סובארו לגאסי 3.0 ליטר - אותה אדרת בשינוי גברת?
סובארו רוצה לעלות לליגת היוקרה עם הלגאסי 3.0 ליטר, אבל האם תוספת הכוח והאיבזור באמת יכולים להצדיק תג מחיר כה גבוה? יצאנו לבדוק
הנסיעה בלגאסי 3.0 ליטר החדשה, הזכירה לי מפגש עם משושת צילינדרים אחרת של סובארו, ה-SVX הביזארית. לפני עשור נראתה מכונית הקופה ההיא כמו חללית וגררה אחריה סקרנים מכל עבר. ישראל של אותן שנים עוד לא השתחררה לגמרי משלטון יפנאוטו, סובארו עדיין הייתה המכונית הלאומית וה-SVX גררה זקיפת חזה קולקטיבית.
דומה אבל שונה
אבל האוויר ברח מהחזה הנפוח כאשר ההמון שמע את המחיר. היו שם כאלה שרצו להלום בי - עד כדי כך התגובות היו אמוציונליות וזועמות - והמשפט "הם שכחו שהם סובארו" נשמע מכל עבר. אבל הפעם תג מחיר יומרני בסובארו - 240,000 שקלים - לא סיכן את בריאותינו, ובמקום תגובות עוינות קיבלנו המהום מופתע אך מתעניין. סובארו בהחלט התקדמה בעיני הציבור.
במבט ראשון שום דבר כמעט לא רומז שמדובר באחות הבכירה באגף הכביש של הלגאסי. המראה המוכר והמעט אנונימי של הלגאסי הרגילה נשמר, ורק המבינים ישימו לב לפנסי הערפל שנוספו ביחידת הפגוש, לספוילר המעט אגרסיבית יותר, ולחישוקים הגדולים יותר. למעשה, הדרך הטובה ביותר לזהות אותה הם צמד המפלטים הבשרניים והנאים שמאחור.
היומרה והיוקרה
רגע לפני ההתנעה, מציגה הלגאסי מפגן אור קולי מרשים מכיוון לוח המחוונים: טבעות אור סמוקות מתעוררות הדרגתית לחיים ובתוכן מתמתחות המחטים באדום לוהט. ואז מגיע תור לוח המחוונים עצמו לזהור בפלורסנטיות מסנוורת. הילד שלכם יאהב את המופע. גם השכנים.
אלא רגע אחרי מופע האופטיטרון המסנוור (שהופך מקובל במכוניות יפניות) מסתבר, שגם בתא הנוסעים הקרבה ללגאסי 2.0 ליטר גדולה. לא צריך אמנם לעיין במפרט כדי לאתר את שלל התוספות - מהעור הבהיר שמפנק את הישבן, דרך התפעול החשמלי למושבים, ההגה עוטה העור ובעל הפיקוד למערכת השמע המשודרגת, הגג הנפתח וכמובן המחוונים. אלא שכל זה לא מספיק כדי ליצור שינוי דרמטי באווירה.
ואמנם אהבנו את תא הנוסעים בלגאסי, אבל מה שנראה טוב ונעים במכונית שעולה 149,000 שקלים, לא בהכרח מספיק לכזו שעולה כמעט מאה אלף יותר. לבטח אין כאן את האווירה הכללית של אודי או ב.מ.וו.
ואם זה לא מספיק, הרי שבמחיר כזה, הגה שאינו מתכוון למרחק, מנופים יפנים פשוטים לפתיחת תא המטען והדלק, או העדר אפשרות סגירה לפתחי האוורור הופכים מפריעים. כך גם העובדה שתא מטען אינו נפתח ללא מפתח - פרט מרגיז ביותר לאור בעיות תקשורת במכונית ההדגמה בין מערכת האיתור (פוינטר) והמפתח/שלט.
במחיר כזה, היינו גם מצפים שבקרת האקלים תהיה מפוצלת וברורה יותר, ושמתג נעילת הדלתות יואר. גם תנוחת הנהיגה לא שופרה מה-2.0 ליטר, באופן מוזר דווקא במושבים המהודרים חסרה מעט תמיכה לגב התחתון.
בוקסר בשישית
בחרטום הלגאסי שוכנת אחת מיחידות הכוח המעניינות יותר שניתן למצוא במכונית שגרתית. סובארו נותרת נאמנה לבוקסר השטוח והנמוך, אך הפעם מפנקת אותנו בשישה צילינדרים עם תזמון שסתומים משתנה. וברגע של נוסטלגיה מעניין לגלות שנתוני ההספק והמומנט דומים לאלה שהפיקה לפני יותר מעשור היחידה המעט גדולה יותר (3.3 ליטר) ב-SVX קופה (245 כ"ס בלגאסי לעומת 233 ו-30.3 קג"מ לעומת 31).
