נהיגה ללא משקפיים

הכשרת הישוב ביטוח סירבה לפצות לקוחה שנפגעה בתאונת דרכים משום שנהגה ללא משקפיים. בתביעה קיבל ביהמ"ש את גרסת החברה, שלל ממנה פיצויים ואף חייבה בהוצאות משפט. גישה זו נוגדת את חוק חוזה הביטוח

טלי גדייב נפגעה בגופה בתאונת דרכים. חברת הביטוח הכשרת הישוב פשפשה ברישיון הנהיגה של גדייב ומצאה כי ברישיון רשום "חייב להרכיב משקפיים או עדשות מגע בנהיגה".

 

הכשרת הישוב שיגרה אל גדייב חוקר זריז וזה הצליח להקליט את גדייב אומרת כי בעת התאונה לא הרכיבה את משקפיה. על בסיס הקלטה זו, סירבה הכשרת הישוב לפצות את גדייב עבור נזקי גופה.

 

נסביר את עמדתה של הכשרת הישוב על רקע פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו. סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קובע כי נפגע "שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו", אינו זכאי לפיצויים. על פי לשונו הפשוטה של החוק, נשללים פיצויים רק מאדם שנהג ללא רישיון נהיגה כלל.

 

הגישה העקרונות של ברק

 

אולם לנשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, יש גישה עקרונית לפיה אין לקבל שום טקסט כפשוטו. כך, במקום לדבוק בלשון החוק כפשוטה, יצר הנשיא ברק תזה משפטית השוללת לעיתים פיצויים גם ממי שנהג ברכב עם רישיון.

 

הכיצד? השופט ברק קבע כי יהיו מקרים בהם מי שיפר תנאי ברישיון ייחשב כאילו נהג ללא רישיון כלל. כיצד נזהה מקרים אלה? "כל מקרה על פי נסיבותיו תוך הכרעה על פי החוק והתכלית המונחת בבסיסו".

 

באחד המקרים, קבע השופט ברק כי נכה, שנהג עם רכב ללא הגה כוח, אינו זכאי לפיצויים. נהיגת נכה ללא הגה כוח, לפי השופט ברק, סותרת את "התכלית העומדת ביסוד החוק".

 

שופטי בית המשפט העליון מהלכים בסוגיות אלה של מבוטחים ונפגעים שפשעו, כלוליינים על חבל דק. מצד אחד הם מבקשים להרתיע ולהביא לכך שציבור המבוטחים יקיים אחר דרישות בטיחות. מצד שני, נהג שפשע נתון ממילא למורא החוק הפלילי. נהג כזה גם נענש בעצם הפגיעה בתאונה. שלילת הפיצויים תביא סבל על משפחתו ותעמיס את נזקיו על קופת הציבור.

 

העליון אינו עקבי

 

אולם גישת בית המשפט העליון אינה עקבית. כך שלל העליון כאמור פיצויים מנכה שנהג עם הגה רגיל. לעומת זאת זיכה בתגמולי ביטוח מהנדס שפעל ביודעין בניגוד לתקן וסיכן חיי אדם.

 

במקרה נוסף שהגיע לבית המשפט העליון, הסיע הנפגע בשעת התאונה יותר נוסעים מכפי שהיה רשאי להסיע. השופט אליעזר ריבלין הציע להבחין בין הפרת תנאי ברישיון היוצרת סיכון בטיחותי סתם לבין הפרת תנאי ברישיון היוצרת, כלשון השופט, סיכון בטיחותי חריג.

 

כך סרב השופט ריבלין, לשלול פיצויים מאותו אדם שנהג תוך חריגה ממספר הנוסעים המותר לפי הרישיון. נהיגה כזו, אינה יוצרת, לדעת השופט, ברגיל, סיכון בטיחותי חריג.

 

כעת נחזור למקרה של גדייב. בעדותה בבית המשפט התעקשה גדייב כי ביום התאונה דווקא הרכיבה משקפיים. אולם עדותה לא שכנעה את השופט דן גבאי מבית משפט השלום בתל אביב.

 

השופט הקשיב לתמליל הקלטה בו נשמעה גדייב אומרת לחוקר חברת הביטוח כי בזמן התאונה הורידה את המשקפיים. "שמעתי מספר פעמים את הקלטת", מעיד השופט על עצמו, "והתשובות היו ברורות ביותר".

 

כעת פונה השופט ליישום פסיקת בית המשפט העליון. "אין לי ספק כי נהיגה בניגוד לתנאי הרישיון המחייב נהיגה עם משקפיים, יוצרת סיכון מיוחד בדרכים, העולה כדי פגיעה בתקנות הציבור וכן מדובר בפגם מהותי המשליך על כושרו של הנהג וכשירותו לנהוג. בנוסף לכך, ידעה גדייב כי עליה להרכיב משקפי ראיה בזמן הנהיגה ויכלה בקלות להרכיב את המשקפיים".

 

לאור כל אלה, שלל השופט גבאי את הפיצויים מגדייב ואף חייבה בהוצאות משפט נכבדות.

 

אין הדרכה ממשית

 

בעבר הבענו את דעתנו כי שתי ההבחנות, זו של השופט ברק ("התכלית המונחת בבסיסו של החוק") וזו של השופט ריבלין ("סיכון בטיחותי חריג") משאירות אותנו בערפל. הן מופשטות כמו נאומי בר מצווה ("אני מודה לכל מי שהביאני עד הלום"), עד שלא ניתן למצוא בהן כל הדרכה ממשית. אבחנות אלה מחייבות להגיע תמיד אל שעריו של הפוסק האחרון, בית המשפט העליון, ומייצרות שנים ארוכות של התדיינויות.

 

מעבר לכך - מדוע לזכות בפיצויים נהג שנכנס לצומת באור אדום והביא בכך לגרימת תאונה, ולעומת זאת לשלול פיצויים ממי שלא הרכיב משקפיים כאשר עמד בצומת ופגעו בו מאחור? לפי גישת השופטים ברק וריבלין לא צריך להתקיים כל קשר סיבתי בין הפרת התנאי שברישיון לבין גרימת התאונה, כדי לשלול את הפיצויים מהנפגע. גישה זו נוגדת את חוק חוזה הביטוח הקובע כי חייב להיות קשר בין התנהגות נלוזה של המבוטח למקרה הביטוח כדי לשלול מהמבוטח את תגמולי הביטוח.

 

הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח