ניצחון חד-פעמי

הערוץ הראשון אמנם לא מסוגל לצעוד לעבר העתיד, אבל מהעבר הוא יודע לפעמים לעשות נפלאות. אמש הוא התרפק על ההיסטוריה המפוארת של טוביה צפיר. רענן שקד, למרות הכל, התרגש

 

"הדרן לטוביה צפיר", ערוץ 1, 21:30

 

הערוץ הראשון אינו מסוגל לצעוד קדימה. הוא אינו מסוגל אפילו לדרוך במקום. משום כך, הוא מחויב לזוז אחורה. באירועים כמו "הדרן לטוביה צפיר" הוא עושה זאת בהצטיינות. טוביה צפיר הוא רק תירוץ, כמובן, לשני ערבי שידור שבהם מסוגל הערוץ הראשון לעמוד, לראשונה מזה זמן, על שתי רגליים, להלן על קביים ייחודיות העשויות כולן מארכיונו.

 

ולמרות שמדובר בסוג של "חיים שכאלה" ללא הממלכתיות והארכאיות האטינגרית, אין דרך שלא להתרגש. הנה כל החשודים המיידיים: רבקה מיכאלי, עליזה רוזן, דובי גל, מני פאר, אפרים סידון, עדה לזרוביץ'. כולם מספרים בשיבחו של צפיר בפניו. הארכיון עובד שעות נוספות, מביא למסך פיסות ישראלינה נהדרות מהסוג שהיה פעם איזו מדורת-שבט מושקעת, ומאז פורק, פוזר, הושלך לכל עבר, אבל טרם נשכח סופית. מעט כמו מופעי וודביל ישנים שערכם העיקרי נוסטלגי, ערכו של עבר שלם ומובן יותר, פשוט יותר לכאורה, שנוח להתרפק עליו.

 

לפתע קל להיזכר בשלל כשרונותיו של צפיר, ביכולותיו, ברגעים הגדולים שפיזר כאן ביד רחבה, ויותר מזה – בקבוצה של אנשים נפלאים לגמרי שנבחרת הנוער הנוכחית בראשות קיציס ופרידמן עקפה זה מכבר בסיבוב, רכובה על סוסי הנונסנס. זו לא תחרות, כמובן; אבל אמש, חד-פעמית, הנבחרת של צפיר ניצחה, והערוץ הראשון עשה כבוד כפי שהוא עושה עם "במדינת היהודים". כבוד לנכס היחיד שאינו מזיז לשר הממונה, למליאת הרשות או ללשכת רה"מ: העבר המטושטש.

 

שרי "שינוי" לא מסבירים, כל הערוצים

 

אבד: טומי לפיד. תיאור חיצוני:

 

צב גדול עם שיריון הונגרי מצחיק.

 

תכונה עיקרית: לא זוכר איפה הניח את מצע החסה שלו או מה היה כתוב בו.

 

מחויבות עיקרית: לא לכם.

 

נראה לאחרונה: מתחבא מתחת לשולחן בהצבעה על הצעת חוק שתנועתו חרטה על דגלה.

 

קודם לכן: נראה מתחבא מתחת לשולחן בשעה שכספי בוחריו הועברו להתנחלויות.

 

הבעת פנים תמידית: זחוחה, מבושמת מעצמה.

 

חיסונים ותעודות: אין, וטוב שאין.

 

בבחירות הבאות ייפרעו ממנו בוחריו, אבל עד אז, סביר שימשיך להיפרע מהם, מכספם, מתקוותיהם. המוצא הישר מתבקש להחזיר את טומי לאולפן טלוויזיה כלשהו. אתמול העדיף לפיד – לאחר שנמנע בהצבעה על חוק הנישואים האזרחיים והדגים לבוחריו פעם נוספת בדיוק מה הוא לא חושב עליהם – כי גם הוא מסוגל לשמור על זכות השתיקה. תהיו בטוחים כי כל אולפני החדשות זימנו את לפיד לבירור; לפיד לא חשב שלציבור מגיע הסבר כלשהו. את המשפט הבודד ששיחרר לתקשורת השמיע לפיד באגביות לכתבים בכנסת: "זה היה אחד הנצחונות היותר מתוקים של שינוי מאז אנחנו בכנסת", אמר. המימרה הסתומה הזו מרוממת את לפיד לשיא פרלמנטרי-תקשורתי חדש, שהוא הרבה מעבר לזכות השתיקה; הזכות לומר, בארשת חשיבות עצמית, את ההיפך הגמור מהמציאות הגלויה לעין. בעתיד יוכל לפיד לטעון שיום הוא לילה, שמש היא גשם וגולאש הוא ממליגה.

 

אין ספק; אי-הופעתו של לפיד אמש היתה הרגע הטלוויזיוני המשמעותי ביותר בקריירה הפוליטית האומללה שלו. הקולגה יוסף פריצקי, אגב, הירשה לעצמו הופעת-נימוסין בערוץ 1, במסגרתה אמר, בתרגום חופשי: בלה-בלה-בלה, מפלגת העבודה, בלה-בלה-בלה, מפלגת העבודה. האם לאנשים האלה יש בכלל יועץ תקשורת? שישיגו בהקדם. אפשר לחשוב שבראש התנועה עומד איש תקשורת לשעבר או משהו.

 

צריך להגיד:

 

לכבלים: המתחרים ערלי הלב "יס" סוגרים לנו את הערוץ הנחוץ "יס ריל". שתרימו את הכפפה? רק חישבו על הפיצוץ הקופירייטרי "ריל הוט"!

 

לרשות השידור: אולי אחרי שתפיקו "הדרן לג'ו בראל" יבין האיש את הרמז?