מהו מצבה של ישראל מבחינת ההתמודדות עם פדופילים, במיוחד כאלה הנמצאים באזור של ילדים? השאלה הזו עלתה ביתר שאת בעקבות חשיפת ynet אודות החשוד כפדופיל בגן הילדים באשקלון. הבשורה הטובה היא שיש חוק - שאוסר באופן מפורש העסקה של עברייני מין במוסדות שבהם נמצאים קטינים. הבעיה הגדולה היא, שהוא לא ממש מיושם בשטח.
ב-1 במרס 2003 נכנס לתוקף החוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסד המכוון למתן שירות לקטינים. החוק קובע איסור העסקה ואיסור עיסוק של בגיר שהורשע בעבירת מין, כהגדרתה בחוק (ונדון עליה לשנת מאסר בפועל לפחות), במוסדות הנותנים שירות לקטינים. החוק אינו חל על קטין שביצע עבירת מין, על בגיר שביצע עבירת מין בהיותו קטין - ועל אשה.
יצויין, כי תחת ההגדרה "מוסד" כלולים, פרט למוסדות החינוך, גם מעונות יום ומשפחתונים לקטינים, מרכזי תרבות נוער וספורט, מכוני כושר, גן חיות, גן שעשועים, תנועות נוער, עסק להסעה העוסק בין השאר בהסעת קבוצות קטינים, בארגון טיולים או באבטחת קטינים, בריכת שחייה הפתוחה גם לקטינים, קייטנה, פנימיה או מועדון שבהם שוהים קטינים, מרפאות ובתי חולים לילדים וכו'.
החוק גם קובע מנגנון של מתן אישורי המשטרה למעסיקים, למועמדים להעסקה ולמועסקים במוסדות כאמור.
ומה קרה עם החוק? הוא הופעל, רשמית, רק מיולי 2003. חודשיים לאחר מכן, פנתה המועצה לשלום הילד למשטרה, בספטמבר 2003, וביקשה לקבל נתונים על מספר הבקשות שהוגשו למשטרה על ידי מעסיקים. התגלה כי הוגשו בסך הכל 12 בקשות כאלה מכל הארץ.
"הנתונים העגומים האלה מעידים על כך שהחוק הזה לא פועל", אומר ראש המועצה לשלום הילד, הד"ר יצחק קדמן. "בימים אלו פנינו שוב למשטרה וביקשנו לקבל את הנתונים של חצי השנה האחרונה. עדיין לא קיבלנו את תשובת המשטרה - אבל אני מעריך כי גם הפעם מדובר יהיה בעשרות בודדות של פניות, כשצריך לזכור שרשימת המוסדות המחוייבים על פי החוק לקבל את אישור המשטרה גדולה מאד".
אין רישום של פדופילים
ידוע כי פדופילים נוטים לבקש לעצמם מקומות עבודה שיפגישו אותם עם קורבנות פוטנציאלים. רבים מהם עוסקים במקצועות ובעבודות במוסדות לילדים, במתן שיעורים פרטיים לילדים, באבטחה של מוסדות חינוך, בהסעות לילדים ועוד. כך, על פי החשד, אירע גם בגן הילדים באשקלון.
אבל בניגוד למדינות המערב, בישראל עדיין לא מתנהל רישום של פדופילים מורשעים שריצו את עונשם, שוחררו מבית הסוהר וחזרו להתגורר בקהילה. מדינת ישראל היא המדינה המערבית היחידה בעולם שאין בה חוק שמבטיח בקרה ופיקוח על עברייני מין לאחר שחרורם.
החוקים המתירים רישום פדופילים בארצות הברית ובמדינות מערביות נוספות מכונות "חוקי מגאן", והם קרויים כך על שמה של הילדה מגאן קינאן בת השבע מניו ג'רזי, שנחטפה, נאנסה ונרצחה בידי פדופיל מוכר למשטרה, שעבר להתגורר בקהילה קטנה בניו ג'רזי.
מעקב אחרי הפדופילים? מחכים לחוק
בארצות הברית ובבריטניה מיושם חוק המעקב אחר עברייני המין באופן אגרסיבי. החוק מאפשר לגורמים שונים בקהילה, לא רק למוסדות לקטינים, לקבל מידע מהמשטרה ובכלל זה ועד השכונה ורשות מקומית.
כמו כן שם מותר לפרסם כרזות של עברייני מין שהשתחררו מהכלא בסביבת מגוריהם על מנת להזהיר את התושבים ולאפשר להם להתגונן מפניהם. במדינות מערביות אחרות מחייב החוק להצמיד אזיק אלקטרוני לעבריין מין, על מנת שהמשטרה תדע כל העת היכן הוא נמצא.
בישראל הוגשה הצעת חוק פרטית ברוח זו (חוק עברייני מין- הגנה על הציבור) והיא אף עברה בקריאה ראשונה בכנסת ה-15. את הצעת החוק הגישו ח"כ מיכאל איתן וחברת הכנסת לשעבר, נעמי חזן. משרד המשפטים העדיף לעכב את הצעת החוק הפרטית על מנת שיוכל להגיש הצעה משלו. לאחרונה הובטח כי הצעת חוק כזו תונח על שולחן ועדת החוקה ביום הראשון של מושב החורף של הכנסת, שנפתח לפני שלושה חודשים. זה עדיין לא קרה.
וקצת נתונים לסיום: מחקר שנערך בבריטניה גילה שכל פדופיל פוגע ב-200 ילדים בממוצע. ובישראל - נפגעו מינית בשנה האחרונה 2500 ילדים, בגילאים 1 ועד 14. כמובן שנתונים אלה, שהתקבלו מחוקרי ילדים ונוער - אינם כוללים את הילדים שהם והוריהם לא התלוננו במשטרה, וכן נערים מעל לגיל 14.