מעולם לא חשבתי שאזדקק לחימום מושב במלוא העוצמה. אבל עכשיו, אפילו זה לא מספיק. גם לא בקרת אקלים שנושפת בכל כוחה אוויר חם לכיווני, ולא פתחי אוורור מתקדמים שתוכננו - כך הובטח לי - במיוחד לרגעים קשים כאלה.
אחרי הכל, מד הטמפרטורה מראה כעת "מינוס-חמש", אני מרגיש שגם אלף תנורים לא יצליחו לחמם אותי. אז יופי, הרוח באמת אינה חודרת לסביבת הנוסעים יתר על המידה, ורעיון הגה עם חימום מתגלה כנחוץ למדי. חבל רק שמכונית ההדגמה לא צוידה בו.
בלי גג
בינינו, אפשר לחשוב על כמה רעיונות טובים יותר מאשר השקת קבריולה נועזת בקור המקפיא של סביבות מינכן, מורדות האלפים, תחילת חודש מרץ. בוודאי כשמדובר במפשילת-גג יוקרתית האמורה לבלות את מרבית ימיה בגלישה אלגנטית על כביש מספר 1, בין לוס-אנג'לס לסאן-פרנסיסקו, דרך מונטריי וכרמל.
האמת, לפני התנעה עוד חשבתי כי הבווארים המתוחכמים מסתירים בתא הכפפות איזה שפן, רעיון גאוני, הפתעה מעניינת, אמצעי חימום מהפכני שיוכיח עצמו כפתרון האולטימטיבי. אלא שלאחר זמן מה, כאשר מד הטמפרטורה התעקש על גישה שלילית ודבקות מרשימה בסימן מינוס אפילו בשעות הצהריים, נפל האסימון.
לא תחכום ולא נעליים. אנשי ב.מ.וו פשוט רוצים להקפיא אותנו, אולי כנקמה על שאלות מביכות הנוגעות לקו העיצוב השנוי במחלוקת של כריס בנגל. האיש האחראי על מראה הקו החדש במכוניות ב.מ.וו.
כמה יפה
נשמע כאילו אנשי ב.מ.וו בטוחים בעצמם, כאשר הם מחזירים לחיים מכונית שמסוגלת להפשיל גג, אך שייכת לקטגוריית קופה-גדולה. זה לא היה ב-6 המקורית, זה בטח לא היה ב-8 הנשכחת, זה בוודאי לא היה בתקופה המודרנית של היצרן, אחרי שנות השבעים.
ואני חייב לומר שקשה היה לי לנשום כרגיל ברגע הראשון בה חזיתי ב-6 הפתוחה. ולא רק מכיוון שהיה קר כל-כך, אלא בעיקר כי נשימתי נעתקה מעט. המכונית פשוט יפהפייה, הרמונית, "נכונה" וקלה יותר לעיכול מהקופה עליה היא מבוססת. אפילו הישבן הבולט, בהשראת ה-7, נראה כאן טוב יותר, מתאים יותר.
מענין, אך ב.מ.וו בחרו שלא להשתמש בגג נפתח-קשיח מודרני, אלא בכיסוי בד-רך, פתרון מעט "Out" היום. אבל בב.מ.וו בטוחים שהדרך הקלאסית עדיפה: ראשית, היא משמרת טוב יותר את המראה המקורי, ללא צורך בשינוי האחוריים, חיסכון במשקל או חלוקה נכונה יותר שלו. חוץ מזה, היא מעניקה מרחב טוב יותר לנוסעים ובעיקר למטען. זה גם מתכון מצוין לחסכון בעלויות, אבל לכך לא היו מוכנים להתייחס...
ובכל זאת, פשוט לגמרי הגג הזה הרי לא יכול להיות. כך שהעיצוב הייחודי "כדי ליצור מראה יפה גם כשהמכונית סגורה" בהחלט קיים שם. וכדי לשמור על צללית מרכב מקורית ככל שניתן, יש כאן מעין כנפיים בצדי הגג, הגולשות בשיפוע נינוח הרחק לאחור. חלקו האמצעי של הגג קצר יותר, ופוגש בשמשה אנכית – חידוש מעניין נוסף. היא אינה מחוברת לגג אלא למרכב, וניתנת לפתיחה עצמאית (חשמלית כמובן).
הסיבוך המיותר
מבפנים דומה הקבריולה לאחיותיה לפלטפורמה, עם אותה איכות נעימה, גוונים מצודדים ואפילו פרטים מושכים כמו תאורה למראות האיפור ולמפות, שלא נשכחו למרות העדר גג. אבל, יש גם את אותם פגמים מעצבנים בהנדסת אנוש.
למשל מנגנון איתות שקשה להתרגל אליו, שפע מנופים סביב ההגה וכמובן מערכת ה-I-Drive. אני בטוח שמתרגלים ומסתגלים, ובעלי המכונית משתלטים על העסק טוב ממני, אבל עם זמן היכרות קצר על כביש מפותל ששלג נוגס בשוליו, אני לא לוקח שום צ'אנס ופשוט מוותר.
מה עוד? תנוחת הנהיגה נמוכה יחסית, כמעט כמתבקש מגג קרוב לפדחת וקצה שמשה נמוך. אבל הישיבה הנמוכה לא מפריעה כלל. נהגים במידה מדיום יותירו אפילו חלל סביר ליושבים מאחור. חלל שזכאי לציון "טוב" כשמדובר בקבריולה, אבל "לא-מספיק" אפילו כאשר מדובר בקופה.
