אפל עושה כסף טוב מה-iPod. ברבעון האחרון נמכרו 733 אלף יחידות, שהניבו הכנסות של 562 מיליון דולר - זינוק של למעלה מ-200%. אי אפשר להסביר את המכירות הפנטסטיות רק באיכות הטכנולוגית של המוצר: ל-iPod יש כיום מתחרים שיודעים לעשות את כל מה שהוא יודע ויותר מכך, ורובם גם זולים ממנו.
אז מה סוד קסמו של הנגן המצטיין? כל הביקורות מהללות את איכות הצליל והממשק הידידותי, אבל להצלחה אחראים לא פחות העיצוב המינימליסטי והמתוחכם, ותדמית האיכות והיוקרה שמנכ"ל אפל המיתולוגי, סטיב ג'ובס, בג'ינס וזקן, מצליח איכשהו להקנות לכל מוצר שהוא מוציא תחת ידיו.
ולראיה: עוד ועוד חברות מנסות לחקות את iPod או מוציאות לו תוספים ומוצרים נלווים. HP אפילו החליטה שאין טעם להילחם, והגיעה להסכם עם אפל לפיו תשווק את iPod עם הלוגו שלה.
הצלחה משמיעה ראשונה
iPod לא היה הנגן הראשון המבוסס על דיסק קשיח. חברות אחרות עשו את זה קודם, אבל הנגנים שלהן היו כבדים ומסורבלים. חובבי המוזיקה הדיגיטלית נאלצו לבחור בין שתי אופציות: מי שרצו לאחסן את כל המוזיקה שלהם על מכשיר אחד, קנו, למשל, את הג'וקבוקס של קריאייטיב והאזינו לה בעיקר בבית.
מי שרצו לצאת לרחוב ולהיות ניידים וקלילים, קנו נגן מבוסס זיכרון פלאש, שבו ניתן היה לשמור מספר מצומצם של שירים. אבל אפל בנתה את ה-iPod על בסיס דיסק קשיח חדש של טושיבה, בגודל 1.8 אינץ', ושברה את הקונספציה.
iPod הושק בדצמבר 2001 באירוע מיוחד, שנערך במטה החברה. הוא היה קטן (פחות מ-200 גרם, כחצי ממשקל נגנים אחרים המבוססים על דיסק קשיח), סקסי ותואם מקינטושים בלבד. יכולת האיחסון שלו הגיעה לחמישה ג'יגה, שמינית מנפח האיחסון שלו כיום (הדגמים החדשים מגיעים כבר עד לנפח של 40 ג'יגהבייט), אבל גם בגירסתו הראשונה הוא כבש את לבם ואוזניהם של חובבי המוזיקה והגאדג'טים.
חברות שונות מיהרו לרכב על גל ההצלחה ופיתחו שלל מוצרים שנועדו לשפר את יכולותיו. בתחילה פותחו תוכנות שאיפשרו לו לתקשר גם עם PC, וחברות שונות החלו לפתח מוצרי חומרה שהקנו לו יכולות חדשות - חלקן כאלה שהמתחרים מציעים היישר מהקופסה:
קרב במשקל בינוני
לא חסרים עוד מוצרים, כמו נרתיקים וכבלים שונים ומשונים, המיוצרים עבור הנגן, אבל נראה שהתוסף החשוב ביותר הוא חנות המוזיקה האינטרנטית של אפל, iTunes. החיבור בין חנות המוזיקה המאפשרת הורדה חוקית של שירים מהרשת לבין נגן iPod התברר כמוצלח למדי. מכיוון שלא כל נגן יודע להשתמש בקבצים המוגנים שנמכרים בחנות של אפל, מיהרו יצרניות נגנים מתחרות להשתדך
לשירותים מקוונים אחרים: סמסונג הוציאה נגן התואם את השירות של נאפסטר 2, ודל שידכה את הנגן שלה לחנות המקוונת של MusicMatch.
בסוף 2003 הציגה אפל את הנגן החדש, שמשתלט על נישת הביניים: נגנים עם דיסק קשיח עוד יותר קטן, שמגיעים כבר למידות של נגן מבוסס פלאש - במחיר דומה. ה-iPod ודומיו מציעים נפח איחסון של 15 ג'יגהבייט ומעלה במחירים שמתחילים לרוב ב-300 דולר. נגני פלאש מציעים נפח קטן יותר (256 מגהבייט) במחיר קטן יותר (כ-200 דולר). ה-iPod Mini נדחק באמצע, עם ארבעה ג'יגהבייט ב-250 דולר, ומשקל של 100 גרם - כמעט כמו נגן פלאש.
אפל מוכרת את המיני בחמישה צבעים ומציעה רצועה ליד לחובבי ג'וגינג. אבל בניגוד ל-iPod המקורי, הפעם המתחרים כבר בסביבה. מספר חברות - סוניקבלו, קריאייטיב ו-RCA כבר מציעות נגנים של 1.5 ג'יגהבייט במידות דומות. בקרוב הן עומדות להציג גירסאות של ארבעה ג'יגהבייט, במחירים נמוכים מזה של iPod. הזמן יגיד אם כוח המותג של ה-iPod ימשיך להחזיק את אפל בראש הפירמידה - או שיקרה לה מה שקרה במחשבים האישיים: החקיינים יותירו את המקור מאחור.
בישראל תמצאו את iPod באתר של היבואנית ידע מחשבים. המחיר אסטרונומי למדי (החל מ-1,916 שקל), ואת מקביליו המתוחכמים לא תמצאו כאן - הם יקרים במידה דומה, ולרובם אין נציגים בארץ הקודש. זה, כנראה, המחיר שחובבי הגאדג'טים הישראלים צריכים לשלם בשל היותם קבוצה קטנטונת ולא מאוד אטרקטיבית ליצרנים.
אז מה כן אפשר למצוא קרוב לבית? את הנגנים הפחות מתוחכמים והזולים יחסית, כמו הזן של קריאייטיב, נגנים של ארקוס הצרפתית, אייריבר, ובקרוב הנגן של דל. אבל לפני שאתם מסתערים על היבואנים קחו בחשבון דבר אחד: על אף שהנגנים הללו זולים מה-iPod, עדיין מדובר בנגנים יקרים מאוד עבור חובב המוזיקה הממוצע: החל מ-1,700 שקל.
ביומן הרשת שלנו כבר ביקרתם? היכנסו לקטעי קישור ותהיו בעניינים.