עם זאת נקבע כי כאשר יש חשד לבעיה רפואית חמורה, על הרופא לקבל את הסכמת ההורים להמשך הטיפול.
רופאים רבים נתקלו לא פעם בדילמה הרפואית והאתית הכרוכה במתן טיפול רפואי לבני-נוער ללא ידיעת הוריהם או ללא הסכמתם. חוק הכשרות המשפטית 1969 קובע כי אדם שטרם מלאו לו 18 נחשב לקטין, וכל פעולה הנוגעת אליו טעונה את הסכמת האפוטרופסים שלו, שהם לרוב הוריו. עד היום התיר החוק לבצע רק פעולות רפואיות מעטות בקטינים ללא קבלת הסכמה מהוריהם, ובהן הפסקת הריון ובדיקות איידס.
לאור פניות רבות של רופאים שהתלבטו בסוגיה זו קבע באחרונה משרד הבריאות כללים חדשים לטיפול בקטינים. לגבי קטינים בני פחות מ-14 קובעים הנהלים כי כל בדיקה או טיפול, כולל טיפול שגרתי, מחייבים את הסכמת האפוטרופסים – בעל-פה או בכתב. עוד קובעים הנהלים כי רצוי שלא לבצע בדיקה או טיפול ללא נוכחות הורה או מלווה מבוגר מטעמו. לגבי קטין שמלאו לו 14 קובעות ההנחיות החדשות כי מטפל רשאי לבצע בו בדיקה שגרתית גם ללא הסכמה מפורשת של הוריו או בהעדר נוכחות של מלווה מטעמו.
זאת בתנאי שהקטין נתן הסכמה מדעת להליך כזה. האבחנה שתתקבל כתוצאה מהבדיקה וההמלצות להמשך הטיפול הרפואי בו יוסברו לקטין ויימסרו גם במכתב המיועד להוריו. עוד נקבע כי לפני ביצוע בדיקות רפואיות לא שגרתיות או במצבים שבהם יש חשד לבעיה רפואית חמורה יש לזמן את ההורים או לשוחח עימם על-מנת לקבל את הסכמתם.
למרות זאת, במקרים שבהם המטפל מתרשם כי פנייה להורים עלולה להביא לפגיעה בקטין, לפגוע בהיענותו לטיפול או לסכן את שלומו, או שהקטין מתנגד נחרצות למעורבות הוריו בטיפול, קובעות ההנחיות כי על הרופא לערב בעניין פקיד סעד.