הצעת ביטול קצבאות אלו הועלתה על ידי שרת החינוך, לימור לבנת, ושר הבריאות, דני נווה, בעקבות כוונת משרד האוצר לקצץ בתקציבי משרדיהם, וזכתה לתמיכת ראש הממשלה אריאל שרון, עוד לפני שהשלושה טרחו לבדוק האם הצעה זו ישימה.
לדברי בן שלום, נתוני השכר של האזרחים, המגיעים למוסד לביטוח לאומי ממס הכנסה, נמצאים בפיגור של כשנתיים, ואינם משקפים את הכנסות מקבלי הקצבאות כיום. "נתונים אלה הינם שנתיים ולא חודשיים, מתבססים על הכנסת הפרט ולא על הכנסת משפחה, ולא ניתן על פיהם לקבוע זכאות משפחה לקצבה חודשית", אמר בן שלום.
בסימולציה שנערכה במוסד לביטוח לאומי, בה הופגשו נתוני השכר לשנת 1999, עם נתוני השכר ממס הכנסה וקובץ אוכלוסיית מקבלי קצבאות הילדים לשנת 2001, המונה 933 אלף ראשי משפחה, נמצא כי עלול להיווצר עיוות חמור בנתוני ההכנסה ותקופת העבודה של כ-711 אלף משפחות מתוך 933 אלף המשפחות, כאשר ל-544 אלף מהמשפחות הפערים חריגים במיוחד. לכ-27% מהמשפחות עלולה להישלל הקצבה או להיות מופחתת שלא בצדק, ואילו כ-73% מהמשפחות עשויות לקבל תשלומי יתר הנאמדים במאות מיליוני שקלים.
בן שלום הסביר את התנגדותו לביטול הקצבאות לעשירונים העליונים, בכך שהקצבאות, כפי שנקבעו מאז 1975, מחליפות את הזיכויים בגין ילדים במערכת מס הכנסה, ולכן ביטול הקצבאות למשפחות המבוססות יהווה מעין מיסוי נוסף שיפגע במשפחות עם ילדים, ולא במשפחות במצב כלכלי זהה ללא ילדים.
"אל לנו לשכוח ששני העשירונים העליונים משלמים כ-60% מסך דמי הביטוח ומקבלים רק כ-9% מסך הקצבאות", אמר בן שלום. לדבריו, "כיום גם האוכלוסיות המבוססות יודעות שהן מקבלות תמורה מסוימת עבור המסים הגבוהים שהן משלמות, והקיצוץ יוצר עיוות נוסף בשוויון ובתפקידו של הביטחון הסוציאלי לחלוקה הוגנת ולא מקפחת של ההכנסה הלאומית".