Urban Freestyle Soccer הוא משחק כדורגל "שכונתי", בו כל צד עולה למגרש עם שלושה שחקנים שלא נבדלים זה מזה בתכונותיהם, ושוער אחד. לבד ממספר השחקנים המצומצם, המשחק נבדל מכדורגל "אמיתי" גם בכך שאין בו שופט ואין קווי חוץ. המגרש קטן ומספיקות שתי מסירות כדי לעבור מגרש שלם. משחק שמסתיים בפחות מעשרה שערים הוא בגדר תופעה נדירה.
מנגנון השליטה של המשחק מוסבר בשלב Tutorial מהיר, המציג טקסט בתחתית המסך, ומאפשר לשחקן לשלוט על קבוצתו בלא הפרעה. המלל מסביר כיצד מבצעים מהלכים שונים, מפציר בשחקן לנסותם, ומפרט את המהלכים הבאים בין אם השחקן הספיק כבר לבצע את התנועות שהוסברו עד כה ובין אם לאו. כפתור אחד מוסר, השני מקשית, השלישי בועט, והרביעי מעיף את הכדור לקיר כך שאפשר לקלוט אותו בחזרה.
שלבו את המקשים הללו עם מקש כנף אחד על מנת לבצע טריקים עם הכדור, ליחצו על האחר כדי לעשות ספרינט, ושילוב שלישי יאפשר לכם להחלץ מתיקול של יריב כשאתם נמצאים בסמוך לקיר. מגוון התנועות שעומדות לרשות השחקן יכול קצת לבלבל בתחילה, אבל מרגע שמסתגלים - שעת משחק אחת, לא יותר - המשחק הפך לפשוט וקל. כל כך קל, למעשה, עד שחווית המשחק הופכת לחסרת כל טעם.
ארבע פעולות
האינטליגנציה המלאכותית של השוער סתומה לחלוטין, ומלאכת הכרעתו קלה עד שעמום. מספר הפעולות שיש בהן שימוש כלשהו בדרך לניצחון על היריב מסתכם בארבע: מסירה, בעיטה, ושני סוגי תיקולים. בעיקרון ניתן לבצע ארבעה סוגים שונים של מכות המאפשרות לנו להפיל את היריב ששולט בכדור, ואף להרים כיסאות וארגזים הפזורים ברחבי המגרש (אם יש) על מנת להטיח אותם ביריב.
בפועל, קשה מאוד לכוון את המכות הללו כדי שהאגרוף יפגע ביריב ולא באוויר. מכיוון שהיריב קם בלא פגע גם אחרי שחטף אגרוף בבטן, קיומם של המהלכים הללו אינו מוצדק מעבר לערך הדקורטיבי.
אותה תלונה תקפה גם לגבי מערכת הטריקים של המשחק. בתחילה שיחקה קבוצת ה-Taggin Crew, שמתאפיינת בדירוג "כשרון" גבוה במיוחד, בצורת המשחק הראשית של הכותר, Turf Wars. צורה זו העמידה את הקבוצה מול שורת משחקים רצופים מול עשר קבוצות שונות בדרגת קושי עולה.
במקום להשתמש בתנועות קלות לצדדים על מנת להתחמק מהיריבים, השתמשתי בארבעת מהלכי ההקפצה והכדרור. תוך זמן קצר האטו מהלכי ה"התחמקות מתיקולים" של המשחק את מהירות התנועה של השחקן, והפכו את חטיפת הכדור ממנו לקלה בהרבה. כדי להחמיר את המצב, המפתחים הוסיפו מנגנון אקראי שגורם לשחקן לשמוט לעיתים את הכדור באמצע הטריק ולאבד אותו לטובת היריבה.
עיגול זוהר
ככל שהשחקן משלים יותר מסירות רצופות, מבצע יותר כדרורים ותיקולים מוצלחים, כך מתמלא לו לאיטו מדד ה- Netbuster בראש המסך. כשהמדד מלא עד קצהו, מופיע במרכז המגרש עיגול זוהר אליו צריך לרוץ עם הכדור כדי לשלוח בעיטה מיוחדת לשער. הבעיה המרכזית היא שברגע שהשחקן נכנס לתוכו, הוא מבצע ריקוד קצר ושולח את הכדור ביחד עם גל הדף, המסתיים כמעט תמיד בשער.
די קשה להתלהב מהשערים הללו, כיוון שהם תמיד מרגישים כמו טיפה בים. אם אתם מביסים את האויבים שלכם בעקביות, ובלאו הכי מובקעים תריסר שערים במשחק בן שמונה דקות - כמה אפשר כבר להתלהב מעוד שער אחד? במעט הפעמים בהם ליריב שלכם יש מדד מלא שממש מאיים לשנות את תוצאת המשחק, תוכלו להחזיק בכדור במשך 20 שניות, עד שהמדד שלו מתאפס לחלוטין.
