כל אחד והסקס שלו

נמאס כבר מהפסטיבל ההומו-לסבי. אם אתם רוצים שיתירו לכם בחוק להינשא, להתגרש ולאמץ כמו כל אחד, תקפידו שלא יגדירו את זכויותיכם וחובותיכם באופן נפרד

עוד לא נדמו הדי חגיגות יום המשפחה (יום מלא כוונות טובות אך ללא גיבוש תוכן ועיצוב טקסי), וכבר דחוף לשר פורז ליחצן את עצמו בהצעת חוק מיותרת ושנויה במחלוקת, להתיר לבני-זוג חד-מיניים לאמץ ילד, וה"קהילה" צהלה ושמחה.

 

וכמו רפלקס מותנה, בלי בדיקה עניינית וביקורת רלוונטית, קופץ מיד השר אורלב להתנגד להצעה. זה אמנם מחירה של ממשלת איזון לאומי, אבל גם בעניין הזה טועים שני גלגלי האיזון, וחבל שהקהילה ההומו-לסבית לא מבינה את זה ומשתפת פעולה עם העיוותים המצטברים.

 

האמת היא שבלי שום קשר לערכים, השקפות עולם וחוקים, נמאס כבר מהפסטיבל ההומו-לסבי המתגבש פה זה כמה שנים. כל מצעדי הגאווה המביכים ויציאתם התקשורתית של כווווולם מהארון מיצתה את עצמה, ומרגע מסוים והלאה היא פועלת כבומרנג. תרדו מאתנו עם העדפותיכם המיניות, עם הצורך שלכם להחצין את עצמכם עד גיחוך ותתמקדו במה שחשוב באמת. בדיוק כמו שאנחנו עושים. אנחנו פשוט לא מתלהבים מזה שאנשים דוחפים לנו את המיניות שלהם בפרצוף, גם אם היא הטרוסקסואלית.

 

נכון, עדיין צריך להילחם כאן (כמו בכל מקום אחר בעולם) על זכויות בסיסיות ועל היכולת שלכם לקיים את חייכם בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל זה לא בגלל שהעדפותיכם המיניות ספציפיות, אלא בגלל שאתם בני-אדם (ובמלחמה הזו אנחנו אתכם כל הדרך). לכן, כשמציע השר פורז לאפשר לכם לאמץ ילדים, או כל הצעה ייחודית אחרת, עיצרו אותו. אימרו לו שזכות האימוץ צריכה להיות אפשרית לכל מבוגר ש... וכאן תימנו את התכונות הרלוונטיות. וגם, כדאי שקול הקהילה לא יהיה כל-כך אחיד ומגובש. רוצים לשמוע גם את כל ה"מצד שני" שיש בנושאים האלה (למשל: אולי טובת הילד המאומץ דורשת פתרונות אחרים?).

 

ובכלל, כשרוצים להתיר לכם בחוק להינשא, להתגרש, להתאלמן (מבחינת זכויות בן הזוג) וכל מה שהוא זכות יסוד לכל אדם, תקפידו אתם שלא יגדירו את זכויותיכם וחובותיכם באופן נפרד. זה לא עובד לטובתכם, הפוך. זה שוב מגדיר אתכם כחריגים יוצאים מן הכלל, בעוד שלחקיקה על זכויות בני-זוג והורות יש קליינטים רבים, מכל המינים.

 

כל עוד אתם יוצרים את השיטה (ואחר-כך משתפים אתה פעולה בשמחה אינפנטילית) המבדילה אתכם משאר בני-אדם הזקוקים לאותם חוקים ממש, וכל עוד אתם מגחיכים את עצמכם בעינינו כל הזמן (אתם באמת רוצים שנראה אתכם בדמותם הביזארית של ליצני מצעד הגאווה? לא יותר כדאי שנציגיכם ייראו ויישמעו, פחות או יותר, כמונו?), אתם מרוויחים ביושר את השר אורלב ודומיו ואת הבניזרים למיניהם. 

 

כשכתבתי לפני שלוש שנים את ספר הילדים "כל אחד והמשפחה שלו", התייחסתי אל מגוון המשפחות הישראליות בשוויון ערכי מוחלט. אני מאמינה בשוויון הערך הזה בכל לבי, אני מעריכה ומכבדת כל אדם ללא קשר להעדפותיו ובחירותיו. לא כדאי שגם אתם תכבדו אתכם ואותנו קצת?