מקום לחלומות קטנים

אחרי עשרות הפקות על במת התיאטרון, מקום טוב באמצע הפריים טיים והרבה תקשורת, דרור קרן מחפש שקט. הערב הוא מעלה דואט פואטי עם המלחין אורי לשמן, הכולל שירי משוררים, טקסטים שכתב והרבה געגועים למה שאבד. ראיון

אחרי כמעט 20 שנה על במת התיאטרון ועשרות תפקידים בהפקות גדולות וגדולות יותר שהצליחו גם בעיתות מצוקה להביא את הקהל, דרור קרן מתגעגע לאינטימיות ורוצה להרגיש קרוב. ב"קצה של חוט", שיעלה החל מהערב במועדון קפה תיאטרון בקאמרי, מגיש קרן בשיתוף עם המלחין והפסנתרן אורי לשמן, דואט פואטי לשחקן ומוזיקאי, שמורכב מכתביהם של משוררים כנתן זך, מאיר ויזלטיר, יהודה עמיחי, אמיר גלבוע וטקסטים שכתב קרן בשנים האחרונות.

 

"בתקופה המתלהמת, הצעקנית והאלימה הזו, אני רוצה ההיפך", הוא אומר, "אני מנסה שיהיה רך וחם יותר, ושנחזור לגעת בשאלות גדולות כמו ממה לעזאזל אנחנו מורכבים ומה אנחנו רוצים. אני לא יודע את התשובות".

 

אתה איש של שירה?

 

"לא במובהק, כלומר זה לא שמצאתי את עצמי פעמים רבות במהלך חיי יושב עם ספר שירה וקורא. אני מניח שזה קשור קצת לגיל, אבל אני לא טוב בהגדרות, זה מייד מכניס אותך למגרות. אני כותב מגיל צעיר כל מיני דברים, אני לא יודע איך לקרוא לזה, מפחיד אותי להשתמש במלים כמו פרוזה או שירה. בשנים האחרונות אני כותב את עצמי. יצא שהתאספו לי טקסטים".

 

לא נוח לך עם להגדיר את עצמך ככותב שירה?

 

"לצד זך, פגיס, ויזלטיר וגלבוע, קשה לי להגדיר את הטקסטים שלי כשירה, אבל זה לא משנה איך נקרא להם - הם שם. רציתי לדבר על החיים פה, על יחסים בין גבר לאישה, דברים שמן הסתם היו חלק מהתהליך התרפויטי שעבר עלי בשנים האחרונות בחיי האישיים, ובד בבד כתבתי דברים אינטימיים יותר, אעז ואקרא להם, אה...שירים. אני מרגיש שמשהו בפורמט הקצר הזה שמנסה לדייק הרגשה, התחבר לי. רק בדיעבד, אחרי שסידרתי את כל המילים שנכתבו בשנה האחרונה במרוכז, הבנתי שיש כאן גל רגשי, תהליך של ניסיון להבין את עצמי טוב יותר, להגדיר לי מי אני, איפה אני חי, מה אני רוצה, ומה אני ביחס לחיים".

 

אז איך נולד הערב?

 

"במפתיע. פגשתי את אורי לשמן והרעיון לתת פן מוזיקלי למילה מצא חן בעיניי. הכוונה שלנו היתה להפריד את השירה מהתדמית הגבוהה הזו שנוצרה לה, במהלך החזרות אמרתי לו שצריך לעזוב את הכתוב, להסתכל לקהל בעיניים ופשוט לדבר את השירים. אני מניח שחובבי האסכולה הישראלית של מקריאי השירים יזדעזעו, אבל אני רוצה להגיש את השירה כמו שאני מבין אותה עם הפרשנויות שלי".

 

כשחקן, השימוש בחומרים תיאטרליים שונה מהשימוש בפואטיקה?

 

"בערב הזה הקיר הרביעי שבין השחקן שעל הבמה לבין הקהל, לא קיים, וזה חדש לי. אני נדהם ובוש בעצמי כשאני אומר שלמרות שאוטוטו אני סוגר 20 שנה על הבמה, זו הפעם הראשונה שאעמוד ככה, חשוף לגמרי, בפני הקהל. יכול להיות שאחרי שנה וחצי של הופעות עם ההצגה 'טובים השניים' על האולמות הגדולים והמאסות שהיא הביאה, הרגשתי צורך לבוא אל הקהל כמו שאני, לבד, לחזור ולהפגש שוב עם העיניים והפנים. הרגשתי שאם אני כבר אומר מילים, אז לפחות שיהיה להן קצת יותר טעם. זה חסר לי.

 

"יש משהו בפורמט של שירה וקפה תיאטרון שדורש מראש קצת יותר שקט והקשבה, זו אולי הסיבה שהוא לא מיועד בהגדרתו להמונים. גם ממני, כשחקן, הוא דורש יותר ריכוז וחיבור גדול יותר למילים. יש משהו בזיכוך הזה, בקרבה ובקשר המיוחד שנוצר באמצעותם בין הבמה לקהל, שאליו אני מאוד מתגעגע". 

 

יש קו מחבר בין השירים שבחרת להציג בערב?

 

"אני חושב שהמכנה המשותף הרחב ביותר הוא געגועים. יש בי געגועים למה שהיה, למה שיכול היה להיות ולמה שעוד יהיה. אני מדבר על החיים בארץ הזו, על כל הקושי והמכאוב והטירוף והאבסורד של זה, על הגעגועים לילדות ועל האהבה על כל תהפוכותיה ומכאוביה, על הקושי שבה וגם על היופי והחסד. אני לא יודע עד כמה לאנשים יש היום סבלנות למילים, אבל במשך שעה וקצת אני יוצא למסע".

 

לא מלחיצה אותך הקירבה הזו?

 

"אני מאוד אוהב את הפורמט הקרוב, ותמיד אעדיף אותו על אולמות גדולים. כשחקן אבל גם כקהל, אני תמיד מעדיף את הקטן על הגדול. קפה תיאטרון זה מקום לחלומות קטנים שבו אני אנסה להוציא את השיר החוצה איך שאני מבין אותו".

 

בתקופה שבה אמנים, שחקנים, יוצרים ותרבות מעל לכל הן מילים גסות, להעלות ערב של שירה זו לא התאבדות?

 

"החוכמה בעיניי היא לשים את הרף גבוה ולהביא את הקהל אליך. זה מטורף בעיני שאנחנו צריכים להתנצל על זה שאנחנו נוגעים בדברים כאלה, ולשכנע, גם בתוך התיאטרון, שזה נכון, מפני שהספקות הם כל-כך גדולים, בין היתר מכיוון שמי שקובע ומזמין את ההצגות הם ועדי העובדים ולא אנשי ספרות ותרבות. מה אני אגיד, כשאני רואה את תוכניות הטלוויזיה שהבן שלי צופה בהן בערוץ הילדים עם תחרויות טריוויה שבהן נשאלת השאלה מה היה הלהיט הראשון של שרית חדד, מה אני יכול להוסיף על זה?".

 

קצה של חוט - ה', 26.2, 18.3, 8.4, בשעה 21:00 במועדון קפה תיאטרון בקאמרי