מסתבר שהמשחק בנוי בצורה כזו בה אי אפשר לחטוף ליריב את הכדור כל זמן שהוא בורח ממך בנחישות - העניין נבדק ואושר במשחק ריבוי משתתפים יזום. ייאמר לזכות Freestyle Soccer, שיש לו מידה מסוימת של סטייל. המסירות מתבצעות בצורה אלגנטית, בעיטות הוולה מוגזמות כהלכה, והשוערים מבצעים את "הצלת העקרב" של השוער רנה היגיטה.
אבל כמו כל פן טוב אחר של המשחק, גם כאן הנקודות החיוביות קשורות באופן בלתי נפרד עם השליליות. אין דבר מתסכל יותר מאשר לעקוף את השוער של הקבוצה היריבה, ללחוץ על כפתור בעיטה מול שער ריק, ולראות את השחקן שלך מתחיל בריטואל של הקפצת הכדור והסתובבות מוגזמת כדי לבעוט את הכדור לשער.
עד שהטקס מתבצע בשלמותו, השוער כבר חוזר לשער, וליריב יש הזדמנות לתקל אותך. למה Freestyle Soccer הוא משחק הכדורגל היחידי בו אי אפשר לקבוע את עוצמת הבעיטה לשער? למפתחים הפתרונים.
אסונות טכניים
בכל הנוגע למאפיינים הטכניים של המשחק, המצב פשוט קטסטרופלי. לצד נפילות פריימים אדירות ובלתי מוסברות, באגים קטלניים הם המקור המרכזי לתחושת החפיפניקיות הנוראית שמלווה את המשחק. בפעם הראשונה בה הכדור עף מחוץ למגרש, והמשחק נתקע כליל כתוצאה מכך - חשבנו שמדובר בבאג נדיר ומוזר.
הכדור הסתחרר בנקודה בלתי נראית, כל השחקנים קפאו, וצריך היה להפעיל מחדש את המשחק. עד שהתקלה חזרה על עצמה כעבור כמה משחקים, כבר התגלו שלל תקלות אחרות וחמורות כמעט באותה מידה. למשל, בשני מקרים שונים קרה שאחד משחקני הקבוצה התאבן וקפא על עמדו במרכז המגרש.
הערך האודיו וויזואלי של המשחק אינו גבוה במיוחד, אבל "בינוני" זה כבר מספיק כדי שיהפוך לנקודת השיא של הכותר. למרות מחסור מורגש בגיוון, רוב האנימציות של השחקנים נראות די טוב, ועשרת המגרשים שהמשחק כולל מעוצבים באופן שהולם היטב את אופי הקבוצה - החל ממראה ה-hood של קבוצת השחורים האמריקאיים, ועד לפארק הסקייבורדינג של ה-Skater Boys.
לאווירה השכונתית מוסיפה העובדה שלכל קבוצה מקושר שיר מסוים בהתאם לאופיה - אך העובדה שקיים רק שיר אחד לכל קבוצה גורם לפסקול לחזור על עצמו במהירות מטרידה. מספר הקולות שהמפתחים העניקו לקהל מצומצם מדי, מה שממאיס את צעקותיו במהירות.
פירוט המגרעות
גם הקריינות לא פחות גרועה: במקום שנהנה מהגיגיו של קריין מקצועי ומשעשע, נאלץ להסתפק בהערות צעקניות של חברי הקבוצה. לא הכי כיף לשמוע את הבריטי גס הרוח צווח בפעם השלישית ברציפות הערות כמו "אתה חראאאא!!!" לאחר שבעיטה לידיו של השוער.
מנקודה זו ואילך, כל פירוט נוסף של מגרעות המשחק יהיה בגדר התעללות בגופה. אינטליגנציה מלאכותית עלובה, תנועה חסרת שכל של השחקנים על המגרש, רמת מחשב פתטית, שאפשר להביס אותה ברמה הקשה ביותר כעבור שלוש שעות משחק - אם עולה בדעתכם מגרעת נוספת שיכולה לאפיין משחקיות כדורגל, היא נמצאת פה.
כולל תופעות מוזרות כמו שחקן שרגלו זזה דרך ידיו של השוער ששרוע למרגלותיו, ופיזיקת כדור עלובה ובלתי מציאותית. אם אתם מחפשים משחק ספורט אקסטרים שמכסה את תחום הכדורגל - Sega Soccer Slam עדיין נמצא על המדפים. כשחוסר מקוריות וביצוע עלוב נפגשים, התוצאה רחוקה מלהצדיק רכישה.
משחקיות: 5. המשחק מנסה להיות Sega Soccer Slam - אבל נכשל בכל צורה אפשרית.
גרפיקה: 7. מספר קטן של אנימציות סבירות וסביבות משחק מתקבלות על הדעת. ממש לא מלהיב.
סאונד ופסקול: 7. פסקול טוב שסובל ממספר מצומצם של שירים, קריינות מעצבנות, ואפקטים סבירים.
אורך חיים: 5. לא ייקח לכם יותר משלוש שעות עד שתוכלו להביס את טובי היריבים ברמה הקשה ביותר.
טכני: 5 קטסטרופה אמיתית. התרסקויות, נפילות פריימים.
ריבוי משתתפים: 5. כשזה לא כיף, זה לא כיף. גם עם בני אדם.
ציון כולל: 55.