תיאטרונטו למרות הכל

אחרי שנתיים של הפוגה, חוזר פסטיבל הצגות היחיד "התיאטרונטו" להתקיים. למרות הקיצוצים ומספר הפקות מצומצם, מצטייר פסטיבל מבטיח

אחרי שנתיים של הפוגה בשל בעיות תקציביות קשות חוזר פסטיבל הצגות היחיד "התיאטרונטו" להבימה. מדובר אמנם בגרסה מצומצמת, אחרי הכל חרב הקיצוצים טרם הוסרה מעל ראשו של התיאטרון, אך אם לשפוט על-פי הפרזנטציה שהתקיימה הבוקר בנגריה של התיאטרון יש בהחלט למה לצפות.

 

8 הצגות יתחרו השנה על הפרס ע"ש נסים עזיקרי שיעמוד על סכום של 10 אלף שקל. לצד התחרות יועלו בפסטיבל, שיתקיים בין התאריכים 25-28 במרץ, חמש הצגות יחיד אורחות, וכן יתקיים הייד פארק תיאטרוני בגן יעקב הצמוד לתיאטרון הלאומי ובו יעלו תלמידי הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין ותלמידי מגמת התיאטרון בסמינר הקיבוצים אירועי חוצות. "למרות המצב שגרם לנו להצטמצם בפעילות השוטפת, החלטנו שחשיבות הפסטיבל לקהל ולשחקנים עליונה ופירותיו חשובים", אמר מנכ"ל תיאטרון הבימה, יעקב אגמון, והוסיף, "במשך 13 שנות קיומו של התיאטרונטו התמודדו 150 שחקנים עם העמידה האינדיבידואלית מול הקהל ועברו במהלך העבודה סדנה מעשירה ומלמדת. גם השנה נדמה שמדובר בהרכב מבטיח".

 

אם צריך להגדיר את הקו הנושאי של הפסטיבל, ניתן לציין את חיפוש הזהות האנושית, המינית, הלאומית, החברתית והדתית. הנהלת הפסטיבל איזנה בין עיבודים ותרגומים לבמה של ספרות יפה מתורגמת לצד יצירות מקור, בין בידור איכותי למונודרמות פוליטיות וחברתיות והרבה התעסקות בפרט.

 

הצגות התחרות

 

• השחקן והסטנדאפיסט יעקב כהן מעלה לראשונה הצגת יחיד שהיא כולה שיר אהבה לאחד מגדולי השחקנים הישראליים, שייקה אופיר. בהצגה "אני והוא", שכתבו במשותף מור פרנק ומיכל ורד (שעיבדה לבמה את ספרו של עמוס עוז "קופסא שחורה"), מגייס כהן את ההערצה שרכש מילדות לשייקה אופיר, ובאמצעות סיפורים מחייו מצדיע לשחקן אותו הוא מגדיר "השחקן האולטימטיבי".

 

• גיל קופטש יעלה בפסטיבל את "הבשורה על-פי יוסי", גרסה ישראלית "מגוירת" למחזהו של ג'ון דואי שהועלתה במקור בתיאטרון הרויאל קורט הלונדוני. ההצגה, אותה ביימה יעל רונן, היא מעין תשובה ציונית הולמת לסרטו של מל גיבסון "הפסיון של ישו". שנים של כיבוש הפכו כאן דור שלם של יהודים לפנטים שמוכנים להרוג בשביל האמונה שלהם, אומר גיבור המחזה – אביו של ישו. המחזה המתרחש בשנת האפס לספירה מגולל את סיפורו של ישו אבל קורץ להוויה הישראלית העכשווית.

 

• אורנה רוטברג תגיש לקהל את "ג'ניס", מחזה מאת רוי סמיילס בבימויה של שיר פרייבך ("צמר"), שבו מספרת גיבורת המחזה, אגדת הרוק ג'ניס ג'ופלין, בישירות אכזרית ובסרקזם לא מרוכך על חייה.