הכוח
מדבקה קטנה לצד לוח המחוונים מספרת שמכונית המבחן נועלת צמיגי חורף גסי חריצים, ולכן אין לנהוג בשום אופן מהר מ-240 קמ"ש. שתי דקות מאוחר יותר מדווחת לי נורת התראה כתומה כי אני קרוב מאד ל-250 המרביים. אז כן, אם שאלתם, המכונית הזו מאוד-מאוד מהירה. עם מנוע 4.4 ליטר ו-333 כ"ס, היא חוצה את ה-100 תוך 6.1 שניות (או 6.2 בישראל, עם אוטומט...), שזה איטי רק במעט מהקופה.
ה-V8 המצוין מגיב באופן מעולה למצערת, מגרגר בצלילים ערבים, שואג כשצריך ובסך הכל עושה רושם כאחד הטובים יותר של תעשיית הרכב. התיבה האוטומטית לעומת זאת, פחות מלהיבה. במצב ידני היא נוטלת פיקוד, תגובותיה לא מהירות במיוחד ויחסי ההעברה ארוכים מדי. איכשהו, היא מתאימה לרוח הנינוחה שהמכונית אמורה לשדר. ולפחות במכוניות שבחנתי היא עדיפה על ה-SMG (חצי-אוטומטית), זו שאמנם מאפשרת נעילת הילוך, אך עושה זאת באופן שאינו מעודן דיו בהעלאת הילוך.
כאן יש גם פיקוד בצורת מנופים קטנים על ההגה, ואולם הפעולה הכפולה (העלאה הורדה) של כל אחד מהם מבלבלת. ניסיונות עקיפה על כבישים צרים גורמים לי תהייה מדוע לא בחרו אנשי ב.מ.וו בפילוסופיה אחת ויחידה עבור תפעול ידני. אגב, לא שמישהו יוטרד מזוטות שכאלה, אבל קצב השתייה מקשה לעבור 300 ק"מ ללא עצירה, למרות המכל הגדול.
בזכות השלדה, למרות ההגה
מישורים אין סופיים של שלג צח הנשקפים מהשמשה, גורמים לי להתפעל מיעילות פינוי השלג כאן, בדיוק כמו מהאחיזה שמייצרת המכונית על כבישים כמעט-קפואים. לכך יש להודות לא רק ליכולת מצוינת של מכללי השלדה, עם מערך מתלים מתקדם עליו אמונים היטב בב.מ.וו, אלא גם לצמיגי החורף המצוינים.
לעומת זאת, ההגה החכם בעל היחס המשתנה אינו מלהיב. במהירויות גבוהות להן מגיעה המכונית הזו בקלות מפחידה כמעט, לא תמיד ברור מה הוא מסמן. והתחושה, בעיקר במקרה של רוח צד חזקה, מוזרה ופוגמת בביטחון. גם האטה חזקה ממהירות גבוהה ל"נורמלית" בכביש מפותל, גורמת לנהג בלבול חושים רגעי. כך שלמרות היתרון הברור בעיר, הייתי מעדיף פשוט הגה רגיל.
כיול המתלים, כיאה לקבריולה, מרוכך קמעה לעומת הקופה. ובכל זאת, על כבישים גרמניים משובחים, קשה לקבוע דעה נחרצת על נוחות הנסיעה ברחובות עיר ישראלית. ובאותה מידה, כבישים מושלמים שכאלה אינם מציבים אתגר אמיתי לקשיחות מרכב. אין קרקושים, כוחות פיתול כמעט ולא מורגשים. באותה נשימה, יש מעט מאד רעשי רוח...
מיוחדת וייחודית
קבריולה, מעצם הגדרתה וצורת בנייתה, אינה אמורה להיות מכונית ספורט אמיתית. הרי תמורת תשלום נוסף מקבלים כאן יותר משקל (רק 200 ק"ג) ובאופן ברור פחות יכולת. ובכל זאת, ה-6 קבריו של ב.מ.וו מהנה בדרכה, ומציעה יכולת דינמית מצוינת. זאת למרות שהיא יותר "GT" מ"ספורט", יותר מכסחת אוטובאנים ופחות מחסלת מעברי הרים צרים.
אז ההגה באמת אינו מושלם, ואין המון מקום לנוסעים מאחור למרות ההצהרות, והגיע הזמן להעביר את ה-I-Drive מקצה שיפורים נוסף. אבל בסופו של דבר, תמהיל המרכיבים כאן הוא כצפוי מב.מ.וו של העידן הנוכחי, פשוט מצוין. עם המון כוח פיתוי איכות ללא פשרות, אלגנטיות וקלאסיקה מוטורית. הביצועים? לא חסר כלום, תודה ששאלתם.
והכי חשוב אולי. איך שלא תביטו בה, ה-6 קבריולה, קופה פתוחה וגדולה עם ארבעה מושבים, זוהרת כמעט ללא מתחרים, לבטח לא ישירים. מה שמסביר כי אלה שירכשו אותה לבסוף, לא רק שיזכו במכונית מעולה, אלא גם במוצר אקסקלוסיבי מאד. אתם מכירים רוכשים פוטנציאלים ל-6 הזו, שטיעון כזה לא עובד עליהם טוב מכל?