איתו, ויש לו אוטו אמריקאי גדול'. ישר הלבשתי עליו שפם וצעיף מצמר. כשפגשתי אותו, לא היה לו שפם ולא צעיף. אבל החיבור בינינו היה מיידי. עד היום יש בינינו חיבור טוב. הוא אימץ אותי, ושם המשפחה שלי הוא שם משפחתו. שנים הסתובבתי בקונפליקט אם זה בסדר שיש לי שני אבות. היום אני יודע שיש לי הרבה מיוסי והרבה מיחיאל".

 

היה עוד דבר שפרנס לא ידע על אביו ונחשף לראשונה ב"החבילה". מושינסקי מזילה דמעות. פרנס מאופק. הוא מפנה את ראשו למעלה, מתמודד עם הכאב לבדו. "באזכרה של העשרים וחמש שנה התחלתי לחקור עליו יותר, וביקשתי מיחיאל שיבוא לאזכרה, שזה לא משהו שהוא היה עושה", אומר פרנס. "הוא הסכים מייד".

 

אביך נפטר מבעיות לב בגיל שבו אתה מצוי עכשיו. יש בך פחד?

 

"קודם כל, קשה לי לתפוס שבגילי הוא היה נשוי עם שני ילדים והיה לו עסק. הדימוי שלי עליו הוא שהוא לא היה מאורגן על עצמו. אני מרגיש יותר בוגר ממנו. יש לי פחד מהמוות, כן. מפחידה אותי המחשבה שנגיד זה יכול לקרות לי. כל שנתיים אני עושה בדיקות ומשתדל לא להתעסק בזה כל כך".

 

אתה מסיים שנה שלישית ב"ניסן נתיב". יש לזה קשר לאבא שהיה בעל כישורי משחק?

 

"אני בטח מגשים איזה חלום שלו. אמא שלי תמיד מספרת שהוא חלם על זה".

 

היחיד שהקשיב

 

איילת אוריה, משוררת אנונימית, מקבלת לביתה חבילה. היא פותחת את התיבה לאט לאט. ההתרגשות ניכרת עליה. היא עוצרת לרגע, מרימה ראש למצלמה ואומרת: "יותר משחשוב לי מה יש בפנים, חשוב לי ממי החבילה". כשהיא מגלה שזהו גבי שושן, היא מתקשה לעצור את ההתרגשות.

 

ואיך שושן, ששמו נקשר בעירום השערורייתי של המחזמר "שיער" בשנות ה-70 ובעוד להיטים שנחקקו בלב ("16 מלאו לנער", "להשתטות לפעמים"), התגלגל לסאגת "החבילה"? מתברר שאיילת ניסתה להציע דיסק שלה לכל חברות התקליטים, "אבל כולם אמרו הכל, חוץ מ'תני לנו לשמוע'", היא אומרת. גבי שושן היה קרן האור בחייה. שיר שכתבה והלחינה הוקלט לבסוף על ידי שושן ונכלל בדיסק שלו.

 

שושן: "ישבתי אז בבית קפה ברמת גן. היא ניגשה אלי ושאלה אם אפשר לתת לי דיסק שלה. בדרך כלל כשנותנים לי דיסק, אני שם אותו בתיק ושוכח. האזנתי לו בלילה, ואמרתי לעצמי 'וואללה, מדובר פה בכישרון אדיר'".

 

דרך השירים שלה, הוא אומר, למד את סיפור חייה, שהזכיר לו את עצמו: "אני קולט פתאום שזאת בחורה שעברה הרבה מאוד. היא הגיעה לתל אביב והתגלגלה פה הרבה, התנסתה בסמים, באהבות נכזבות, גם מהחלום שציפתה שיתגשם ולא קרה. מאוד הזדהיתי עם השירים שלה, כי עברתי מצבים דומים. ידעתי עליות ומורדות. גם אני באתי מאופקים, ולהיות אמן זה לא קל".

 

ומה עולה לך בראש כשאתה שומע "אופקים"?

 

"מקום נידח. פחון. גשם דולף מהגג. עקרבים מתחת למזרון. ככה גדלתי. ג'וקים מתחת לכרית. שירותים משותפים בחוץ וגם מטבח בחוץ".

 

לך היתה נגיעה בסמים?

 

"כן, אלו היו בריחות מהמציאות".

 

30 שנה לא הקלטת דיסק. למה?

 

"בסך הכל הוצאתי שני אלבומים, 'נער שחור עיניים' ב-73' ו'שירים שאהבנו' ב-75'. מאז ועד 88' הייתי בארצות הברית. כמו איילת, נסעתי בעקבות החלום. גם המעבר שלי מאופקים לתל אביב וגם הנסיעה מתל אביב לניו יורק היו סוג של מעבר מהפרובינציה לעיר הגדולה".

 

ומה קרה לך עם החלום?

 

"החלום נשבר. זה מה שקרה".

 

ובכל זאת יש לך קאמבק גדול היום, במופע המשותף עם שרי ועוזי פוקס, שהביקורות שיבחו.

 

"פעם אמרו על השירים שלי שהם סוג ב'. היום זו קלאסיקה. היום שרים אותם בערבי שירה בציבור באליטות הכי גבוהות. אני מרגיש שהעשייה שלי עמדה במבחן הזמן, וכל מה שעשיתי לא היה לחינם".

 

לעשות נעים, בלי פרס בסוף

 

"החבילה" היא פורמט טלוויזיוני שפותח בידי JCS ומחלקת הפיתוח של "רשת", ומדובר בסוג של ריאליטי המכונה "FEEL GOOD" ומטרתו היא עשיית טוב. "הפיתוח נבע מהנחה בסיסית שיש תחושה אנושית נעימה כשאתה מקבל איזושהי חבילה שאתה לא יודע מי שלח אותה. כמה הדקות האלה, שבהן אתה לא יודע ממי ושאתה חוכך בדעתך מי יכול היה לשלוח, זה סוג של אושר צרוף", אומרת מיכל קיזלשטיין, דוברת "רשת". "אלה כמה דקות טהורות של התרגשות, מתח וציפייה. בסופו של דבר אין מפגש בין שולח החבילה למקבל לעין המצלמה. האנשים לא נפגשים ביניהם, כי זה בדיוק ההבדל בין טלוויזיה צהובה לטלוויזיה שעושה טוב. אנחנו נותנים לצופה להשלים את הסיפור בראש. מה שבטוח, המקבל והשולח מצאו את הדרך להיפגש".

 

במה מתייחדת סידרת הריאליטי הזו?

 

"היא מתעסקת באנשים שהם לא בהכרח סלבריטי, אבל לאנשים האלה יש סיפור. החבילה לא מנסה לעשות אותם מפורסמים או להאדיר את שמם. היא באה להדגיש את המגע האנושי. כל הריאליטי עד היום היה קשור באודישנים ובסוג של מוצלחויות. אתה לא צריך להיות פה מוצלח בשום דבר. הדור הבא של הריאליטי לא מתעסק במבחנים. בסוף הדרך לא צריך להיות שום פרס".