בשונה מגרסת ה-2.0 ליטר, כאן יש תיבה בעלת חמישה הילוכים. וגם כאן יש אפשרות לתפעול ידני שמשאיר את הפיקוד אצל הנהג, וצג שמדווח על אפשרויות הורדה/העלאה.
לחיצה על המצערת מראה שתוספת הכוח המהותית (107 כ"ס) ברורה וברוכה. הלגאסי יוצאת למיאוץ כמו אתלטית שרירית ומטפסת בקלילות למהירויות אוטובאן גרמני. מנוע הבוקסר איבד משהו מהצליל הייחודי, אבל רבים דווקא יעריכו את אופיו השקט יותר. הוא מתגלה כמנוע נעים, מעודן - ובניגוד למה שהורגלנו מסובארו - גם חובב סל"ד גבוה, שאץ לחצות קו אדום בסימן 7,000 סיבובים. באזורים האלה הוא גם משמיע צליל נחמד.
סובארו בחרה ביחסי העברה ארוכים מדי (כבר בשלישי ניתן לראות 190 קמ"ש) שתורמים לעידון, לרוגע ולצריכת הדלק אך פוגעים משהו בנמרצות - זה בולט במיוחד במהירויות נמוכות, גם בגלל סרבנות מסורתית לרדת להילוך ראשון. וכך הלגאסי מהירה מאוד, אך חסרה מעט עצבנות ותזזיתיות.
לתחושה המעט עצלה תורמת גם התיבה - שלמרות תפקוד טוב אינה נמרצת במיוחד. ואם כל זה לא מספיק, גם בתפעול הידני - כאשר מספר ההילוך מתחלף בצג הרבה לפני שהשינוי התרחש בפועל. אחד החסרונות של מנועי הבוקסר קשור בהרגלי השתייה, ואין זה מפתיע שבנסיעה מאומצת לגם המתאגרף שלנו ליטר בנזין כל 6 ק"מ. התנהלות רגועה יותר תניב 8 ק"מ לליטר.
נעים בכביש
בוקסר שרירי והנעה כפולה רבת הילה מבית סובארו, יוצרים ציפיות למכונית ספורט מייללת ומתלהמת. אבל הלגאסי ממש לא אחת כזו. היא רחוקה מהאימפרזה טורבו העצבנית ומציעה אופי רגוע ונינוח בהרבה, גם מבחינת התנהגות. ממש כמו האחות הצנועה, היא צייתנית, ידידותית, עם תגובות רגועות ומדודות, התנהגות צפויה והעברת כוח מאוזנת להפליא. קל מאוד, כמעט בכל מצב, מזג אוויר וכביש, לשמור על קצב מהיר ובעיקר מאד בטוח.
גם כאן מפתיע כיול מתלים רך יחסית, שמתבטא ברכינת מרכב מורגשת בפניות, ותנועה מעט חסרת ריסון של המרכב על כביש גלי. גם רוחות הצד הורגשו, אם כי ייתכן והאשם הוא במזג האוויר הסוער. ההגה בעל תחושה מעט פחות טובה מבאחות החלשה - בעיקר במרכז - וגם הוא אינו חד ומהיר. תת ההיגוי אמנם בולט יותר, אך ברור שללגאסי אין בעיה להתמודד עם תוספת הכוח המשמעותית ובקרת היציבות אינה נקראת לתפקיד באופן תכוף.
הצמיגים הרחבים יותר, אותם נועלת הגרסה החזקה, פגעו מעט בנוחות ובמקרים מסוימים - דווקא מחוץ לעיר - נחבטו בשיבושים. ואולם, עדיין מדובר באחת היפניות הנוחות והנעימות ביותר. הבלמים עשו עבודה נאותה, אך תחת העומס הגבוה שמסוגלת הלגאסי לייצר אבדו מהר מדי יכולת.
יקרה מדי או לא זולה מספיק?
אין ספק שבגרסה זו, הופכת הלגאסי ממכונית טובה למצוינת - שהינה נעימה, מהירה ובעלת יכולת גבוהה. אבל היא עדיין אינה מסוגלת להצדיק הפרש מחיר כה דרמטי ותג שלעצמו נראה גבוה מדי. כי הלגאסי, למרות השינויים הלא מעטים, עדיין דומה וקרובה מדי באווירה ובמסר לאחותה הצנועה, אינה מדיפה ניחוחות יוקרה נחוצים מבפנים ובוודאי שלא מבחוץ.
בסובארו טוענים שהם פונים ללקוח הצנוע, שמעדיף סמל פחות נוצץ מזה של אודי או ב.מ.וו. האם באמת יש כאלה? האם לא יפריע להם שהיא נראית בדיוק כמו מכונית זולה בהרבה?