 

• במחזה "בצהרי היום" אותו כתב וביים שמואל וילוז'ני עבור תיאטרון הקאמרי, מגלם השחקן יפתח קליין את דמותו של חייל צה"ל שנפל בשבי ונפדה. ההצגה מבוססת על ספרו האוטוביוגרפי של אריה שגב, "לא ביצעתי את המשימה", המספר על נפילתו בשבי המצרי ושחרורו ומתמקד בחיים שאחרי והתייחסותה של החברה הישראלית ושלטונות הצבא לפדויים.

 

• אלכס פלג תרגם מצרפתית וישחק בהצגה "מורה!" מאת ז'אן פייר דופנייה ובבימויו של ישראל פוליאקוב. גיבור ההצגה, מורה בעברו, מדבר על המקצוע שפעם חשב אותו ליפה בעולם ולאורך השנים גילה את הקשיים והסכנות שהוא טומן. "התלמידים הם כמו חיות – פועלים לא מתוך תבונה אלא מתוך אינסטינקט", אומר הגיבור שנים אחר שעזב את המקצוע.
   
• אלכס אנסקי חוזר עם המונודרמה "נבלות", המבוססת על כתביו של יורם קניוק. גיבור המחזה, פלמ"חניק לשעבר, מציג דרך וידוי אישי את טירוף המערכות שעובר על החברה הישראלית ומעלה בפני הקהל את השאלה למה הפכנו להיות. את ההצגה עיבד וביים בנצי אידיסיס.

 

• "ככה אני פאם פטאל", הצגת היחיד של גילי בן אוזיליון מבוססת על פרק מספרו של יצחק בן-נר, "עיר מקלט". הגיבורה, חולה סופנית, מנסה להעביר את אימת האובדן לבני זוג מזדמנים, אנשים מסביב וכל מי שנקרה בדרכה. "למה ויתרתם עלי כל-כך מהר? למה השלמתם עם מותי הקרב בלי להלחם עליי? למה לא הקפתם אותי במעגל אוהב וחם?", היא מטיחה. הצגת יחיד על פחד המוות ועל החיים רגע לפני הסוף.

 

• עיבוד לבמה לספרו של הצרפתי אריק עמנואל שמידט, "מסייה איברהים ופרחי הקוראן", יגיש השחקן סוהיל חדאד. הגרסה הקולנועית, "מר איברהים", שיצאה לאחרונה לאקרנים בצרפת בבימויו של פרנסואה דופירון, זיכתה שלשום את השחקן עומר שריף בפרס הסזאר היוקרתי. ההצגה מגוללת ברוך, בהומור ובהרבה חמלה את סיפורו של מואיז, נער בודד החי עם אביו, ניצול שואה, באחד מפרברי פריז. מואיז מתיידד עם בעל חנות המכולת הערבי, איברהים, שמלמד אותו את דרכי החיים.
   

הצגות מתארחות

 

מחוץ למסגרת התחרותית תעלה השחקנית ליה קניג הפקה שנוצרה במיוחד לתיאטרונטו ותרוץ גם לאחר הפסטיבל. מדובר בעיבוד לספר נוסף של הצרפתי אריק עמנואל שמידט. ההצגה מפגישה בין ילד הסובל ממחלה סופנית לקשישה יוצאת דופן המתנדבת במחלקה בה הוא מאושפז. בין השניים נוצר קשר עמוק והיא מציעה לו לכתוב בכל יום מכתב לאלוהים, כשכל יום מייצג 10 שנים מחייו. את ההצגה ביים איציק ויינגרטן.

 

עוד בין ההצגות שיועלו מחוץ לתחרות: "יותר חנה מלסלאו", הצגת היחיד של מוטי כץ "ממטבחו של שחקן", הצגת היחיד של שמואל וילוז'ני שזכתה בפרס הראשון בתיאטרונטו בשנת 1996, "יהודי בחושך", וכן ערב מונולוגים בביצוע שחקני הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין בשם "מילים לשחק בהן", ו"אור ראשון", ערב מונולוגים של בית הספר לאמנויות הבמה במכללת סמינר הקיבוצים.